פלוני נ' קצין התגמולים

ההליך

מדובר בערעור על החלטת המשיב מיום 24/05/21 בה נדחתה בקשת המערער להכרת זכות נכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]. מיום 09/10/16 בגין הפרעה נפשית בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין מצבו הנפשי לבין תנאי שירותו הצבאי, בהתבסס על חוות דעתו של ד"ר ברוך פונרובסקי מיום 25/02/2021.

הראיות

תצהיר המערער מיום 22/01/2018 (הוגש ביום 15/06/21- כולל השלמה לתצהיר מיום 08.01.17, חקירה נגדית פרוט' עמ' 4.

המערער התגייס כלוחם בגדוד כפיר, בסיום ההכשרה עסק בפעילות שוטפת אינטנסיבית באזורים מתוחים ביטחונית, ולקח חלק בפעילויות מבצעיות רבות. לקראת סיום מבצע "צוק איתן" זיהה אצלו מפקדו הישיר קושי תפקודי בשל אינטנסיביות הפעילות והעבירו לעבודה במטבח לתקופה של שלושה חודשים. לאחר מכן, חזר לתפקידו כלוחם בגדוד, בחלוף שבעה חודשים, התפרק הגדוד בו שירת והוא הועבר ליחידה אחרת בה נתקל בקשיי הסתגלות, בקושי חברתי שהתבטא בבדידות וביחס משפיל ומבזה מצד החיילים הוותיקים ואכזבתו מכך שלא קיבל תעודת לוחם כמו חבריו, הוא חש קושי בהירדמות, הייתה לו ירידה בתיאבון ובמצב הרוח והופנה לקב"ן ע"י מפקדו הישיר. בהמשך למפגשים עם הקב"ן הועבר לעבודה במטבח והייתה הקלה במצבו הנפשי. ב-21/05/15 נכח באירוע טרור בדרכו לבסיס. באחד המקרים ראה חיילת שנדקרה ומחבל שנוטרל שהיו שרועים על הרצפה. האירוע הטריד אותו והעסיק את מחשבתו. בשלב זה הופסק טיפול הקב"ן. בחודש פברואר 2016 ניסה להיפגש עם קב"ן, אך בשל תקלות בתחבורה ציבורית ותקשורת לקויה מול צוות המרפאה, לא עמד בכל התורים שניסה לקבוע. בחודש מרץ הרגיש הידרדרות במצבו נוכח מחסור בכוח אדם ועבודה מרובה תחת עומס ולחץ מסיבי במטבח. הוריו פנו למפקד הפלוגה והוא דיווח להם שתפקודו של המערער מצוין. חבריו, מפקדים וחיילים ביחידה הבחינו שמצבו לא תקין, לא ישן בלילות, היה מקיא ומדבר לעצמו, סבל מכאבי ראש חזקים ושמע קולות. כשפנה למרפאה קיבל טיפול במשכך כאבים והתבקש להמתין לפגישה עם קב"ן. בתחילת אפריל נפגש עם הקב"ן שאבחן שמצבו הוטב באופן ניכר וסבר שאין צורך בהמשך מעקב וטיפול למרות תלונות המערער. הוריו הלכו אתו לביקור רופא והוא קיבל ארבעה ימי מחלה בשל מצבו הנפשי. הרגיש שאין לו סיכוי לצאת מהמטבח בשל המחסור בכוח האדם. בשלב זה קיבל דרגה ותעודת לוחם, אך הם לא הטיבו את תחושותיו. בעת חופשתו, פנה לחדר מיון בבית חולים ברזילי, אובחן במצב פסיכוטי והחל בנטילת טיפול תרופתי. המשיך במעקב פסיכיאטרי במסגרת הצבא ושהה בחופשת מחלה ממושכת. הוריו תמכו בו וסייעו לו ולא היו לו לגורם לחץ. לאחר חודשיים נקבע לו פרופיל 45 בשל ליקויי נפש. חודש לאחר מכן הועבר לבסיס אחר בניגוד לרצונו. היו לו קשיים חברתיים.

