עיריית הוד השרון חויבה לפנות צינור ניקוז שהונח על ידה בחצר פרטית

מבוא

1.         זוהי תביעה לסילוק ידה של הנתבעת - עיריית הוד השרון (להלן: "הנתבעת") מחצרי התובעים ולהעביר את תשתית הניקוז שהונחה על-ידי הנתבעת בחצר התובעים לשטח שהופקע לשם כך על-ידה, וכן לחייב את הנתבעת בגין נזקים ודמי שימוש ראויים ולחילופין פיצוי בגין עוגמת נפש (כתב התביעה המתוקן - בש"א 568/04).

2.         בתאריך 19.8.03 ניתן תוקף של פסק דין חלקי להסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים בענין נזקי הרכוש שנגרמו לתובעים עקב ההצפה בלילה שבין 1.5.01-2.5.01, בסכום של 12,000 ש"ח (נ/5).

עיקר העובדות הצריכות לתובענה

3.         התובעים הינם הבעלים והמחזיקים של בית ברחוב הרצפלד 14 הוד השרון, הידוע גם כחלקה 205 בגוש 6454 (להלן: "הבית"), והם גרים בו משנת 1986, שהוא מועד בניית הבית, ועד היום.

4.         הנתבעת הניחה קו ניקוז לניקוז מי הגשמים של הרחוב שבו גרים התובעים, בתוך חצרם של התובעים, בצד המערבי של החצר. בחצר קיימים שני צינורות (חוו"ד במ/1, עמ' 5, סע' 4.1 סיפא, פרוט', עמ' 32, שו' 32). ענייננו הוא, כפי שיפורט להלן, צינור הניקוז העליון בקוטר 80 ס"מ שהונח על-ידי הנתבעת בצד המערבי בחצר (להלן: "קו הניקוז" או "הצינור"), זאת, על אף שבשנת 1986 הפקיעה הנתבעת שטח מיוחד בצד המזרחי של חצר הבית לצורך שביל ולצורך מעבר תשתית הביוב והניקוז.

יצויין, כי צינור הביוב, לרבות נקודת ביקורת (בריכה), הונח במקום המיועד לו - בצד המזרחי בחצר, והוא אינו קשור לתביעה זו (חווה"ד במ/1, עמ' 9,  סע' 5.4).

5.         במהלך בניית הבית ביקש מהנדס עיריית הוד השרון את הסכמתם ורשותם של התובעים להניח את קו הניקוז בצד המערבי של החצר ולא בשטח המזרחי שהופקע, והתובעים הסכימו. לטענת התובעים, הסכמתם היתה לשנה אחת. לטענת הנתבעת, לא דובר על מועד מוגדר וההסכמה היתה בלתי מוגבלת בזמן.

6.         במשך השנים סבלו התובעים מהצפות חוזרות ונשנות בביתם, כמעט מדי חורף, עקב קו הניקוז שהונח בחצרם. נזק רב נגרם להם בשנת 2001 כאשר כ-80 סנטימטר של מים עם בוץ שטפו את ביתם במהלך הלילה וגרמו נזקים לקירות, לריצוף, לריהוט, לביגוד ולמטלטלין שונים (ת/1, סע' 7).

7.         הנתבעת ביצעה בחצרם של התובעים פעולות שונות על-מנת למנוע את ההצפות. בחורף 2002-2003, אחרי ההצפה הגדולה בשנה הקודמת ב-2001, סגרה הנתבעת נקודות הניקוז של מי הגשמים בחצרם של התובעים ואטמה את פתח קליטת מי הגשמים, וכן פתחה בחצר נקודה אחרת לניקוז מים מהחצר (עמ' 11, שו' 5-9). בעקבות כך ההצפות פסקו. לטענת התובעים, גם אחרי אטימת הפתח עדיין נגרמים להם עובש ורטיבות בביתם.

