עבד אל לטיף(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 21.10.2010 בראשות כב' השופטת נ' דלה מוסא, וחברים בה פ' לוגסי כהן, א' לוין וסג"ד ח' עמאד

פסק דין

סגן הנשיא א' אברהם

העותר עושה מאסר חמישי (כניסה שניה) בן שש שנים בשל הרשעתו בעבירות סמים. משמלאו שני שלישים למאסרו דחתה ועדת השחרורים את בקשתו להשתחרר על תנאי, משום הסכנה הנשקפת הימנו. הועדה נסמכה, במסקנתה אודות המסוכנות, על עברו הפלילי, והוא כולל הרשעות בעבירות של סמים, רכוש, אלימות ועוד. היא נסמכה עוד על כך, שממאסרו הקודם שוחרר העותר שחרור מוקדם, ובכל זאת חזר לסורו. עוד נסמכה הועדה על מידע מודיעיני שהונח לפניה, ובכך התחזקה בעמדתה אודות המסוכנות. הועדה סבורה, סופו של יום, כי העותר זקוק להמשך טיפול, שייעשה בין כתלי בית הכלא, ולכן לא מצאה לאמץ את תכנית רש"א שהוכנה עבור העותר, ודחתה את בקשתו להשתחרר על תנאי.

על החלטה זו מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו. הוא טוען, כי המידע המודיעיני עליו נסמכה הועדה אינו עדכני, ולכן אין ללמוד ממנו דבר אודות מצבו היום. הוא טוען עוד, כי בבית הכלא הוא עבר תהליך טיפולי בעל משמעות, ללמדך על רצונו לחזור למוטב ולשנות את אורחותיו. הקורסים בהם הוא נטל חלק בכלא הביאו לשינוי שהתחולל בו לטובה, כך העותר. הוא סבור, כי תכנית רש"א שהוכנה עבורו הינה מספקת, ונכון היתה עושה ועדת השחרורים אילו היתה נסמכת עליה.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טענות הצדדים על פה ועיון בתיק ועדת השחרורים, לא יכולנו לומר על החלטת הועדה כי הינה בלתי סבירה, באופן המצדיק את התערבותנו, ולכן בדעתנו לדחות את העתירה. איננו יכולים לומר על מסקנתה אודות מסוכנותו של העותר כי אין היא סבירה. אדרבא, עברו הפלילי של העותר, העשיר בהרשעות רבות מספור במגוון של עבירות, ובהן עבירות סמים, מעיד על מסוכנותו. מעידה על מסוכנותו גם העובדה, שממאסרו הקודם הוא שוחרר שחרור מוקדם, ובכל זאת שב לסורו ועבר את העבירות שהביאו למאסרו הנוכחו, ולא סתם עבר, כי אם בתוך תקופת התנאי (הרישיון) עבר, ובכך הוא מעל באמונה של ועדת השחרורים ששחררה אותו, בשעתה, שחרור מוקדם, ולימד על עצמו כי מורא התנאים המגבילים אינו נר לרגליו, ומכאן מסוכנותו, פן ישוב לסורו גם הפעם, אם ישוחרר.

אשר למידע המודיעיני אותו הזכירה הועדה בהחלטתה, מידע זה עשוי אמנם לחזק את המסקנה אודות המסוכנות, אלא שנראה, לאחר עיון במידע, כי אילו עמד לבדו, בלא הנתונים האחרים העומדים לחובת העותר, לא היה בו די כדי להוליך למסקנה אודות הותרת העותר במאסר.

בטרם סיום נציין, כי רש"א אמנם הכינה תכנית לעותר, אלא שהועדה סברה, כי אין בתכנית זו כדי להתמודד עם רמת המסוכנות הנשקפת מן העותר. על מסקנה זו איננו יכולים לומר כי אין היא סבירה. מסקנת הועדה היתה, כי העותר לא עבר טיפול מספק בין כתלי בית הכלא, וכי ראוי שיטופל בהיותו במאסר ולא מחוץ לכלא. במסקנה זו לא ראינו חוסר סבירות, המצדיק את התערבותנו.

סיכומם של דברים לא השתכנענו, כי החלטת ועדת השחרורים לוקה בחוסר סבירות, ולכן אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, ז' שבט תשע"א, 12 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

ב' ארבל, שופט

ש' אטרש, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: