עמית חדד נ' הממונה על עבודות שירות- מפקדת גוש מרכז

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז–לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופטת מ' ברנט) ב-עת"א 18191-03-17 מיום 2.4.2017 שבגדרה נדחתה עתירת המבקש לביטול החלטה על הפקעת עבודות השירות שנגזרו עליו וריצוי יתרת עונשו במאסר במתקן כליאה. בצדה הגיש המבקש גם בקשה למינוי סניגור ציבורי.

רקע

2. נגד המבקש הוגש ביום 6.7.2011 כתב אישום המונה שני אישומים, המייחס לו עבירה של תקיפה סתם, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); שתי עבירות של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין; ועבירה של הטרדה מינית, לפי סעיף 5(א) בצירוף סעיף 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998. על פי העובדות המתוארות באישום הראשון, בימים 14.7.2010 ו-15.7.2010 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, יצאה ב.פ (להלן: המתלוננת) להפסקה מעבודתה בבניין משרדים בתל אביב (להלן: בניין המשרדים), והמבקש, שהגיע באותה עת לאזור, העיר לה הערות המתמקדות במיניותה, וזאת אף שהמתלוננת הראתה שהיא אינה מעוניינת בהערותיו. ביום 20.7.2010 בשעה 12:00 או בסמוך לכך ניגש המבקש למתלוננת מאחור ותפס את ידה בחוזקה, תוך שאמר לה "למה את לא עונה לי כאשר אני מדבר איתך?" המתלוננת התריעה בפניו כי תפנה למשטרה, והמבקש ברח מהאזור. מאוחר יותר באותו יום פנתה למשטרה עובדת אחרת מבניין המשרדים (להלן: נ. ), והתלוננה על מעשיו כלפי המתלוננת. למחרת בשעות הצהרים או בסמוך לכך, הגיע המבקש לאזור בניין המשרדים ואמר לעובדת נוספת בבניין, בכוונה להפחיד את נ. : "תגידי לחברה שלך שהיא תשלם על מה שהיא עשתה", ו"את לא תראי אותה יותר". בהמשך, כפי שמתואר בכתב האישום, יצאה גם נ. מהבניין, והמבקש איים עליה כאשר אמר "את עוד תצטערי על כך שהתקשרת למשטרה", "את תצטערי שנולדת" ו"תראי מה שאעשה לך". על פי העובדות המתוארות באישום השני, ביום 9.8.2010, יצחק חיקי, מנהל המשרד שבו עבדו המתלוננת ונ. (להלן:יצחק), ניגש למבקש מחוץ לבניין המשרדים והודיע לו שאם לא יחדל מלהטריד עובדות, יפנה למשטרה. בתגובה איים עליו המבקש באמרו "אם תקרא למשטרה אגיע אליך הביתה ויהיה לך עסק איתי".

           ביום 11.6.2014 ולאחר שמיעת הוכחות, הרשיע בית משפט השלום בתל אביב–יפו (השופט הבכיר ד' בארי) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 1.10.2014 גזר עליו מאסר של 4 חודשים לריצוי בעבודות שירות; 6 חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הוא שלא יעבור עבירה מן העבירות שבהן הורשע; וכן פיצוי למתלוננת בסף 750 ש"ח. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב­–יפו, כאשר תחילה הוגש הערעור הן נגד הכרעת הדין והן נגד גזר הדין, ואולם במהלך הדיון קיבל המבקש את המלצת בית המשפט ונסוג מן הערעור על הכרעת הדין. בפסק דינו מיום 16.9.2015 (הנשיאה ד' ברלינר, השופטת א' נחליאלי-חיאט, והשופטת ש' יעקובוביץ) מצא בית המשפט לקצר את תקופת ריצוי עבודות השירות מארבעה חודשים לשלושה, וזאת "לפנים משורת הדין" ותוך שנקבע כי לא נפלה שגגה בפסק דינו של בית משפט השלום, וכי הצדק עם המדינה בטענתה כי העונש שניתן בעניינו של המבקש הוא מקל.

3. בפסק דין משלים מיום 17.2.2016, שניתן לאחר שהוגשה חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה), קבע בית המשפט כי המבקש יתייצב ביום 13.4.2016 לריצוי עונשו; ובד בבד שיחרר בית המשפט את הסנגוריה הציבורית (להלן גם:הסניגוריה), לבקשתה, מייצוגו של המבקש. מההחלטה נושא הבקשה דנן עולה כי המבקש אמנם התייצב ביום שנקבע לו, הוסברו לו הנהלים והוא נשלח לעבודה בעמותת "פתחון לב" בראשון לציון. ביום 3.5.2016 במסגרת שיחת בירור שנערכה למבקש בעקבות בקשתו לרצות את עבודות השירות במקום אחר, שונה שיבוצו לבית התמחוי "יהדות בוכרה", תוך שהוזהר כי עליו להיקלט ולהסתגל במקום העבודה החדש. ביום 18.5.2016 התקיימה עמו שיחת בירור בשל היעדרות ללא רשות, והמבקש הוזהר בחומרה והוחזר לעבודתו. ואולם, החל מחודש יוני 2016 התייצב המבקש לשני ימים בלבד לעבודה, תוך שהציג אישורי מחלה באופן חלקי ולא נענה לזימון שקיבל לוועדה רפואית. למבקש נשלח זימון לשימוע בדואר רשום לכתובת שמסר, ואולם המבקש לא השיב, וניסיונות נוספים להשיגו טלפונית לא צלחו. בסופו של יום ולאורך התקופה שמיום 13.4.2016, ביצע המבקש 8 ימי עבודה בלבד, ומשכך החליט הממונה על הפקעת עבודות השירות של המבקש.