8.1.       יצויין כי התביעה התייחסה כל הזמן לצינור ניקוז אחד. בפועל התברר כי קיימים בחצר שני צינורות ניקוז, האחד מעל השני. התובעים בסיכומיהם טוענים כי במהלך המשפט הוברר לראשונה שישנם שני צינורות, אולם לטענתם אין לעובדה זו נפקות משפטית (סע' 4 לסיכומי התובעים). הנתבעת טוענת כי צינור הניקוז נשוא התביעה הוא חלק ממערכת הניקוז העירונית והוא לא גרם לנזק, וצינור הניקוז השני הוא מערכת ניקוז פרטית שתוקנה ושונתה ע"י הנתבעת לאחר ההצפה משנת 2001 (סע' 11 לסיכומי הנתבעת).

8.2.       הראשונה שהתייחסה לקיומם של שני צינורות בחצר התובעים, היתה המומחית מטעם בית המשפט, בחוות דעתה מיום 26.6.05 (במ/1, עמ' 5, סע' 5). המומחית ציינה בחוות דעתה כי ענין זה הופיע במכתב מיום 7.6.05 שכתבה אליה השמאית של הנתבעת הגב' אסתי כהן (נספח ד' לחווה"ד במ/1, סע' 1). המומחית חזרה על ענין קיומם של שני הצינורות גם בתשובות ההבהרה שנתנה מיום 28.7.05 (במ/2, עמ' 5, שורה אחרונה).

8.3.       מהנדס המועצה המקומית הוד השרון, מר בלכר, אמר בעדותו כי הוא עשה את צינור הניקוז של המערכת העירונית בחצרם של התובעים (עמ' 16, שו' 8-9, 19-20, 23; עמ' 17, שו' 10). לגבי צינור הניקוז השני, מר בלכר לא ידע עליו ולדבריו לא היה מעורב בהנחתו (שם, שו' 26).

8.4.       למרות שב"כ הצדדים ידעו כבר מתחילת ההוכחות שישנם בחצר התובעים שני צינורות, לא הוקדשה לענין זה תשומת לב מיוחדת.

8.5.       מכל אשר הובא בתובענה עולה כי צינור הניקוז העירוני שהונח בחצר התובעים, הוא אשר גרם להצפות, שכן אליו הוזרמו המים מרחוב בורוכוב העליון ומרחוב הרצפלד הנמוך יותר.

8.6.       גם המחלוקת שבין הצדדים בנושא ההסכמה להנחת צינור הניקוז, התייחסה כולה לצינור הניקוז נשוא התובענה. לא נאמר דבר בענין זה לגבי הצינור השני שהותקן, כנראה, מאוחר יותר. מתוך סיכומי הנתבעת אנו למדים שצינור זה הונח, כנראה, בשנת 2002-2003, במסגרת התיקונים והשיפוצים שביצעה הנתבעת בחצר התובעים לאחר ההצפה משנת 2001.

8.7.       מדובר, כך נראה, בצינור המנקז את המים שבחצר הפרטית של התובעים ולא הועלתה טענה שגם הוא גרם להצפה. אין סיבה, על כן, להעתקת צינור זה גם כן. ענין תיקונים אפשריים בצינור זה בעתיד הוא כבר ענין שבגררא, כאשר קודם לכן צריכה להיקבע שאלת העדר הזכות שבהתקנת צינור זה גם כן. ענין זה לא עלה ולא התלבן. היה נסיון, אמנם, לגעת בנושא על-ידי ב"כ הנתבעת במהלך החקירה החוזרת שעשה לשמאית מטעם הנתבעת הגב' אסתי כהן, שאיננה מהנדסת ולא התייחסה לנושא זה, לא בחוות דעתה ולא בחקירתה הנגדית. החקירה בענין זה, בדרך זו, לא הותרה (פרוט', עמ' 27, שו' 18-24 והחלטה שם).

8.8.       לאור האמור, ההתייחסות בתובענה דנן הינה לצינור הניקוז העירוני העליון שהונח על-ידי הנתבעת בחצרם של התובעים בשנת 1986.

עיקר טענות התובעים