ע"פ 100/14 מדינת ישראל נ' סימנטוב מחטייב

השופט נ' הנדל:

           מונחים לפנינו שני ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ת"פ 44920-06-13 (כב' השופט צ' גופינקל). בית המשפט הרשיע את המערער בע"פ 739/14 (להלן: המערער) על יסוד הודאתו בארבע עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 בצירוף סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973. על המערער נגזרו 5 שנות מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. המערער משיג על חומרת עונש המאסר בפועל. המדינה, המשיבה בע"פ 739/14 והמערערת בע"פ 100/14 (להלן: המדינה), מלינה על כך שלא הוטל על המערער קנס כספי.

1.        על פי האמור בכתב האישום, במספר מועדים שונים בשנים 2012 ו-2013 ביצע המערער, יליד 1983, עסקאות סמים עם סוכן סמוי ושוטר מוסווה. במהלך העסקאות קיבל הנאשם מידם סך של כ-120,000 ₪, ומסר להם כ-300 גרם של סם מסוג קוקאין. המערער הודה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום לאחר הסדר טיעון עם המדינה. לפי האמור בפרוטוקול הדיון, בהסדר נקבע שהמדינה תעתור לעונש של שש שנות מאסר, ואילו המערער יהיה רשאי לעתור לעונש כראות עיניו.

           עובר למתן גזר הדין טען הסנגור כי יש להטיל על המערער ארבע שנות מאסר. הסנגור הצביע על מצבו האישי והכלכלי הקשה ועל הודאתו. בנוסף לכך טען כי העבירות קרובות במהותן לתיווך לסחר לסמים, על אף שהמערער הורשע בעבירות של סחר בסמים. לבסוף הצביע על כך שלמערער אין עבירות קודמות של סחר בסמים. בית המשפט המחוזי התחשב בטענות אלה, אך נתן דעתו על עברו הפלילי המכביד של המערער, יליד 1983, בעבירות רכוש ואלימות. לאחר איזון בין חומרת העבירות וטענות הסנגור, גזר בית המשפט את העונש האמור לעיל. על המערער לא הוטל קנס כספי לנוכח מצבו האישי והכלכלי הקשה.

2.        בערעור שלפנינו חוזר הסנגור על הטענות שהעלה לפני בית משפט קמא, תוך חידוד טענתו כי הסוכן הפילו והדיחו לביצוע עסקאות הסמים. כן מלין הוא על כך שלא ניתן משקל ראוי למצבו הכלכלי הקשה, ולכך שהוא נתון בתנאי בידוד בבית הסוהר. לשיטתו, על אלה להביא לקיצור תקופת המאסר שנגזרה עליו.

           מנגד, המדינה מערערת על כך שעל המערער לא הוטל קנס כספי. לטענתה, למרכיב הכלכלי חשיבות רבה בעבירות של סחר בסמים, שמניעיו הם כלכליים. המדינה מוסיפה שהעובדה שלא נמצא אצל המערער רכוש לחילוט – אינה מעידה בהכרח על מצב כלכלי קשה. ייתכן שהדבר נובע מתחכום המערער, ופטור מקנס עלול לעודד הסתרת נכסים במקרים דומים. לבסוף טוענת המדינה כי יש להחמיר בענישה הכלכלית של המבקש, לנוכח הענישה המקלה שלה זכה בהיבט המאסר.

3.        לאחר עיון בחומר שהונח בפנינו ושמיעת טענות הצדדים, לא מצאנו לנכון להתערב בעונש שהוטל על המערער. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית רק כאשר ניכרת סטייה של ממש ממדיניות הענישה הראויה, או מקום בו מתקיימות נסיבות המצדיקות התערבות שכזו (ראו למשל: ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (3.2.1998); ע"פ 407/12 ניסימוב נ' מדינת ישראל (24.1.2013); ע"פ 6095/10 חאג' יחיא נ' מדינת ישראל (29.7.2009)). בפרט נכונים הדברים כאשר העונש שנגזר על המערער מצוי בטווח הענישה המוסכם. במקרה כזה יש צורך בנסיבות מיוחדות וחריגות ביותר על מנת להתערב בעונש (ע"פ 4921/11 דלאשה נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (9.7.2012)). דומה כי המקרה שלפנינו אינו בא בגדרם של מקרים אלה. המבקש הורשע בעבירות אשר חומרתן הרבה הודגשה רבות בפסיקתו של בית משפט זה:

"נגע הסמים מכלה בישראל כל חלקה טובה. כמות המילים שהושמעו באשר לצורך להילחם בנגע זה היא אין סופית. אין לך בית משפט בכל ערכאה שהיא, שלא חוזר על האמירות שעניינן המלחמה שהוקדשה לביעור התופעה, ענישה מחמירה ככלי מרכזי במלחמה זו, והצורך להכות בכל אחת מחוליות הפצת הסם בין אם מדובר בבלדר, ובין אם מדובר במי שמעמדו בהיררכיה באותה פעולה ספציפית שעליה נסוב הדיון, גבוה יותר" (בע"פ 4484/05 גונן שגב נ' מדינת ישראל (8.8.2006), השופטת ד' ברלינר).

המערער סחר בסם מסוכן מסוג קוקאין, שנזקיו רבים ביותר, הן למשתמש בו והן לסביבה. גם הכמות שבה סחר המערער, המספיקה למאות "מנות" סם, היא בעלת משקל. הנזק אינו מתמצה בפגיעה הישירה בגופם של מאות הצרכנים הפוטנציאליים. נזקים משניים ושלישוניים נגרמים מהפשעים הנלווים לסחר זה. פשעים אלה מבוצעים הן על ידי העוסקים בסחר והן על ידי "לקוחותיהם". הללו עוברים, פעמים רבות, עבירות רכוש ואלימות הקשורות לצריכת הסם. היטיב לתאר מעגלים אלה השופט מ' חשין: