ערעור על פס"ד המורה על בטלות מינוי אישה כאפוטרופוס של בעלה, ומינוי אפוטרופוס חיצוני תחתיה

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 11.11.25 (כב' השופט ארז שני בא"פ 68996-04-25) אשר הורה על בטלות מינויה של המבקשת כאפוטרופוס לגופו ולרכושו של בעלה האשל"א ומינוי אפוטרופוס חיצוני תחתיה. 

א. רקע עובדתי

1. א.ג. (להלן: האיש או האשל"א) יליד שנת 1948, נישא למערערת (להלן גם: האישה) בשנת 1973. לבני הזוג נולדו שלושה ילדים: אחד הילדים, שהוא אחיו התאום של המשיב 2, נהרג במבצע צבאי בשנת 1997. לבני הזוג גם בת (להלן: המשיבה 3). האיש והאישה (להלן: בניה"ז) מתגוררים בדירה מרווחת בעיר במרכז הארץ (להלן: הדירה).

2. בחודש אוגוסט 2021 בני הזוג התגרשו והאיש עזב את הדירה המשותפת. בחודש יוני 2022 בניה"ז נישאו מחדש.

3. בחודש ספטמבר 2023 עבר האיש להתגורר בדיור מוגן בתל אביב ובחודש אוגוסט 2024 שב האיש להתגורר בדירה. בחודש נובמבר 2024 עבר האיש למחלקה הסיעודית בבית אבות שבגבעתיים.

4. ביום 2.1.2025 הגישה המערערת בקשה למינוי אפוטרופוס על האיש וטענה שהאיש "נמצא במצב של דמנציה, זקוק לטיפול סיעודי צמוד, סובל ממחלת נפש, מאניה דפרסיה, פארנויה, דכאון, מצבו הפיזי קשה ביותר... זקוק להשגחה 24/7... מזה מספר שנים אין לו כל קשר עם הילדים". המערערת צירפה לבקשתה מכתב מעו"ס בית האבות בגבעתיים, שתיארה את מצב האיש וטענה שהמערערת אמרה לה שהילדים אינם בקשר עם האיש מזה שנים רבות ותמכה בבקשת המינוי של המערערת, שהיא היחידה המטפלת בו.

5. ביום 23.1.2025 הודיע ב"כ היועמ"ש שלפי התרשמות עו"ס בית ההורים שבו נמצא האיש, אין מניעה מלמנות את המערערת לאפוטרופוס על ענייניו הרפואיים של האיש במינוי זמני לתקופה בת שנה. ביום 25.1.2025 ניתן למערערת צו מינוי זמני לאפוטרופסות. ביום 11.2.2025 הגישה המערערת בקשה לביטול המינוי שניתן לה כאפוטרופסית בטענה כי "מינוי זה איננו מתאים לי". ביום 10.3.2025 חזרה בה המערערת מבקשתה וטענה שהבקשה לביטול המינוי היא טעות. בקשתה התקבלה. אולם, האפוטרופסות הזמנית על האיש נשארה בעינה והתיק נסגר.

6. ביום 29.4.2025 הגישו המשיבים 3-2 (להלן: הילדים) בקשה לעיון בתיק בטענה שהם אינם יודעים היכן נמצא אביהם והם עתרו לקבל עותק מהבקשה שהגישה אמם. ביום 29.4.2025 הגישו הילדים בקשה להתמנות כאפוטרופסים לגופו ורכושו של אביהם וביום 4.5.2025 הגישו בקשה בהולה לחידוש הקשר עם אביהם. האישה התנגדה לחידוש הקשר של הילדים עם אביהם ולמינוי הילדים כאפוטרופסים.

7. ביום 22.7.2025 הוגש תסקיר עו"ס שבמסגרתו נאמר בין היתר שהמערערת הגישה את בקשתה למינויה כאפוטרופסית על האיש ללא ידיעת הילדים, וכי על פי הערכה גריאטרית שנערכה לאיש ביום 8.5.2025 על ידי רופא מטעם בית האבות בגבעתיים שבו שהה האיש: "מדובר בחולה דמנטי וסיעודי... אני סבור שזקוק למינוי אפוטרופסות לענייני גוף בשל הירידה הקוגניטיבית, מודעות חלקית למצבו, קשיי ריכוז ותנודתיות קוגניטיבית". אולם, בחוות דעת שהוכנה לבקשת האישה על ידי הפסיכיאטר ד"ר גורביץ מיום 15.6.2025, נכתב שלאיש אין "דמנציה מהותית" וכי הוא כשיר לערוך צוואה.

8. בתסקיר נכתב גם שכאשר העו"ס ערכה ביקור אצל האיש בבית האבות, האיש סיפר על הסכסוך המשפחתי ובמהלך הביקור האיש "קיבל שיחת טלפון מאשתו ואז ראינו אותו מגמגם ורועד ומתבלבל כאשר התבקש לתת מענה לשאלותיה מי מבקר אצלו ולמה". בנוסף נכתב בתסקיר שהילדים טענו שכלל לא ידעו על מעבר אביהם לבית האבות וכי הדבר נודע להם רק מפניית העו"ס אליהם לצורך הכנת התסקיר. נכתב גם כי: "כיום האב מתנה את ביקורי הילדים והנכדים אצלו בכך שישלימו עם אמם... נכון להיום הוא איננו מוכן כלל לקבל אותם אצלו".