4. על החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי (השופטת מ' ברנט), תוך שטען, כפי שעולה מהחלטת בית המשפט, כי החלטת הממונה "ניתנה לא ביושר בלשון המעטה, לא בצדק, ותחת נימוקים שחוטאים לדף שעליו נכתבו". למבקש מונה סניגור ציבורי, ואולם המבקש לא התייצב לדיון שנקבע ליום 8.3.2017, ובא-כוחו טען כי קיים שיחה אחת בלבד קודם לכן עם המבקש, שלאחריה נותק עימו הקשר; והעתירה נמחקה. המבקש הגיש עתירה נוספת באותו עניין, והדיון בה נקבע ליום 29.3.2017. בדיון שהתקיים בעתירה טענו המשיבים כי נעשו מספר ניסיונות ליצור קשר עם משפחת המבקש, שבמסגרתם עלה כי הלה אינו נוטל טיפול תרופתי כנדרש; כי הוא השתולל ושבר חפצים; וכי המשטרה נאלצה להוציאו מבית דודתו. עוד הוסיפו המשיבים וטענו כי המבקש יצר קשר טלפוני עם משרד הממונה, ומשבקשתו לשוחח עם הרכזת לא נענתה הוא צעק וגידף את המזכירה בזעם בלתי נשלט; וצוין כי שיחות מעין אלה חזרו על עצמן מספר פעמים, תוך שהמבקש שב על גידופיו. המבקש מצדו ביקש כי הסניגור שמונה לו מטעם הסניגוריה הציבורית לא יטען בשמו, ואילו הסניגור טען כי ניסה ליצור קשר עם המבקש מספר פעמים קודם לדיון וללא הצלחה. המבקש טען כי ביצע 8 ימי עבודות שירות בלבד משום ניתוח חניכיים והשתלות עצם שעבר, וכן ציין כי מספר שנים קודם לכן נפגע בתאונת דרכים ונגרמה לו פגיעה בגב, והוסבר לו שבכפוף להמצאת אישורים מתאימים הדבר לא ייחשב לו להיעדרות. עוד הוסיף המבקש וטען כי הוא מצדו דיווח למשרד הממונה כי מזה שבועיים שהוא ישן ברחוב, ומשכך לא ידע על השימוע – וגם לא היה לו כסף, 8 ש"ח, למימון נסיעה לרופא שב"ס שאליו הוזמן המבקש לבדיקה.

           בהחלטתו מיום 2.4.2017 שהיא נושא הבקשה דנן, עמד בית המשפט המחוזי על כך כי המבקש ביצע במשך כשנה 8 ימי עבודות שירות בלבד. בהמשך פירט כי המבקש לא התייצב כדרישת הממונה עם מסמכים רפואיים המעידים על הסיבות שבגינן נעדר תקופה ממושכת מביצוע עבודות שירות, ואף לא התייצב לוועדה רפואית שנקבעה בעניינו. עוד נקבע כי המבקש לא הודיע למשרד הממונה כי שינה את כתובתו, לא מסר כל כתובת אחרת למשלוח מסמכים, ולא ניתן היה לאתרו אצל מי שהמבקש ציינם כאנשי קשר לצורך מסירת הודעות. במצב דברים זה דחה בית המשפט את העתירה, וקבע כי על העותר להתייצב לריצוי מאסרו ביום 18.4.2017 בבית סוהר "הדרים", וזאת משנקבע כי המבקש לא השכיל לנצל את הפריבילגיה שניתנה לו לרצות את עונש המאסר שנגזר עליו בעבודות שירות.

הבקשה ליתן רשות ערעור

5. ביום 10.5.2017 הגיש המבקש את הבקשה דנן, ועימה "בקשת הקפאת הליכים בתיק הנ"ל", שהוגשה ללא כל פירוט לבד מכותרת, וכן "בקשה להוראת מינוי סניגור ציבורי לצורך ייצוגי בעתירתי זו". אשר לבקשה ליתן רשות ערעור, טוען המבקש כי נקבע זה מכבר שלא בנקל ימיר בית המשפט עבודות שירות בעונש מאסר בפועל, וזאת משום שעסקינן בשלילת חירותו של אדם. לדידו, לא כך פעל בית משפט קמא לנוכח המציאות שהניח לפתחה המבקש, ולפיכך ישנו מקום לשקול פעם נוספת את עניינו. בבקשה למנות לו סניגור ציבורי טען המבקש כי הוא אינו יכול להתנהל בהליך זה ללא ייצוג, וזאת שעה שהוא עומד בכל הקריטריונים לייצוג משפטי מטעם המדינה. בבקשה נטען כי שחרור הסניגור שמונה לו על ידי בית המשפט המחוזי נעשה לפי בקשתו, וזאת משום שלטענתו הסניגור הגיע לייצגו אך בדיון עצמו.