באחד האירועים בדרכו הביתה, ראה נשק על ספסל בתחנת אוטובוס, לקח אותו והחזיר אותו לחיילים שהיו לידו ואמר להם שהפקרת הנשק עשויה לסכן חיים. החיילים דיווחו על האירוע למפקד הפלוגה ולאור זאת נשלח המערער לבדיקת קב"ן ונפתח תחקיר בעניין. בתחקיר לא נקבע אם הייתה הפקרת נשק או אם המערער לקח את הנשק, אך בעקבות האירוע ולאור העובדה שהמערער היה חדש באותה יחידה, הוחלט להמליץ על שחרורו מהשירות. בתעודת השחרור צוין שהוא שימש כלוחם והוערך בצורה חיובית מאוד. לאחר השחרור המשיך טיפול במערכת בריאות הנפש הציבורית, ניסה להשתלב בתעסוקה אך התקשה להתמיד. טרם גיוסו לא סבל משום בעיה נפשית ומפקדיו הודיעו כי הוא תפקד בצורה מיטבית במהלך שירותו. הוא סבור כי תנאי השירות והאירועים כפי שתוארו גרמו למצבו הנפשי.

בחקירתו הנגדית אמר שהבעיות במשפחה היו בשל מתחים בין ההורים בעיקר בגלל מצבו, קשיים כלכליים, קשיים עם אחיו אתו חלק חדר וחיו בצפיפות. ביחס לאמור בפרוטוקול הוועדה רפואית לשינוי פרופיל (מסמך 22 לתיק רפואי) שהמערער והוריו דיווחו על תקופה לחוצה שגרמה לשינוי במצבו הנפשי בחייו ובמשפחתו, אמר שלא כך היה ואינו יודע על מה מדובר (פרוט' עמ' 16 ש' 6-12). ביחס לאמור בסעיף 5 לתצהיר מפקדו שהוא התנהג באופן מוזר וניכר היה שהוא סובל מבעיה כלשהי, אמר שהוא לא קיבל באופן אישי יחס משפיל או מבזה מהפלוגות הוותיקות , אך הוא חווה ניצול מצידם והרגיש שהוא מקבל את כל העבודות הקשות וכן שהיחס המבזה היה כללי לחיילים החדשים (פרוט' עמ' 22 ש' 22-32). כמו כן אמר שאינו מבין למה מפקדו כתב שהתנהג באופן מוזר, וכן שלא היה דבר מה חריג איתו (פרוט' עמ' 24 ש' 1-13). בחקירה החוזרת הבהיר שחודש לאחר סיום ההכשרה הייתה לו שיחה עם המג"ד שהציע לו בחירה בין מטבח לחימוש והוא בחר במטבח (פרוט' עמ' 26 ש' 11-12).

חוות דעת המומחה מטעם המשיב ד"ר ברוך פונרובסקי מיום 25/02/21 (צורפה לכתב הערעור והוגש ביום 15/06/21) 

מהתיעוד הרפואי עולה כי כבר בילדותו סבל המערער מעיכוב בהתפתחות שפתית, בנעוריו אובחן עם הפרעת קשב וריכוז ובסמוך לגיוסו היה במצב של חוסר יציבות תפקודית וקשיי הסתגלות לצד קשיים חברתיים. מדיווח הנוגע לפיגוע עולה כי הוא הוא לא חש איום לחייו, אך הוא חש אכזבה על כך שלא קיבל תעודת לוחם. לא תועדו תסמינים לחרדה או פוסט טראומה. במיון נאמר שאינו זקוק לאשפוז. המשיך בטיפול ומעקב אצל פסיכיאטר צבאי לצד טיפול תרופתי, ונאמר שהוא נהג בחוסר שיפוט באירוע לקיחת נשק. בבדיקה דיווח שבאירוע עם הנשק היו לו מחשבות אובדניות אך בחר לא לפגוע בעצמו ולכן החזיר את הנשק לחייל. ביחס לתקופה שלאחר שחרורו אמר שהיו לו קשיים בהשתלבות תעסוקתית, היו לו הפרעות במצב הרוח שהיו חשודות בהתאם לדיווחיו כהפרעת מאניה דיפרסיה. במעקב בריאות הנפש נקבעה אבחנה של הפרעות פסיכוטיות חריפות וחולפות. בתיק הרפואי שלו נאמר כי הוא סבל בילדותו מעיכוב בהתפתחות שפתית והופנה לטיפול אצל קלינאית תקשורת גם בגיל חמש ותשעה חודשים עדיין לא דיבר בהתאם לגילו. בהיותו בן 16, אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז וטופל בריטלין, וסבל מקשיים בשירותו הצבאי כפי שפירט בתצהירו.