9. בתסקיר נכתב שאין וודאות שהאיש זקוק לאפוטרופוס וכי האיש עצמו סבור שהוא לא זקוק לאפוטרופוס. נאמר גם שהמערערת טוענת שהאיש עצמו אינו מעוניין בביקור של הילדים אצלו עקב התנהגותם כלפיהם. לנוכח הספק בנוגע לצורך במינוי אפוטרופוס, הומלץ בתסקיר על עריכת אבחון נוסף.

10. ביום 11.9.2025 הודיע ב"כ היועמ"ש שהוא מאמץ את המלצת התסקיר למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש אשר יבחן את הצורך במינוי אפוטרופוס לאיש.

11. ביום 11.11.2025 התקיים דיון בביהמ"ש קמא שבסיומו ניתן פסק דין שבמסגרתו התקבלה עמדת הילדים ומונה לאיש אפוטרופוס חיצוני לגוף ולרכוש, חברת שי אפוטרופסות. בנוסף, הורה ביהמ"ש "לקבוע לוח זמנים בו יוכלו ילדי האשל"א ונכדיו לפגוש באשל"א" (להלן: פסק הדין).

12. המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה את הערעור שלפנינו.

13. ביום 22.6.2026 התקיים דיון בערעור, ובמסגרתו אף שמענו את האיש ביחידות בנוכחות העו"ס בלבד. תרשומת השיחה עם האשל"א חסויה והועברה לכספת בית המשפט.

    ב. תמצית פסק הדין

14. השאלה העומדת להכרעה היא האם יש למנות לאיש אפוטרופוס ואם כן, מי יהיה האפוטרופוס. חרף גילה של המערערת (75 שנים), היא מתפקדת כאפוטרופוס לגוף של האיש. היא מסדרת את תרופותיו ודואגת לטיפוליו הרפואיים של האשל"א ושולטת באופן מלא בחשבונות הבנק הרשומים על שמו.

15. במסגרת הערכה גריאטרית, צוין שהאשל"א סובל ממחלה בי-פולרית, פרקינסון, מחלות כלי דם שונות ופגיעה וסקולרית נרחבת והפרוגנוזה היא לפגיעה נוספת ביכולת הקוגניטיבית. כמו כן, במסגרת חוות דעת פסיכיאטרית, נקבע שהאשל"א סובל מירידה קוגניטיבית מתונה ואיטיות מוטורית, קשיי זיכרון וריכוז, אולם מבחינת יכולותיו הקוגניטיביות, כשיר האשל"א לערוך צוואה.

16. העובדה שהאיש כשיר לערוך צוואה, עדיין אין משמעה שהוא אינו זקוק לאפוטרופוס. לכן, אין סתירה בין שתי חוות הדעת שאוזכרו בתסקיר ואין צורך בעריכת אבחון נוסף ביחס לכשרות האיש. "הקשבתי קשב רב לאשל"א והשתכנעתי לחלוטין שיש צורך במינוי אפוטרופוס, הן לגוף והן לרכוש... האשל"א עצמו אומר שהוא מבקש שימונה אפוטרופוס שימשיך ויסדיר את ענייני בריאותו ורכושו" (סעיפים 18-17 לפסק הדין).

17. גם מעבריו השונים של האשל"א בין מוסדות שונים, תומכים במסקנה שיש למנות לו אפוטרופוס. מינוי של צד ג' כאפוטרופוס, לא יפריע לאישה לטפל באשל"א ולדאוג לענייניו. חובת האפוטרופוס ליצור "שקט לאשל"א, מתן אפשרות לו להיות בקשר עם ילדיו ובני משפחתו ללא קשר לאינטרסים של האפוטרופוס עצמו". התברר שרצונו של האשל"א "מוכתב לחלוטין על ידי הרעיה ומבטה על ילדיה כבלתי מוצלחים ועמם היא נתונה בריב שוב ושוב... [ש] בהתנהלותה של הרעיה, המסבירה לי שהאשל"א אינו רוצה לפגוש את ילדיו בשל חטאיהם כלפיה, בעצם מצביעה הרעיה על כך שהיא שולטת באשל"א שלטון ללא מיצרים שנובע להתרשמותי גם מתלות וגם מאופי וגם מצורה עצובה של עיבוד האבל... כאשר אפוטרופוס מבודד ללא טעם טוב את ילדיו של האשל"א ממנו, חוטא הוא לחובותיו שבדין. כאשר אומרת הרעיה עד שילדיי ירצו אותי, לא יפגשו הם באשל"א, אזי היא דואגת לאינטרסים שלה ולהשקפותיה היא ולא לצרכים של האשל"א" וכי "ומכאן גם החשש שלי שהתנהלות כוחנית של הרעיה, לא תמיד תעלה בקנה אחד עם טובתו של האשל"א, גם מבחינת שירותי הרווחה" (סעיפים 28-23 לפסק הדין).

18. לכן, "הגיעה העת למנות אפוטרופוס צד ג' אשר יאפשר לאשל"א וילדיו להיות בקשר ויכתיב קשר כזה" (סעיף 27 לפסק הדין). לפיכך, מבוטל מינויה של המערערת כאפוטרופוס על האיש ובית המשפט ממנה את שי שירותי אפוטרופסות (להלן: שי אפוטרופסות) לאפוטרופוס קבוע על גופו ולרכושו של האשל"א. כמו כן, על שי אפוטרופסות לתת את דעתם בשני נושאים: הראשון, האם יש לאפשר לאישה להמשיך להתנהל בחשבונות בנק הרשומים על שם האשל"א; והשני, לקבוע לוחות זמנים שבו יוכלו ילדיו של האשל"א ונכדיו לפגוש אותו.

    ג. תמצית טענות המערערת

    1. המערערת מונתה פעמיים על ידי בית המשפט כאפוטרופוס על האשל"א, היא מתגוררת עמו באותה דירה ודואגת לכל צרכיו. מאז מתן פסק הדין, שרוי האשל"א בדיכאון, מרבה לבכות ואינו מצליח להבין כיצד רצונו שלפיו אשתו תמשיך לדאוג לו, סוכל על ידי הליך משפטי שיזמו ילדיו.

    2. טענות הילדים שלפיהן המערערת מבודדת את האשל"א ותביא עליו "נזק בלתי יתואר ובלתי הפיך", היא חסרת יסוד ולא הובא ולו בדל של ראיה להוכחת טענה זו; נהפוך הוא, בתקופה שבה המערערת שימשה כאפוטרופוס, חל שיפור ניכר במצבו של האשל"א והדבר עולה מתסקיר גורמי הרווחה ומחוות הדעת של הפסיכיאטר ד"ר גורביץ'.

    3. פסק הדין ניתן בניגוד לעמדת גורמי הרווחה בתסקיר ובניגוד לעמדת היועמ"ש שסברו שיש לבצע אבחון נוסף לאיש על מנת לברר באופן וודאי שהוא אכן זקוק לאפוטרופוס, ובניגוד גמור לטובתו של האשל"א ולרצונותיו.

    4. שי אפוטרופסות מפעיל על האשל"א לחצים להיפגש עם ילדיו וקיים חשש שתאגיד האפוטרופסות יכפה על האשל"א מפגש עם ילדיו. שי אפוטרופסות פועל בשיתוף פעולה עם הילדים ולא עם האשל"א.

    5. בשל סכסוך משפחתי, קופח רצונו וכבודו של האשל"א ובוטל מינוי שהיטיב עמו והיה בבחינת ברירת המחדל הטבעית. בתוך כך, הועברו סמכויות לצד שלישי הנעדר יכולת לתת מענה אישי ורפואי וכן הורחבו סמכויותיו גם על עניינים אישיים ורכושיים באופן שאינו מידתי ושיגרום נזק למשאביו הכספיים של החסוי. יישום האפוטרופסות על ידי האפוטרופוס החיצוני, יביא לא רק להוצאות כספיות בלתי נחוצות, אלא גם לשינויים מהותיים בחשבונות הבנק של בני הזוג שלא לצורך, מאחר שהמערערת והאשל"א ממשיכים להתגורר יחדיו והמערערת ממשיכה לטפל בו כבעבר ולדאוג לכל צרכיו.

    6. שגה בית המשפט קמא בכך שהתעלם מחוות דעת ב"כ היועמ"ש אשר אימצה את המלצת עורכת התסקיר בדבר עריכת אבחון מאת מומחה מטעם בית המשפט, על מנת לעמוד על הצורך במינוי אפוטרופוס. פסק הדין ניתן בניגוד לעמדת גורמי המקצוע ובלא שנערך אבחון נוסף כנדרש. נמנעה גם הגשת עמדה משלימה מטעם היועמ"ש, שציינה שלאחר האבחון הנוסף, תוגש עמדה משלימה.

    7. יש לאפשר לאנשים עם מוגבלויות להחליט על חייהם ולבחור מי ימונה כאפוטרופוס עליהם. האשל"א בחר באשתו, גם אם אישיותה ועמדותיה אינן נושאות חן בעיני בית המשפט. ביטול מינויה, גרם לפגיעה ברצונו ובכבודו של האשל"א.

    8. שגה בית המשפט קמא בכך שהעביר ביקורת על תחושותיה של המערערת כלפי בנה המנוח וכלפי ילדיה האחרים. הדבר מעיד על כך שבית המשפט קמא היה בעל השקפה מגובשת. גם קביעתו של בית המשפט קמא שלפיה רצונו של האשל"א מוכתב על ידי המערערת, מנוגדת לחוות הדעת ולתסקיר שקבעו באופן חד משמעי שהאשל"א סבור שהוא אינו זקוק למינוי אפוטרופוס, שכן הוא מסוגל לקבל החלטות בעצמו. האשל"א אמר גם שאם יוחלט שהוא זקוק לאפוטרופוס, הרי שהוא מבקש שאשתו תתמנה כאפוטרופוס עליו. בתסקיר נכתב שהאשל"א ציין מפורשות שהוא מעוניין שאשתו תתמנה כאפוטרופוס עליו והדבר נעשה לאחר ארבעה ביקורים אצלו, ללא נוכחותה של המערערת. בית המשפט קמא גם נמנע מלהתרשם מרצונו של האשל"א ביחידות, כפי שהציעה המערערת.

    9. קביעת בית המשפט קמא מטילה קלון על המערערת, על מעשיה ועל אישיותה ללא הצדקה. בית המשפט קמא התעלם מרצונו הברור של האשל"א ומפעולותיה המיטיבות של המערערת כלפיו, כמו גם מעמדת אנשי המקצוע שמעמד המלצתם הוא כמעמד של חוות דעת מומחה. לפי הפסיקה, סטייה ממנה תתאפשר במקרים חריגים ומנומקים היטב. לפיכך, אין מנוס מהתערבות ערכאת הערעור.

