עמידר החברה הלאומית לשכון בישר נ' נוגריאן שמואל ואח'

פסק דין

לפניי תביעת פינוי ותביעה כספית לתשלום חוב דמי שכירות.

העובדות

ביום 28/05/96 נחתם בין התובעת לנתבעים הסכם שכירות, לפיו השכירה התובעת לנתבעים דירה ברחוב אריה בן אליעזר 81/12 בשכונת גילה בירושלים (גוש 28048 חלקה 3), תמורת דמי שכירות בסך של 1096.04 ₪ לחודש. הלכה למעשה, במהלך השנים חויבו הנתבעים בדמי שכירות נמוכים יותר, בשל הנחות סוציאליות שניתנו להם. דא עקא, שחרף ההנחות הנתבעים לא הצליחו לפרוע את שכר הדירה וכך הצטבר לו חוב בסך של 5,791 ₪ נכון ליום 27/07/97.

ביום 30/07/97 הגיעה התובעת להסדר עם הנתבעים, לפיו החוב יוקפא למשך 36 חודשים, וככל שהנתבעים ישלמו את דמי השכירות השוטפים במשך כל התקופה יבוטל החוב (נספח ב' לתצהיר גב' איתן שהעידה מטעם התובעת).

הנתבעים לא עמדו בהסדר, וביום 06/11/00 הגיעו הצדדים להסדר חוב נוסף, לפיו החוב שעמד באותה עת על סך של 5,370 ₪ יוקפא למשך 36 חודשים ויבוטל בסוף התקופה בכפוף לכך שהנתבעים ישלמו בכל חודש את שכר הדירה השוטף בתוספת 200 ₪.

ביום 01/12/00 הפשירה התובעת את החוב לאחר שהנתבעים לא עמדו בהסדר. לאחר ההפשרה החוב המשיך לתפוח עד שנכון ליום 01/12/02 הוא הגיע לסך של 13,333 ₪. ביום 02/12/02 נעשה עם הנתבעים הסדר נוסף לפיו שוב הוקפא חובם, בכפוף לכך שישלמו את דמי השכירות השוטפים בלבד (נספח ג' לתצהיר גב' איתן).

גם בזו הפעם לא הצליחו הנתבעים לעמוד בתשלום דמי השכירות השוטפים, ולכן נעשו עימם, לגבי החוב השוטף, מספר הסדרי תשלומים נוספים בשנים 2006-2003, (נספח ד' לתצהיר איתן). למרבה הצער גם בהסדרים אלו לא עמדו הנתבעים.

לנוכח כל האמור, הפשירה התובעת את החוב המוקפא והוא החל לצבור הפרשי הצמדה וריבית עד שהחוב הכולל (חוב היסטורי וחוב שוטף), הגיע לסכום של 20,569 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.

ביני לביני, שלחה התובעת לנתבעים מכתבי התראה בדבר אי תשלום החובות (נספח ה' לתצהיר איתן), והאחרון שבהם נשלח ביום 21/12/06. ממכתבי ההתראה אני למד כי עד מכתב ההתראה האחרון נדרשו הנתבעים לשלם רק את החוב השוטף שהגיע לסך של 4,125 ₪ נכון ליום 03/12/06, ואילו רק במכתב ההתראה האחרון נדרשו הנתבעים לשלם 20,569 ₪ בשל הפשרת החוב ההיסטורי.

לאחר הגשת התביעה שילמו הנתבעים סך של 8,000 ₪ על חשבון החוב.

טענות התובעת

התובעת טוענת כי ביטלה כדין את הסכם השכירות עם הנתבעים בשל אי פירעון דמי השכירות, ולכן אין מנוס ממתן פסק דין המורה על פינוי הנתבעים ועל תשלום החוב.

טענות הנתבעים

הנתבעים טוענים להתיישנות ושיהוי. כמו כן, הם טוענים כי התובעת מחלה להם על החוב ההיסטורי וכי דרישת התובעת לפירעון החוב ההיסטורי מהווה שינוי חזית. ולבסוף, הנתבעים טוענים כי הם לא הפרו את הסדרי התשלום שנעשו עימם.

דיון והכרעה

הרחבת חזית

אכן, צודקים הנתבעים בטענתם לפיה התובעת לא ציינה בכתב התביעה את העובדה שחלק מן החוב הנתבע הוא חוב היסטורי שהוקפא לראשונה בשנת 1997 והופשר לאחר מכן. ברם, אין בכך כדי למנוע מן התובעת לפרט את מרכיבי החוב עם הגשת התצהירים, כיוון שהכלל הוא זה:

"דרך המלך היא כתב תביעה תמציתי דיו ובו "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה...". כתב התביעה יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן בתביעתו או בהגנתו לפי העניין, אך לא את הראיות הבאות להוכיח אותן..."

(רע"א 2874/08 עירית הרצליה נ' יצחק – פורסם בנבו (15/05/08)).