המומחה הסתמך על ספרות רפואית המצביעה לדבריו על כך שממצאי מחקרים שנעשו בארץ ובעולם מחלישים את הטענה ששירות צבאי הינו גורם דחק הגורם להאצת הופעת התסמינים הפסיכוטיים, שכיחות סכיזופרניה באוכלוסייה הינה בשיעור של 1%, גיל הופעת הסימפטומים חופף את גיל השירות הצבאי ומדובר במהלך טבעי בהתפתחות המחלה. כיום סכיזופרניה נחשבת להפרעה עם בסיס ביולוגי מובהק והשפעה סביבתית, ומתרחשת לרוב בשלבים התפתחותיים מוקדמים יותר, בשלבי התפתחות עוברית והתפתחות מוקדמת בילדות, כך שסימנים ראשונים של המחלה מופיעים בשנות הנעורים כ- 5-10 שנים לפני פרוץ המחלה, מלווים בירידה תפקודית כמו קשיים בלימודים שמפורשים כביטוי להפרעת קשב וריכוז.

לאור זאת, סבר שכבר במהלך שירותו הצבאי סבל מתסמינים מקדימים להתפרצות מחלת נפש שבאו לידי ביטוי באי יציבות תפקודית בשירותו, והוא מעריך כי התפתחות מחלתו אינה קשורה לתנאי שירותו, ולכן אינו ממליץ על הכרה בקשר סיבתי בין הפרעתו הנפשית לשירותו הצבאי.

חוות דעת מגיבה של המומחה מטעם המערער  ד"ר לוציאן מוסקוביץ' מיום 29/11/21 (הוגשה ביום 20/12/21) 

לדבריו אין מחלוקת בין המומחים לגבי האבחנות. עיקר המחלוקת ביניהם הינה ביחס לקשר הסיבתי בין מחלתו הנפשית ושירותו הצבאי, אינו מקבל את הדעה שעיכוב שפתי הינו חלק מהתסמינים המקדימים, קיימת שכיחות לכך בגילאים צעירים ומדובר בבעיה חולפת שמגיבה לטיפול במרפאה לדיבור, אינו מקבל את הדעה שהפרעת הקשב הינה תסמין מקדים להתפרצות המחלה, ולדעתו מדובר בלקות שכיחה המאובחנת בקרב בני נוער לטובת קבלת הקלות בלימודים. אין למערער רקע תורשתי, התפתחותו הייתה תקינה, השתלב מבחינה חברתית וסיים לימודים עם בגרות מלאה. המערער התגייס עם מוטיבציה גבוהה לשירות קרבי, נחשף למספר מצבי דחק קשים הקשורים לשירותו: השתתף בפעילות מבצעית אינטנסיבית בחברון כולל חיפושים אחר חטופים, דיווח על תחושות שחיקה וצורך "בהתאווררות", מעבר ליחידה אחרת בה חווה אווירה לא טובה, בדידות וצפיפות פיזית. כמו כן המערער היה בזירת פיגוע בה ניסה מחבל לדקור חיילת ונורה, והדבר השפיע עליו לא טוב.

כמו כן, הזכיר את בדיקתו הפסיכיאטרית בבית החולים "שיבא" בה התרשמו מזכרונות לסירוגין מאירוע הדקירה, שולל פלאשבקים ומעיד על חלומות רעים לסירוגין, עוררות ודריכות, מתיחות יתר והימנעויות שאינן קשורות באופן ישיר לטראומה. לפי DSM-5 אירוע יוגדר כפוסט טראומתי בשל חשיפה לאירוע של מוות ללא מעורבות ישירה או איום ישיר על חייו, ולכן סבר שמדובר באירוע טראומתי לפי ההגדרה האמורה. חשיפה כזאת יכולה להוביל להתפתחות מצבים נפשיים שאינם פוסט טראומה בהכרח.