    10. לפי החוק הישראלי, בית המשפט אינו רשאי לחייב אדם לקיים קשר עם ילדיו הבגירים בניגוד לרצונו. הניסיון לכפות על האשל"א קשר עם ילדיו נדון לכישלון ופסק הדין שגוי מיסודו בעניין זה. אין מדובר במאבק בין אחים אלא במאבק בין ילדים בגירים, מתנכרים ומנותקים מזה תקופה ארוכה מאוד, לבין אשתו של האשל"א המטפלת בו. אין מדובר בשיקול דעת ראשוני בנוגע למינוי אלא בשלילת מינוי קיים, אשר ניתן לאחר שהתקבלו חוות דעת ברורות שעמדו במבחן התוצאה – שיפור ניכר במצבו של האשל"א.

    11. יש למנות את המערערת לאפוטרופוס מסיבות אלו: היא האדם הקרוב אליו ביותר; היא האדם עליה הוא סומך ומעוניין בה לתפקיד; היא הוכיחה את עצמה בתפקידה; היא מתגוררת עם האשל"א וזמינה עבורו 24/7; היא מכירה את האשל"א ואת צרכיו יותר מכולם; יש ביניהם יחסי אהבה ואמון מלא; האשל"א סומך עליה והיא היטיבה לנהל את כל העניינים הכלכליים של בניה"ז בהרמוניה מלאה במשך שנים רבות.

    12. טובתו של האשל"א והחלת הפתרון הפחות דרסטי, מצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור, ביטולו של פסק הדין וקביעה שהמערערת תקבל שוב את המינוי. לחילופין, יש לקבוע שייערך אבחון נוסף לאשל"א. כמו כן, על רקע דרך הילוכו של בית המשפט קמא, מבוקש שהתיק לא יוחזר לאותו מותב שיפוטי בבית המשפט לענייני משפחה. בנוסף, יש לחייב את הילדים בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד.

        ד. תמצית טענות המשיב 1 – ב"כ היועמ"ש במשרד הרווחה

        1. לא נפלה כל שגגה בפסק הדין. בדיון שהתקיים בבית המשפט קמא, אמר האשל"א שהוא מבין מהי אפוטרופסות וכי הוא מעוניין שימונה לו אפוטרופוס. ביהמ"ש קמא נימק מדוע סטה מהמלצת התסקיר לערוך לאשל"א אבחון נוסף, והדבר בגדרי סמכותו ואין להתערב בכך.

        2. משהמערערת השמיעה בצורה ברורה את עמדתה שלפיה היא מתנגדת לקשר בין האיש לבין הילדים, בצדק נקבע שהיא אינו האדם המתאים לשמש כאפוטרופוס. ביהמ"ש קמא אף אימץ את התרשמות העו"ס שהמערערת מפעילה על האיש לחץ.

        3. מהתסקיר עולה שמצבו הכלכלי של האשל"א איתן והוא יכול לעמוד בעלויות התשלום לאפוטרופוס חיצוני. בהעדר בן משפחה מתאים, לא היה מנוס ממינוי גורם מקצועי. לנוכח כל האמור, יש לדחות את הערעור.

           ה. תמצית טענות המשיבים 3-2 - ילדי בניה"ז

           1. טענת המערערת שלפיה האשל"א מצוי בדיכאון ומרבה לבכות מאז פסק הדין, מופרכת. ככל שקיימת ירידה במצב רוחו, הרי שמקורה במניעת הקשר שלו עם ילדיו ונכדיו. הקשר עם הילדים והנכדים חודש בתקופת שהותו של האיש בבית האבות והאשל"א שמח לפגוש בהם, עד אשר המערערת הפעילה עליו לחצים לגרשם.

           2. ביטול מינויה של המערערת אינו מונע ממנה לטפל באשל"א ולהיות לצדו. המערערת יכולה להמשיך לטפל בו וגם המשיבים ישמחו לטפל בו ולהתלוות אליו לבדיקות ולרופאים, כפי שעשו בעבר.

           3. מערכת היחסים של המשיבים עם האשל"א הייתה קרובה וחמה, להבדיל ממערכת היחסים עם המערערת. בכל פעם שחודש הקשר בין האשל"א לבין המערערת, בפועל נותק הקשר בין האשל"א לבין המשיבים ולבין בני משפחה אחרים, בהוראת המערערת, כשברקע התדרדרות במצבו הפיזי, הנפשי והקוגניטיבי של האיש.

           4. בתקופה שבה התגורר האשל"א בדיור המוגן בתל אביב, התקיימו ביקורים משפחתיים רבים מדי יום והמשיבה 3 ליוותה אותו לפרוצדורות רפואיות שונות ודאגה שהוא יקבל תמיכה נפשית וטיפול רפואי ברמה גבוהה. ברם, המערערת החליטה באופן חד צדדי להשיב את האשל"א אל הדירה, ללא כל סיוע, וכעבור חודשיים הוא אושפז בבית החולים עקב נפילות חוזרות ונשנות ובשל הצורך בהשגחה מסביב לשעון. בהמשך, הועבר האשל"א למוסד רפואי אחר בלי לעדכן את הילדים במיקומו או במצבו.

           5. המערערת הגישה בקשה להתמנות כאפוטרופוס בלי ליידע את המשיבים. רק עקב מעורבות שירותי הרווחה, נודע למשיבים היכן שוהה האשל"א והם חידשו עמו את הקשר, עד אשר נודע הדבר למערערת, אשר מנעה את המפגשים. עקב כך, הגישו הילדים בקשה להתמנות כאפוטרופוסים או למנות אפוטרופוס חיצוני, וכן הוגשה בקשה לחידוש הקשר.

           6. פסק הדין של בית המשפט קמא מבוסס על תסקיר שירותי הרווחה, הערכה גריאטרית שנערכה לבקשת פקידת הסעד ואף הוצגה תעודת הרופא שיזמה המערערת. בית המשפט קמא ציין כי הוא השתכנע לחלוטין שיש צורך במינוי אפוטרופוס לגוף ולרכוש, חרף מינויה הקודם של המערערת. פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים, לרבות הקביעה כי "רצונו של האשל"א מוכתב לחלוטין על ידי הרעיה", והם נקבעו על יסוד התרשמות ישירה ובלתי אמצעית מהצדדים ומהאשל"א.

           7. בתסקיר נקבע שהמערערת משפיעה על האיש שלא לפגוש את ילדיו, היא שולטת בו "שלטון ללא מיצרים" ומגרונו בוקע קולה של המערערת. דבריו אינה משקפים רצון חופשי ועצמאי. עד לאחרונה, לפני שהאיש חזר לדירה, היה לו קשר חם וקרוב עם ילדיו ונכדיו והיה קשר רציף לאורך שנים. החזרת מינויה של המערערת עלולה לפגוע ברווחתו של האשל"א ורק מי שאין לו ניגוד עניינים, יכול לשמש כאפוטרופוס כפי שנקבע בפסק הדין.

           8. האיש אינו מסוגל לקבל החלטות בענייניו. התנהלות המערערת בשנים האחרונות, בדמות העברת האיש בין מוסדות שונים – ארבעה מקומות בחמש שנים – פגעה ברווחתו וגרמה לניתוקו מילדיו. האיש שהה בבית האבות בגבעתיים בלי שהמערערת יידעה את הילדים על כך. בקשת המערערת למינוייה כאפוטרופסית נעשתה ללא ידיעת הילדים ותוך הצהרה שאינה נכונה שלפיה הילדים נמצאים בנתק מאביהם. היה קשר חם ואוהב בין הילדים לאיש עד ליום 19.8.2024. מינוי המערערת כאפוטרופוס נודע לילדים רק כתוצאה מכך שהעו"ס פנתה אליהם ביום 27.3.2025 לצורך הכנת התסקיר.

           9. חזרתו של האיש לדירה ביוזמת המערערת ביום 19.8.2024, הרעה את מצבו של האיש. מצבו התדרדר והוא נפל ואושפז בבית החולים וביום 3.11.2024 הוא הועבר למחלקה סיעודית בבית אבות, ללא ידיעת הילדים. האשל"א היה בכיסא גלגלים, כשהוא קשור לכיסא, ועשה שימוש במוצרי ספיגה. הדבר מלמד שיש צורך במינוי אפוטרופוס ניטרלי שיבטיח טיפול ראוי ומתאים כפי שנקבע בפסק הדין. החל מרגע חידוש הקשר בין האיש לילדיו בסוף חודש אפריל 2025 ועד חודש יולי 2025, הילדים הגיעו לבקרו עם הנכדים מידי יום והביקורים שיפרו את איכות חייו ותרמו לשיפור מצב רוחו.

           10. המערערת העדיפה להוציא את האשל"א מביתו ולהעבירו למוסד סיעודי. העובדה שהמערערת בחרה שלא להביא מטפל לדירה, למרות שמדובר בדירת חמישה חדרים מרווחת ומונגשת, מלמדת על הצורך במינוי גורם מקצועי שידאג לצרכיו של האיש באופן עקבי. קיים גם צורך שגורם אובייקטיבי יבטיח את השימוש בכספיו של האיש לטובתו בלבד. המשך הניתוק של האשל"א מילדיו, שנגרם בעקבות התנהלות המערערת, גורם לנזק בלתי הפיך. לנוכח כל האמור, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.

               ו. תמצית טענות המשיבה 4 – שי אפוטרופסות

               1. למרות שפסק הדין ניתן בחודש נובמבר 2025, עד היום התקיים רק מפגש אחד בין הילדים לבין אביהם ולדרישת המערערת, המפגש נערך בנוכחותה ובנוכחות בא כוחה. האפוטרופוס הגיש הצעה למתווה מדורג לחידוש הקשר, אולם המערערת התנגדה לכך. המערערת אינה מעוניינת בשום פתרון מעשי לחידוש הקשר בין האשל"א לבין ילדיו והתנהלות זו כשלעצמה, מהווה טעם מספיק מדוע המערערת אינה יכולה לשמש כאפוטרופוס על בעלה.

               2. ביהמ"ש קמא קבע ממצא עובדתי מובהק ולפיו "רצונו של האשל"א מוכתב לחלוטין על ידי הרעייה" וכי הרעייה שולטת בו "שלטון ללא מיצרים". קביעה זו, המבוססת על התרשמות ישירה מהדינמיקה באולם ומהתנהלות האשל"א והמערערת, שומטת את הקרקע תחת טענתה המרכזית של המערערת שלפיה פסק הדין פוגע ברצונו האותנטי של האשל"א. אין להתערב בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בפסק הדין.

               3. ללא התערבות אקטיבית של אפוטרופוס חיצוני, הקשר בין האשל"א לבין ילדיו לעולם לא יחודש. המערערת רק מערימה קשיים בכל הנוגע לחידוש הקשר, והדבר מצביע על כך שהיא אינה מתאימה לשמש כאפוטרופוס על האשל"א. עמדת המערערת שלפיה היא תהיה אפוטרופוס על גופו של האשל"א ולא יהיה מינוי לרכושו, מצביעה לכאורה על רצונה לשמר את שליטתה בו ולמנוע כל פיקוח חיצוני על ניהול הנכסים המשותפים, דבר שאינו לטובת האשל"א. שכר טרחת האפוטרופוס קבוע בתקנות והאפוטרופוס פועל בשקיפות ובפיקוח של האפוטרופוס הכללי.

