מ.ע. נ' קצין התגמולים

ערעור על החלטת המשיב, אשר דחה את בקשת המערער להכרה בנכותו וקבע שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי לבין ההפרעה הנפשית שהופיעה לאחר שחרורו מהשירות.

רקע

1.המערער, יליד 1989, התגייס לשירות סדיר ביום 29.7.2008 עם פרופיל רפואי 97, ושירת כלוחם בחטיבת "כפיר", עד לשחרורו ביום 29.7.2011 עם אותו פרופיל. כעבור כשנתיים, ביום 12.9.2013, הוא הגיש למשיב בקשה להכרת זכות [מחלה] על-פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים או החוק) בגין נכות נפשית, לה צירף את תצהירו, שנחתם שנתיים לפני כן, ביום 19.10.2011, בפני עורך-דין פואד ח'יר (להלן: התצהיר הראשון), ובו תיאר את תנאי שירותו ואת מצבו הנפשי. המשיב הפנה את המערער לפסיכיאטר פרופ' רוברט מסטר, אשר בדק אותו וקבע בחוות דעתו מיום 26.10.2015 כי הוא לוקה בדיכאון קשה וממושך (major depression) שפרץ לאחר סיום השירות, וכי אין קשר בין הפרעה זו לבין תנאי השירות הצבאי (להלן: חוות דעת מסטר 1). על בסיס חוות דעת זו דחה המשיב ביום 21.12.2015 את בקשת המערער להכרה בנכותו הנפשית. על החלטה זו הוגש ביום 1.2.2016 הערעור שבפנינו.

כתבי הטענות

2.בכתב הערעור המתוקן נטען כי במהלך שירותו נחשף המערער למצבים מסוכנים, כאשר השתתף בפעילויות בשטח עוין, עצר מבוקשים ב"קסבה" בשכם והמתין לפינוי ובמהלך מעצר מבוקשים בבית לחם בפיקודו של סגן א' גילה כי חברו, הלוחם י', מדמם בראשו עקב פציעה קשה. נטען כי פעילות זו הביאה לשחיקתו הנפשית בשליש האחרון של השירות, שהתבטאה בירידה בתפקוד, כאבי ראש ולחצים בחזה, מחשבות חוזרות ונישנות על האירועים שחווה ופחדים משוטרים צבאיים. עוד נטען כי העברתו לתפקיד מינהלתי בבסיס טירונים של החטיבה לא הביאה להטבה במצבו, והתפרצויות הזעם והתקפי החרדה נמשכו. לטענת המערער, לאחר שחרורו הוא החל בטיפול פסיכיאטרי, במסגרתו אובחן כלוקה בתסמונת בתר חבלתית - PTSD. לכתב הערעור המתוקן צורף תצהיר של המערער מיום 31.7.2016 (להלן: התצהיר השני), בו תיאר את תנאי שירותו, וחוות דעת מיום 27.6.2016 של הפסיכיאטרית ד"ר בלה קריינין, אשר קבעה כי המערער סובל מ-PTSD שהתפתח בעקבות חשיפתו לאירועים טראומתיים במהלך השירות (להלן: חוות דעת קריינין).

3. המשיב הגיש כתב תשובה, בה טען כי המחלה הנטענת אינה עולה כדי "נכות" כהגדרתה בחוק. לכתב התשובה צורפה חוות דעת משלימה מיום 15.2.2017 של פרופ' מסטר, בה שלל את הטענה כי המערער לוקה ב-PTSD, באשר לא מתקיימים לגביו הקריטריונים למחלה זו שנקבעו ב-DSM-5 (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders – Fifth Edition) של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית וב-ICD-10 (International Classification of Diseases) של ארגון הבריאות העולמי (להלן: חוות דעת מסטר 2).

קורות חייו של המערער

*לפני הגיוס לצבא

4.בתצהיר הראשון כתב המערער כי באמצע לימודיו בכיתה י"ב הוא נשר מהלימודים כדי להכין עצמו לגיוס ליחידה קרבית. בחקירה נגדית אישרה אמו של המערער כי בילדותו הוא סבל מהפרעת קשב וריכוז וקיבל ריטלין (עמ' 3 לתמלול ישיבת 15.3.2018), וכי בכיתה י"ב הוא "לא רצה לגשת לבחינות הבגרות" (עמ' 6, שם).