ע"ע 41662-11-13

השופט אילן איטח

1. לפנינו בקשת רשמת ההוצאה לפועל מירי ברטהולץ מלשכת ההוצאה לפועל בנצרת (10-04694-14-1), לפי סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967, ליתן הבהרה לפסק דיננו שניתן בערעור ביום 3.4.14.

2. להלן בתמצית הרקע הדרוש למתן ההבהרה, וזאת לפי הקבוע בפסק הדין מושא הערעור – פסק דינו של בית הדין האזורי בנצרת (השופטת אורית יעקבס ונציגי הציבור גב' יפה קריספיל ומר שמעון אלמאלם; ס"ע 39816-06-11 ו- ס"ע 35562-01-12):

   א.המערערת הועסקה במשיבה החל מיום 25.4.03.

   ב.ביום 13.5.10 התרחשה תקרית בין המערערת לבין עובדת נוספת של המשיבה. בעקבות תקרית זו הושעו המערערת והעובדת הנוספת. ביום 18.5.10 נערך למערערת שימוע.

   ג.העובדת השניה סיימה את עבודתה. המשיבה היתה מעוניינת שגם המערערת תסיים את עבודתה, אך בפועל – וחרף משא ומתן לכריתת הסכם פרישה שלא צלח – לא ננקטה פעולה בקשר לכך.

   ד.הלכה למעשה החל מיום 13.5.10 עת הושעתה המערערת מעבודתה היא קיבלה שכר מלא, וזאת עד לחודש מרץ 2011 עת חדלה המשיבה לשלם למערערת שכר.

   ה.ביום 3.5.11 בוצע על ידי חוקר פרטי מטעם המשיבה מעקב אחרי המערערת. בסמוך לאחר מכן כתבה המשיבה למערערת כי היא רואה בה כמתפטרת החל מיום 1.8.10.

   ו.בחודש יוני 2011 הוגשה תביעת המערערת כנגד המשיבה ובה עתרה לסעדים שונים, בין היתר בקשר להשעייתה (ס"ע 39816-06-11). בחודש ינואר 2012 הוגשה תביעת המשיבה כנגד המערערת ובה עתרה לחייב את המערערת להשיב לה את השכר ששולם לה עד לחודש מרץ 2011 (ס"ע 35562-01-12).

3. בפסק הדין מושא הערעור נקבע כי המערערת הושעתה שלא כדין ובית הדין האזורי הצהיר כי השעייתה בטלה; נקבע כי המערערת לא תבעה סעד כספי בגין ההשעיה שלא כדין; בתקופת "ההשעיה" אין לראות את המערערת כמתפטרת, מאידך אין לראות בה בהכרח כ"עובדת", ולכן בתקופה זו מעמדה היה לא ברור ו"תלוי על בלימה"; רק בחודש מאי 2011 סברה המשיבה כי יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו; בגין נסיבות אלה של סיום עבודה שלא כדין זכאית המערערת לפיצוי השווה לשכר של שישה חודשים (להלן – הפיצוי באזורי); בפועל שילמה המשיבה למערערת מעבר לששת החודשים עבור הפיצוי באזורי, וזאת בדמות שכר עבודה ממועד ההשעיה ועד לחודש מרץ 2011 (להלן – "העודף"); "העודף" מתקזז מול יתרת החופשה השנתית של המערערת – 46 ימי חופשה. יתר רכיבי תביעת המערערת נדחו. גם תביעת המשיבה נדחתה. לא נעשה צו להוצאות.

4. על פסק הדין האמור הוגש ערעור. בדיון בערעור מיום 3.4.14 הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן:

   "בהמלצת בית הדין, מבלי להודות זה בטענותיו של זה ולסילוק סופי ומוחלט של טענות הצדדים בגין תקופת עבודת המערערת וסיומה, מוסכם כי העירייה תשלם למערערת פיצויי פיטורים. בית הדין יקבע את מועד סיום העבודה לצורך חישוב פיצויי הפיטורים. בנוסף, הצדדים מסמיכים את בית הדין לפסוק פיצוי שתשלם המשיבה למערערת בגין פיטורים שלא כדין. מועד סיום העבודה והפיצוי יקבעו לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה. בית הדין יקבע את הסכום בהתחשב במכלול טיעוני הצדדים וחומר התיק.