               4. גם בחוות הדעת של ד"ר גורביץ נכתב ביחס לאשל"א שקיימים "סימני דמנציה" ו-"צמצום אישיותי והתנהגותי". השיפור הפיזי אינו מבטל את הפגיעה הקוגניטיבית או את הצורך בהגנה על רצונו האמיתי של האשל"א מפני השפעות חיצוניות. המערערת עצמה טוענת שהאשל"א זקוק לאפוטרופוס, אולם לטענתה יש להסתפק במינוי לגוף ולא לרכוש.

               5. האפוטרופוס החיצוני נועד להבטיח את האוטונומיה של האשל"א ולאפשר לו לקיים קשר עם ילדיו, ללא תלות באינטרסים של אחרים. חידוש הקשר עם הילדים הוא חלק בלתי נפרד מטובת האשל"א. הקשר עם הילדים הוא חיוני לרווחתו הנפשית ולטובתו. לא מדובר בסירוב אותנטי של אדם כשיר, אלא בסירוב המוכתב על ידי השפעה בלתי הוגנת. לנוכח כל האמור, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.

                   

                   

                  ז. דיון והכרעה

                  1. סעיף 35(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962 (להלן: חוק הכשרות) קובע כי: "בית המשפט ימנה לאפוטרופוס מי שנראה לו בנסיבות הענין מתאים ביותר לטובת האדם, תוך התחשבות ברצונו". בסעיף 36 לחוק הכשרות נקבע שעל בית המשפט לשמוע את דעתו של האדם לפני שממונה לו אפוטרופוס, אם ניתן לברר את דעתו.

                  2. סעיף 67ה(א)(ו) לחוק הכשרות קובע כי: "האפוטרופוס יפעל בדרך שתאפשר לאדם לשמור על קשרים עם בני משפחה וחברים".

                  3. לצד החשיבות הטמונה בקיום רצונו של האדם שמונה לו אפוטרופוס וכיבוד האוטונומיה שלו, שומה על בית המשפט לבחון מהי טובתו של אותו אדם, בראייה כוללת ורחבה ועל פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה, שהרי, עקרון העל בחוק הכשרות הוא "עקרון טובת האדם שמונה לו אפוטרופוס".

                  4. חשיבות השמירה על רצון האשל"א, באה לידי ביטוי בתיקון מס' 18 לחוק הכשרות, וכפי שנכתב בדברי ההסבר להצעת החוק:

                     "יודגש, כי העקרונות המבליטים את העצמאות האוטונומיה וכיבוד הרצון של אדם אינם באים על חשבון מחויבותה של החברה להגן על חסויים ולשמור על טובתם. בדרך כלל יהוו עקרונות אלה חלק מתפיסה רחבה של 'טובת החסוי'; ואולם במצבי התנגשות, כאשר יש חשש מבוסס כי כיבוד רצונו של אדם למשל, יפגע בטובתו, יהיה מקום להגבילו. הגבלה כאמור תיעשה באופן המינימלי הנדרש, בהתאם לעקרון האמצעי הפחות מגביל". (ה"ח הממשלה, 890, ג' חשון תשע"ה (27.10.2014), עמ' 3).

                  5. ככלל, יש להעדיף מינוי של בן משפחה כאפוטרופוס, על פני גוף או אדם חיצוני, מתוך הנחה שדווקא בן המשפחה יגשים בצורה הטובה ביותר את האינטרסים של האשל"א (ראו: א"פ (נצרת) 5691/04 ז.ק. נ' הקרן לטיפול בחסויים (17.4.2011); א"פ (נצרת) 2262-02-12 היועץ המשפטי לממשלה נ' פ.כ (22.8.2012)).

                  6. אולם, כאשר מתברר שגורם חיצוני יוכל לפעול בצורה הטובה ביותר לרווחת האשל"א ועל מנת לשמור על מלוא האינטרסים שלו, לרבות קשר טוב עם בני משפחתו, אין מנוס ממינוי גורם חיצוני.

                  7. במקרה דנן, צדק בית המשפט קמא כשהחליט שלמרות המלצת העו"ס, שאומצה גם על ידי ב"כ היועמ"ש, אין כל צורך במינוי מומחה נוסף לצורך בחינת השאלה האם האיש זקוק לאפוטרופוס. חוות דעת הרופא מבית האבות הייתה חד משמעית ואין בחוות דעתו של ד"ר גורביץ', שהוזמנה על ידי המערערת, כדי לגרוע ממסקנותיו. העובדה שד"ר גורביץ' קבע שהאיש כשיר לערוך צוואה, אינה סותרת את העובדה שהאיש זקוק לאפוטרופוס ואף האיש עצמו אמר במפורש "אני רוצה כן אפוטרופוס" (ראו עמ' 8, שורות 32-21). האיש מודע לכך שהוא זקוק לעזרה, הן בנושאים הרפואיים והן בנושאים הרכושיים, וכך גם הייתה התרשמותנו בשיחה הארוכה האישית שקיימנו עמו באולם בית המשפט בנוכחות העו"ס.

                  8. אכן, לרצון האדם לגבי זהות האפוטרופוס שימונה לו חשיבות רבה. אך זאת רק כשהוא מבטא באמת את רצונו. במקרה דנן, התרשמות העו"ס, התרשמות בית המשפט קמא, כמו גם התרשמותנו, היא שדברי האשל"א אינם משקפים את רצונו האמיתי. לנוכח חששו הרב מהאישה, האשל"א איננו מסוגל לומר את רצונו האמיתי והוא מושפע באופן מוחלט מרצונה של האישה ומעמדתה. המערערת שולטת בנפשו ללא מיצרים והוא אינו מסוגל כלל להתבטא בחופשיות. לכן, למרבה הצער, אין לתת משקל לדברי האשל"א בדבר רצונו במינוי המערערת, שעה שאין מדובר ברצון חופשי, נטול לחצים והשפעות.

                  9. קביעתו של בית המשפט קמא שלפיה המערערת מדברת מגרונו של האשל"א וכי דבריו אינם משקפים את רצונו החופשי, מעוגנת בממצאי התסקיר שממנו עולה שהאשל"א פוחד מהמערערת ולנוכח תלותו הרבה בה, אין הוא מסוגל כלל להביע עמדה שתסתור את עמדתה.

                  10. לדאבון הלב, למרות שהמערערת מטפלת באופן שוטף באשל"א, מהתנהלותה בשנים האחרונות עולה ספק רב בנוגע לשיקול דעתה וליכולתה להגן על האינטרסים של האשל"א, במנותק מרצונותיה שלה. העובדה שהיא מסרבת לכך שהאשל"א יהיה בקשר ישיר, חופשי ופתוח עם ילדיו ונכדיו, מחייבת את המסקנה שלא טובתו עומדת לנגד עיניה ולפיכך, לא היה מנוס ממינוי גורם חיצוני.

                  11. העובדה שהמערערת הוציאה והכניסה את האשל"א למוסדות שונים בשנים האחרונות, ללא שיתוף הילדים וללא שהוכח שמדובר בפתרון הטוב ביותר עבור האשל"א, מלמדת גם כן שהיא אינה מתאימה להיות אפוטרופוס על האשל"א - בעלה. כפי שציינה כב' השופטת ארבל בע"א 4377/04 הולצברג נ' מירז (22.7.2007), בפסקה 16: "המטרות שמבקש מינוי האפוטרופוס להבטיח ראויות וחשובות הן, ומבקשות אך את טובתו של החסוי, ולא כל מטרה אחרת". לא ייתכן שמאחר שהמערערת פגועה מילדיה, היא תמנע מהאשל"א קשר עמם.

                  12. על החשיבות של זכות ההורה לקשר עם ילדיו, עמדה ד"ר ענת ליפשיץ במאמרה "זכותם החוקתית של זקנים לקשרים בין דוריים", משפט וממשל, כ"ה, 547 (2023), תוך שהיא מציינת בפתח המאמר כי:

                      "הזכות לחיי משפחה מוכרת במשפט הישראלי כזכות חוקתית. מזכות זו נגזרות, בין היתר, הזכות לנישואים, הזכות להורוּת, ובהקשר שבו עסקינן – גם הזכות של הורים וילדיהם הקטינים להגנה על הקשרים ביניהם ואף לתמיכה בקשרים אלו. אולם הקשר בין הילדים להוריהם אינו מתאיין עם הגיעם לבגרות; הוא ממשיך להיות משמעותי לשני הצדדים, והוא נהיה חיוני במיוחד להורים לעת זקנתם. כך, המחקר הרפואי, הפסיכולוגי, הסוציולוגי והגרונטולוגי מלמד כי רשתות חברתיות בכלל וקשרים בין- דוריים בפרט חיוניים לבריאותם הגופנית והנפשית של זקנים ולאיכות חייהם, כמו-גם לסולידריות בין-דורית".

                      ראו גם: ענת ליפשיץ, "בין פגיעות לאוטונומיה: מבט משפטי על קשרים בין דוריים של זקנים", מחקרי משפט, ל"ד 1225 (2023).

                  13. העובדה שהמערערת פגועה מאוד מהתנהגות הילדים, ואיני קובע כמובן דבר ביחס לשאלה האם אכן הילדים פגעו בה, אינה סיבה מספקת לגרימת ניתוק הקשר בין האשל"א לבין ילדיו ונכדיו. לאשל"א שני ילדים ועשרה נכדים וכעולה מהתמונות שצורפו לתשובת הילדים, עד לפני כשנה, היה קשר רציף וטוב בינם לבין אביהם וסבם. ברם, קשר זה נגדע באיבו עקב החזרת האשל"א לדירה ובעקבות סירובה של המערערת לחידוש הקשר ללא נוכחותה ונוכחות בא כוחה. כפי שדווחה ב"כ שי אפוטרופסות בדיון שהתקיים לפנינו, המערערת מציבה תנאי לקיום המפגשים של הילדים עם אביהם, והוא שבא כוחה יהיה נוכח במפגשים (עמ' 4, שורות 11-3).

                  14. אין כל הצדקה לדרישה בלתי לגיטימית זו, אשר פוגעת קשות באשל"א שזכאי ליהנות מקשר חם ואוהב של ילדיו ונכדיו, בטח במצב שבו הוא מוגבל ונמצא בביתו ברוב שעות היממה. התנהלות זו של המערערת, שכופה את רצונה על המערער בנושא כה חשוב ומהותי, מלמדת שאין היא יכולה להתמנות כאפוטרופסית, מאחר שטובת האשל"א אינה עומדת לנגד עיניה. טובת האשל"א הוא עיקרון העל לצורך בחינת השאלה מי ימונה עליו כאפוטרופוס. כפי שמציין משה בן דוד בספרו "ייפוי כוח מתמשך, אפוטרופסות וחלופותיה – הלכה ומעשה" (2019), בעמ' 436:

                      "הנה כי כן, למרות שתיקון מס' 18 לחוק הכשרות בישר על מעבר מטובתו של האדם אל רצונו, סעיף 35(א) מבכר את טובת האדם". לפיכך, במקרה דנן, לא היה מנוס מהעברת התפקיד מהאישה, המערערת, לשי אפוטרופסות.

                  15. סיכומו של דבר: המערערת נמצאת במצב של ניגוד עניינים מהותי. רצונה למנוע קשר בין הילדים והנכדים לבין האשל"א, מנוגד באופן חזיתי לטובת האשל"א. לפיכך, אין להתערב בפסק הדין שקבע שלא היה מנוס ממינוי אפוטרופוס חיצוני. המערערת תוכל להמשיך בטיפול המסור באשל"א ואין במינוי של אפוטרופוס חיצוני, כדי לפגוע בכך. אדרבא, עזרתה לאשל"א - בעלה היא נדבך חשוב ברווחתו. העובדה שהמערערת אינה מבינה ואינה מפנימה את הנזק שהיא גורמת לאשל"א בהתנהלותה ובכפיית דעתה עליו, הצדיקה גם את העברת האחריות ברכוש האשל"א לידי שי אפוטרופסות. המערערת הוכיחה שלדאבון הלב, אין היא מסוגלת לפעול באובייקטיביות הנדרשת וכי היא לא הפנימה שטובת האשל"א הוא "עמוד האש ועמוד הענן" שצריך לעמוד לפניה ולכן, נמצא כי אין היא מתאימה אף לנהל את רכושו.

                  16. משכך, אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת לשלם למשיבים 1 ו – 5 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ע"ס 10,000 ₪ לכל אחד מהם, וסכום ע"ס 5,000 ₪ למשיבים 3-2 שלא היו מיוצגים על ידי עו"ד. המזכירות תעביר את הערובה שהמערערת הפקידה, על פירותיה, לידי המשיבים הנ"ל באמצעות ב"כ, באופן יחסי, על חשבון ההוצאות.

                       

                        

                      

                                  

                      ______________

                                                                                                                         נפתלי שילה, שופט

                       

                       

                       

                      השופטת עינת רביד – אב"ד:

                       

                      אני מסכימה.

                       

                                                                                                                              

                      ___________________

                                                                                                                      עינת רביד, שופטת – אב"ד

                       

                       

                       

                      השופטת איריס אילוטוביץ' סגל:

                       

                      אני מסכימה. אוסיף, כי מעבר לכל ההיבטים המשפטיים, אין להתעלם מן המשמעות האנושית העמוקה של ההליך. האשל"א זכאי לכך ששנות חייו האחרונות יתנהלו מתוך שלווה, יציבות, כבוד ושמירה מלאה על רצונו, על קשריו המשפחתיים ועל זכויותיו כאדם." אַל תַּשְׁלִיכֵנִי לְעֵת זִקְנָה, כִּכְלוֹת כֹּחִי אַל תַּעַזְבֵנִי" (תהילים ע"א, ט') – דברים המבטאים את החובה המוסרית והאנושית של החברה להגן על האדם דווקא בשעה שבה הוא פגיע ותלוי בזולתו. כל החלטה המתקבלת בעניינו חייבת להיבחן דרך הפריזמה היחידה הרלוונטית – טובתו בלבד, ללא השפעתם של רגשות, משקעים או אינטרסים של מי מהסובבים אותו. דווקא מתוך ההערכה למסירותה של המערערת לאורך השנים, מצער להיווכח כי התנהלותה בהליך זה הביאה לכך שטובתו של האשל"א נדחקה מפני כאבה האישי ומרצונה לכפות את תפיסת עולמה.

                      שמירת הקשר בין האשל"א לבין ילדיו אינה אך עניין רגשי או משפחתי, אלא זכות יסוד הנגזרת מכבוד האדם, מחיי המשפחה ומעקרון טובתו של האדם שמונה לו אפוטרופוס. בהיעדר טעם ממשי המצדיק את ניתוק הקשר, יש לפעול לשימורו ולעידודו, שכן קשר בין האשל"א לילדיו ולנכדיו הוא מן הקשרים האנושיים הבסיסיים והמשמעותיים ביותר. שלילת האפשרות לקיים קשר כאמור, כאשר היא אינה מתחייבת מטובתו של האשל"א, פוגעת לא רק בילדיו ובנכדיו אלא בראש ובראשונה באשל"א עצמו, הזכאי לאהבתם, לנוכחותם בחייו ולתמיכתם בשנותיו המאוחרות. טובתו של האשל"א אינה מתמצה בשמירה על צרכיו הפיזיים והרכושיים בלבד, אלא כוללת גם את זכותו לקיים קשרים משפחתיים משמעותיים, המהווים חלק בלתי נפרד מכבודו, מזהותו ומאיכות חייו. דווקא משום כך, כל ניסיון למנוע או לצמצם קשר זה מטעמים שאינם נובעים מטובתו של האשל"א אינו יכול לעמוד עם תכלית מוסד האפוטרופסות, אשר נועד להגן על זכויותיו ולא לגרוע מהן.

                      בנסיבות אלה, הותרת פסק הדין על כנו אינה מהווה פגיעה במערערת, אלא מבטאת את המחויבות העליונה להגן על האשל"א, לכבד את אישיותו, לשמר את קשריו המשפחתיים ולאפשר לו לחיות את חייו בכבוד, בביטחון וברווחה.

                       

                       

                       

                      

                                                                                                              _______________________

                      איריס אילוטוביץ' סגל, שופטת

                       

                       

                       

                      נפסק כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

                       

                      פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.