עמ"נ 7469-12-15 נידיץ את גלרט בע"מ

זהו ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית חולון מתאריך 19.10.15 אשר בגדרה נדחה ערר שהגישה המערערת על החלטת המשיב לסווג בסיווג "שירותים, משרדים ומסחר" נכס המוחזק על ידי המערערת ברחוב הבנאי 32 בחולון. נכס זה משמש בעיקר כמחסן לחומרי גלם בשימוש מפעל של המערערת ברח' הבנאי 38 בחולון (להלן: "המפעל").

לגישתה של המערערת, שעליה חולק המשיב, מדובר בנכס אשר לא זו בלבד שמתקיימת בו גם פעילות של ייצור באופן המצדיק את סווגו "כמסחר ומלאכה", אלא שהוא משרת את המפעל ונילווה אליו בהתאם לאמור בסעיף 4.5ז' לצו הארנונה של עיריית חולון 2014 (להלן: "צו הארנונה"), ולכן הוא זכאי לסיווג "מסחר ומלאכה" בדומה לסיווג שהוחל על המפעל.

השאלה המשפטית שעליה נסוב הערעור היא הפרשנות הראויה של סעיף 4.5ז' לצו הארנונה של חולון, ובמילים אחרות, כיצד יש ליישם סעיף זה לצורך חיובי ארנונה בנוגע לנכס שבו מאוחסנים חומרי גלם עבור מפעל תעשייתי.

העובדות הצריכות לעניין:

1.המערערת היא בעלת מפעל לעיבוד מתכות הממוקם ברחוב הבנאי 38 שבאזור התעשייה. בחולון. המפעל מסווג לצורכי ארנונה בסיווג של "תעשייה ומלאכה" לפי סעיף 4.1 לצו הארנונה.

2.לימים, רכשה המערערת מבנה נוסף בסמיכות למפעל העיקרי, ברחוב הבנאי 25 בחולון, והעבירה לשם חלק מפעילותה. מבנה זה סווג אף הוא במסגרת הסכם פשרה בין הצדדים כ"תעשייה ומלאכה" (להלן: "המבנה הנוסף").

3.כעבור מספר שנים, בעקבות עבודות בנייה והרחבה שהחלו במבנה הנוסף בהתאם להיתר בנייה שהוציאה המערערת, העבירה המערערת את הפעילות שהתקיימה במבנה הנוסף לנכס סמוך ברח' הבנאי 32, הוא הנכס נשוא הערעור (להלן: "הנכס"). כאמור, נכס זה סווג על ידי המשיב בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר" בטענה שהוא מהווה "מחסן עצמאי" לפי סעיף 2.1 לצו הארנונה ההשגה שהגישה המערערת כנגד סיווג זה נדחתה.

4.המערערת עררה על החלטת המשיב בפני וועדת הערר לענייני ארנונה וזו החליטה בהחלטתה מיום 19.10.15 לדחות את הערר, הן מן הטעם שהשימוש שנעשה בו אינו מתאים לסיווג "תעשייה ומלאכה" כהגדרתו בסעיף 4 צו הארנונה, והן משום שלא ניתן לראות בו "מחסן נילווה ומשרת" לפי סעיף 4.5ז' לצו הנ"ל. וועדת הערר קבעה, שבהתאם לראיות שהונחו בפניה, השימוש העיקרי בנכס הוא לאחסון חומרי גלם המשונעים מהמפעל ואליו, וככל שמתקיימת בו פעילות של ייצור הרי שהיא מינורית ביותר והיא מתפרשת על פני מטרים בודדים משטח הנכס. לפיכך לא ניתן לסווג נכס זה כשלעצמו, בזכות הפעילות מבוצעת בו, בסיווג "תעשייה ומלאכה". אשר לאפשרות לסווג את הנכס כמחסן שהוא "נילווה ומשרת" את המפעל, קבעה וועדת הארנונה שעל מנת להחיל סעיף זה צריכים להתקיים שני התנאים הנקובים בצו, דהיינו שעל הנכס להיות גם משרת וגם נילווה למפעל. ועדת הערר פירשה את המונח "נלווה" כאומר "ביחד עם" או "מצטרף" במשמעות הפיזית/גאוגרפית, ומכוח זה מתחייבת לדידה צמידות פיזית בין המפעל למחסן. לאור זאת סיכמה הוועדה את עמדתה באומרה"... גם אם מסכימה הועדה כי המחסן נשוא הערר משרת את מפעל התעשייה הרי שלא מתקיים לגבי התנאי השני – היותו "נלווה" למפעל התעשייתי שכן הוא ממוקם בכתובת שונה מזה של מפעל התעשייה ואין כל צמידות פיזית בין הנכסים". בנוסף, וועדת הערר דחתה את עתירת המערערת להחיל על הנכס את ההסכמות שהושגו בשעתו בקשר למבנה הנוסף בקובעה כי אין בהסכמות שהושגו בעבר לגבי נכס אחר, כדי לחייב את המשיב לגבי הנכס הנוכחי. מכאן הערעור הנוכחי.

טענות המערערת בקליפת אגוז:

5.לטענת המערערת, שגתה וועדת הערר כאשר קבעה שסיווג הנכס אינו מחסן "הנלווה ומשרת" את המפעל. לגישת המערערת, לא בדין פירשה וועדת הערר את המונח "נילווה" כמחייב צמידות פיזית. לפרשנות כזו אין אסמכתא בפסיקה והיא גם אינה מתיישבת עם התיבה "ברחבי העיר" המופיעה בסעיף 4.5ז' לצו הארנונה.