עע"ם 6685/15 ואח' עיריית תל אביב-יפו נ' אספיאדה בע"מ ואח'

השופטת ד' ברק-ארז:

1.        האם ניתן להגיש תובענה ייצוגית לתקיפה של שומת ארנונה בנסיבות שבהן הדין מתווה מסלול ייחודי נפרד להשגה על השומה? שאלה זו היא שעמדה במוקד הערעור שבפנינו בהקשרה של תובענה ייצוגית שהוגשה על-ידי עסקים בתחומי העיר תל אביב-יפו, אשר טוענים כי חויבו בארנונה ביתר עקב סיווג שגוי של נכסיהם.

רקע עובדתי וההליכים עד כה

2.        צו הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (להלן: העירייה) לשנים 2011-2010 כלל מספר קטגוריות של נכסים, שאחת מהן היא "בניינים שאינם משמשים למגורים". במסגרת קטגוריה זו נכללה רשימה של סוגי נכסים שעבורם נקבעו תעריפים מיוחדים, כגון: "מחסנים", "בתי תוכנה", "בנקים", "בריכות שחייה" ועוד (סעיף 3.3 לצו הארנונה). כמו כן, נקבע סיווג שיורי לכל אותם נכסים שלא נקבע עבורם תעריף נפרד (סעיף 3.2 לצו הארנונה). אחד התעריפים המיוחדים הקבועים בסעיף 3.3 הוא "בתי מלאכה ומפעלי תעשיה". נכסים המסווגים בסיווג זה נדרשים לשלם סכום נמוך בהשוואה לתעריף הקבוע לנכסים המסווגים בסיווג השיורי.

3. ביסודם של ההליכים שבפנינו עומדת מחלוקת באשר לאופן החלתו של צו זה על עסקים שמגדירים עצמם מכוני יופי בתחומים של קוסמטיקה, טיפוח הציפורניים, קעקועים ו"פירסינג" (להלן: מכוני יופי). אלה טוענים כי יש לחייבם בארנונה על יסוד סיווג של "מלאכה ותעשיה", ולא לפי הסיווג השיורי של "בניינים שאינם משמשים למגורים".

4. המשיבים בעע"ם 6685/15, שהם גם המערערים בעע"ם 6993/15 (ויכונו להלן, לצורך הנוחות, המשיבים) מנהלים מכוני יופי בתחומי העיר תל אביב-יפו. בשנות המס 2010 ו-2011 העירייה חייבה את נכסיהם על-פי הסיווג השיורי של "בניינים שאינם משמשים למגורים". המשיבים לא הגישו השגות על חיובם בשנת 2010. לעומת זאת, המשיבים הגישו השגות על חיובם בארנונה לשנת 2011, בטענה כי יש לשייך את הנכסים שבניהולם לקטגוריה של "מלאכה ותעשיה" ולא לסיווג השיורי, אלא שהשגות אלה נדחו. בהמשך לכך, המשיבים הגישו עררים על דחיית ההשגות לוועדת הערר על קביעת ארנונה כללית שליד עיריית תל אביב-יפו (להלן: ועדת הערר).

5.        בעוד העררים תלויים ועומדים הגישו המשיבים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד העירייה (ת"צ 60430-01-12). הבקשה כוונה לשינוי סיווגם של מכוני היופי לסיווג של "מלאכה ותעשיה", ולהשבת הפרשי החיוב בארנונה לכל המכונים מסוגם כתוצאה משינוי הסיווג לתקופה של 24 חודשים שקדמו למועד הגשת הבקשה. במקביל, בשנת 2012 חזרו בהם המשיבים מן העררים שהגישו והם נמחקו.

6. בלב טענותיהם של המשיבים בבקשה לאישור התובענה הייצוגית עמד פסק דינו של בית משפט זה בבר"ם 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב-יפו נ' חברת מישל מרסייה בע"מ (20.12.2010) (להלן: עניין מישל מרסייה). בפסק הדין נקבע כי יש לסווג מספרה כ"בית מלאכה" לצורך חיובה בארנונה בהתאם לקטגוריות הרלוונטיות בצו הארנונה של העירייה באותה תקופה. המשיבים הצביעו על כך שקיים דמיון רב בין מספרות לבין מכוני יופי וטיפוח מבחינת טיב השירות שניתן בעסקים אלה, ולפיכך טענו כי יש להחיל עליהם סיווג זהה לצורכי ארנונה. כמו כן, המשיבים טענו כי עבודתם במכוני היופי דורשת מאמץ פיזי מוגבר וטומנת בחובה חשיפה לפציעות גוף, ועל כן קיימת הצדקה לשייך אותם לסיווג המקל של "מלאכה ותעשיה" על פני הסיווג השיורי.

7. מנגד, העירייה טענה כי אין לאשר את הבקשה להגיש תובענה כייצוגית – הן מטעמים פרוצדוראליים והן מטעמים לגופו של עניין. במישור הפרוצדוראלי נטען כי הבקשה לאישור תובענה ייצוגית במקרה זה מהווה ניסיון לעקיפת ההליכים הקבועים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: חוק הערר). העירייה טענה כי לצורך פנייה לבית המשפט בטענות שהועלו יש להקדים ולנקוט הליכים של השגה וערר בהתאם לחוק הערר. לטענתה, למנהל הארנונה קיימת סמכות ייחודית לדון בעילות הנוגעות לסיווג הנכס, ולא ניתן להעלות טענות הנוגעות להן במסגרת של תובענה ייצוגית. לגופם של דברים, נטען כי במכוני היופי לא מתבצעת פעילות העולה בגדר "מלאכה" כי אם פעילות של מתן שירותים, אשר חוסה לטענת העירייה תחת הסיווג השיורי. בנוסף לכך, נטען כי לא ניתן ללמוד מעניין מישל מרסייה, אשר עסק במספרות, לצורך חיוב בארנונה של מכוני יופי, שיש להם אף מאפיינים של סוגי עסקים אחרים, לרבות כאלה שעוסקים בתחום הטיפולים הפרא-רפואיים.