ע"פ 4985-12-15 צופייב נ' מדינת ישראל

1.לפניי ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת ת' נמרודי) בת"פ 4436/12, בימים 5.8.2015 ו- 26.10.2015.

ההליך בבית משפט קמא

2.ביום 18.6.2012 הוגש כתב אישום כנגד המערער, זבולון צופייב ובתו, ינוקא מרב (להלן: "המערער" ו"הבת" או "בתו של המערער" וביחד: "הנאשמים"), בעבירה של ביצוע שימוש הטעון היתר לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967 (להלן: "התקנות"), עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק.

3.על פי הנטען בכתב האישום, בין התאריכים 31.1.2011 ל- 5.12.2011 או בסמוך לכך, השתמשו הנאשמים בנכס הנמצא בירושלים ברחוב פישל אהרון 30, סנהדריה גוש 30103 חלקה 59 כמסומן בתרשים סביבה שצורף לכתב האישום, באדום, כדלקמן (להלן: "השימוש החורג"):

א. משתמשים בחלל למגורים בשטח של כ- 140 מ"ר ללא היתר כמסומן בתרשים בצבע אדום מקווקו ובמספרים 1-2-3-4-5-6-7-8-9-10-11-1.

ב. משתמשים בעבירות בניה של חפירת שטח/ריצוף ללא היתר, בשטח של כ- 18 מ"ר כמסומן בתרשים בצבע כחול ובמספרים 10-11-12-13-10.

4.בהמשך כתב האישום נטען, כי השימוש החורג בוצע בלא היתר מאת הועדה המקומית לתכנון ולבניה למרחב תכנון מקומי ירושלים, למרות שהוא טעון היתר כאמור, ובסטייה מתכנית המתאר המקומית לירושלים מס' 3086 המיועד למגורים בלבד (להלן: "תוכנית המתאר").

5.במסגרת כתב האישום, הואשמו הנאשמים בביצוע השימוש החורג בלא היתר ובסטייה מתכנית מתאר בהיותם: המערער- בעל הנכס, בתו - משתמשת בנכס. צוין, כי המבנה הנ"ל נמצא בתוך תחום מרחב תכנון מקומי ירושלים.

6.המערער כפר במיוחס לו ולחילופין טען, כי העבירה הנטענת, אם ייקבע כי בוצעה, בוצעה לפני קום מדינת ישראל, ובשנת 1967 ניתנה חנינה כללית לעבירות בניה שבוצעו קודם לכן. בנוסף נטען, כי נוכח העובדה שהוגש כתב אישום בשנת 2001 (ת"פ 8359/01) בגין אותה מסכת עובדתית נשוא אותו אישום, לא מן הנמנע שעסקינן במקרה של "סיכון כפול".

7.לאחר ניהול הוכחות, הרשיע בית המשפט קמא את המערער וקבע כי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום. ביום 26.10.2015 נגזר עונשו של המערער, בהתאם להסדר אליו הגיעו הצדדים, וכובד על ידי בית המשפט קמא. על המערער הוטל קנס בסך 48,000 ₪, שישולם ב-60 תשלומים חודשיים, התחייבות בסכום של 48,000 ₪ להימנע מעבירה על פי הוראות סעיפים 145 ,204 או 210 לחוק, בתוך תקופה של 24 חודשים החל מיום מתן גזר הדין והתאמה של הבנייה לתוכניות ולהיתרי בנייה החלים באזור, לרבות בדרך של הריסה.