ב
השופטת סיגל דוידוב-מוטולה
לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (השופטת שרה ברוינר ישרזדה ונציגי הציבור מר חיים עזר שוחט וגב' חדווה אהוד; ס"ע 9260-12-11), מיום 29.12.15. בפסק הדין התקבלה בחלקה תביעת המשיב והמבקשת חויבה לשלם לו זכויות סוציאליות שונות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה וסיומה. כן נקבע כי המשיב זכאי לקבל מהמבקשת 3% מהרווח התפעולי שלה בגין התקופה שבין חודש אפריל 2008 ועד סוף עבודתו בחודש אוגוסט 2011. בהתאם לכך ניתן צו למתן חשבונות, ונקבע כי ימונה רו"ח לשם קביעת הסכומים המדויקים להם זכאי המשיב בגין רכיב זה.
הרקע לבקשה:
המבקשת היא חברה ישראלית העוסקת בסחר בינלאומי. המשיב החל לעבוד אצל המבקשת כסוכן מכירות בחודש נובמבר 2005, על פי הסכם עבודה בכתב מיום 2.1.06. שכרו של המשיב נקבע בתחילה לסך של 8,000 ₪ וכן עמלה בשיעור 5% מהרווח על כל עסקה שיהיה מעורב בעריכתה (להלן: עמלת הסוכן). בחודש אפריל 2008 הועלה שכר הבסיס של המשיב לסך של 10,000 ₪, מבלי שנחתם הסכם בכתב בקשר לכך. לטענת המשיב, במקביל לכך סוכם עמו על קבלת 3% מהרווח התפעולי של המבקשת, שישולם בנוסף לעמלת הסוכן. לטענתו, על חשבון הרווח האמור קיבל מעת לעת החל מחודש אוקטובר 2009 "בונוסים" בשכרו, בהיקפים של עשרות אלפי שקלים (35,000-70,000 ₪).
ביום 23.9.11 קיבל המשיב מכתב פיטורים. עם סיום עבודתו, שילמה לו המבקשת פיצויי פיטורים, תוך הפחתת סך של 17,000 ₪ בגין יתרת הלוואה נטענת.
בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי עתר המשיב לחייב את המבקשת לתשלום הפרש פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה. בנוסף, עתר המשיב למתן צו למתן חשבונות הנוגעים לעסקאות שביצעה המבקשת, ולתשלום אחוזים מרווחי אותן עסקאות שלטענתו מגיעים לו, לאחר מתן החשבונות. כמו כן, טען המשיב לזכאות להפרשי שכר בגין עמלות הסוכן (5%), שלטענתו לא שולמו לו באופן מלא.
המחלוקת המרכזית בין הצדדים סבה על זכאותו של המשיב, מעבר לעמלות הסוכן, גם לתשלום 3% מכלל רווחיה של המבקשת. בעוד שהמשיב טען כאמור כי נכרת עמו הסכם בעל פה בקשר לכך, המבקשת טענה כי לא הייתה כל הסכמה בכתב כזו, כמתחייב מהוראות ההסכם, ואף לא הסכמה בדרך של התנהגות.
בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעת המשיב בחלקה. בית הדין קבע כי אין מניעה לשינוי הסכם העבודה בעל פה, וכי אכן הושגה הסכמה בעל פה בין הצדדים בתחילת שנת 2008, שעומדת בדרישות המסוימות וגמירות הדעת, בדבר זכאות המשיב ל – 3% מהרווח התפעולי של המבקשת (לרבות בגין מכירות שבוצעו על ידי חברות בנות/קשורות). בית הדין שוכנע כאמור לאחר שקילת מהימנות העדויות שנשמעו בפניו ושקילת הראיות שהוצגו לו, לרבות הקלטה של אחד ממנהלי המבקשת בה אישר את הסיכום, ולרבות עובדת תשלום ה"בונוסים" למשיב החל משנת 2009. עוד קבע כי המבקשת לא הוכיחה כי היה תנאי מוקדם לזכאות האמורה או כי המשיב לא עמד בו. כפועל יוצא מקביעות אלה, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב 3% מרווחיה בתקופה שבין אפריל 2008 (מועד בו יושמו שאר ההסכמות בין הצדדים) ועד סוף חודש אוגוסט 2011 (סוף תקופת עבודתו), והורה למבקשת ליתן למשיב "חשבונות" בגין תקופה זו לצורך חישוב הרווח התפעולי שלה. בית הדין הבהיר כי ימנה רואה חשבון לצורך קבלת החשבונות מהמבקשת וחישוב הסכומים המגיעים למשיב. עוד קבע כי מסכומי הזכאות שתיקבע יקוזזו ה"בונוסים" ששולמו למשיב על חשבון הרווח התפעולי תוך כדי תקופת עבודתו.
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.
האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.