Moussa Doukoure נ' רשות האוכלוסין וההגירה,משרד הפנים

בערעור שלפניי מבוקש לבטל את פסק דינו של בית הדין לעררים מיום 23.05.23 (2400-23, כב' הדיין יוסף ברדא) שהורה להרחיק את המערער מישראל על אף שיש הליך תלוי ועומד להסדרת מעמדו בישראל מטעמים הומניטאריים (להלן: הבקשה ההומניטארית). כך, עניינו של המערער מתנהל בערעור שלפניי בנוגע להחלטה להרחיק אותו מישראל, ובמקביל לפני הוועדה לעניינים הומניטריים.

הערעור שלפניי אוחד עם הבקשה לסעד זמני ע"י כב' סגן הנשיא, השופט ארז יקואל, שקיים דיונים בתיק זה. משהועבר התיק לדיון פניי לאחר שאוחדו בו הבקשה לסעד זמני עם הערעור גופו, פסק הדין יתייחס לערעור ותוצאתו תסיים את הדיון גם בסעד הזמני.

רקע הדברים ותמצית טיעוני הצדדים

1. המערער הוא נתין חוף השנהב ממוצא גינאי, שהסתנן לישראל בשנת 2008 כקטין בלתי מלווה דרך מצרים, ולכתחילה הוחזק במשמורת ולאחר מכן שוחרר לידי משמורן ישראלי (להלן: המערער). בהמשך חייו, פגש את ישראלית ס.ע., ובמסגרת הזוגיות ביניהם נולדו להם שני ילדים, שכיום שכיום הגדול מהם כבן חמש שנים והקטן כבן שנה. המערער וס.ע. נפרדו ואינם חיים עוד יחד.

    

2. משך שנים חסה המערער תחת ההגנה הקבוצתית שחלה על נתיני חוף השנהב, ולאחר שזו הוסרה הגיש בקשה למקלט מדיני שנדחתה, והוא נכלא ושוחרר מספר פעמים על רקע זה בנסיבות שונות, שאינן רלבנטיות לערעור שלפניי. בהמשך פתחו המערערים בהליך להסדרת מעמדו של המערער מכח הזוגיות, אך התיק נסגר ביום 29.01.2020 עם פרידת הזוג. מאז הפרידה, המערער שומר לטענתו על קשר פעיל ורציף עם הילדים ומשתתף כספית בגידולם. לטענת המערער הטיפול בהסדרת מעמדו של המערער הושפע לרעה ממגפת הקורונה ומתמימותו וזו של בת זוגו לשעבר, שסברו כי מעמדו יוסדר בהמשך וכי הרשות תימנע מהרחקתו לאור אבהותו לילדים קטנים אזרחי ישראל.

    

3. ביום 20.04.23 נעצר המערערת על ידי פקחי הרשות בגין שהייה שלא כדין והוא נמצא במשמורת מאז ועד עתה. ביום 24.04.23 הגיש המערער בקשה לקבלת מעמד מטעמים הומניטריים בשל אבהותו לילדים קטנים, ומאז ועד עתה לא ניתנה החלטה בבקשה, כפי שאפרט בהמשך. במקביל פנו המערער ובת זוגו לשעבר לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בתובענה לאבהות, ובהתאם להחלטת בית המשפט שם, בוצעו בדיקות גנטיות ונקבע כי המערער הוא אבי הילדים.

    

4. ביום 23.05.23 דחה בית הדין לעררים את הערר וקבע כי לא הוכח שהחלטת הרשות להותיר את המערער במשמורת אינה סבירה או שנפל בה פגם שמצדיק את התערבותו. בית הדין לעררים קבע שאין להעניק סעד למערער אשר עושה דין לעצמו, לא טיפל בענייניו, החזיק מסמכים מזוייפים בשעתו, ואף הפר החלטות שיפוטיות הכרוכות בחילוט ערבויות שהפקיד, הכל כדי להישאר בישראל ללא היתר, וכן משהתברר כי הוא גם עובד בישראל ללא היתר.