ע"מ 2538/15 מוחמד עבד אלרחמן עבד אלגואד זג'ייר נ' התביעה הצבאית

בבית המשפט הצבאי יהודה הורה כב' השופט סרן נעם ברימן על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. זאת, לאחר שמצא כי העורר החזיק במספר גדול של חלקי רכב גנובים וסחר בהם, והסבריו לכך לא היו משכנעים. השופט הנכבד כתב כי הוכחה מודעותו של העורר לכך שהחלקים היו גנובים, וטענתו כי רכש אותם כדין – לא נתמכה במסמך כלשהו. היקף הסחר הגדול מקים עילת מעצר של מסוכנות, ואפילו הפקדת ערבות בסכום גבוה לא תפחית את הסיכון הנשקף מן העורר.

על החלטה זו הוגש ערר ההגנה.

בדיון בערר טען הסנגור הנכבד, עו"ד טוויל, כי לו קרא השופט קמא את הראיות נכונה, היה משתכנע שהעורר סוחר בחלקי רכב מזה שנים, וחלקי הרכב מגיעים אליו בדרכים חוקיות. הרשות הפלסטינית אוספת כלי רכב ישנים וכאלה שהורדו מן הכביש, מרסקת וגורטת אותם, ומוכרת את התוצרים כברזל לתעשייה. ברשות העורר נמצאו חלקי רכב קטנים, שלא ניתן לדעת מה מקורם, ואפילו על המנועים שנתפסו אי אפשר לראות אם נגנבו, שכן הרשות מוחקת את מספרי המנוע כדי שלא יתאפשר שימוש נוסף במנוע. ברשות הפלסטינית לא עובדים עם קבלות, ולכן לא היה ביכולתו של העורר להוכיח את נסיבות רכישת החלקים.

הסנגור הוסיף, כי אחיו של העורר נחשד באותן עבירות אך שוחרר ממעצר. העורר אב לילדים ובימים אלה מצפה לילד נוסף. הוא מבקש להיות בחיק משפחתו בחג הקורבן הקרב, ומציע להפקיד ערבות בשווי הגבוה פי שלושה משווי הרכוש שנתפס ברשותו.

התובע התנגד לקבלת הערר. לדבריו, העורר משנה את גרסתו כל העת, ולא הצליח לשכנע כי רכש את החלקים הגנובים בנסיבות תמימות. החלקים שנמכרו לסוכן המשטרתי הם חלקים תקינים של רכב, ולא גרוטאות או חלקים מעוכים. בשיחות עם העורר, שהוקלטו על ידי המשטרה, נשמע העורר מציע למחוק מספר מנוע, או אומר כי אם המשטרה תעבור במקום "הלך עלינו". עולה מכך מודעותו להיותם של החלקים בלתי כשרים. העסקאות נעשו ישירות עם העורר והוא הגיע בעצמו למעמד המכירה כדי לקבל את  הכסף.

לטענת התובע, אחיו של העורר שוחרר ממעצר מאחר שלא ניתן היה להוכיח כי היה מעורב בדרך כלשהי בעסקאות הבלתי חוקיות. העורר מסר בחקירתו כי הוא הבעלים של העסק שבו עבד. עברו של העורר אמנם נקי, אך היקף פעילותו האסורה מלמד על מסוכנות רבה, והעונש שהוא צפוי לו מקים חשש שיימלט מן הדין. שתי עילות אלה מצדיקות מעצר עד תום ההליכים.

כתב האישום מונה שישה מקרים בהם רכש סוכן משטרתי מן העורר חלקי רכב, שהתגלו כגנובים. מספרי הזיהוי של המנועים שנמכרו על ידי העורר היו מושחתים ולא ניתנים לפיענוח. כיוון שאין מחלוקת על כך שהמעשים שבכתב האישום אכן נעשו על ידי העורר, הדיון בערר התמקד בשאלת המודעות של העורר לכך שמדובר בחלקים גנובים ולאפשרות להסתפק בחלופת מעצר.

למקרא מכלול החומר שהוצג בפניי אני סבור כי יש תשתית ראייתית מספקת להוכחת כתב האישום ולהרשעת העורר במיוחס לו. הראיות אכן מלמדות כי העורר סחר בחלקי רכב, שלאור הנסיבות אפשר היה להבין מייד כי הם מקורם אינו חוקי; מספרי המנועים הושחתו כדי למנוע זיהוי; לא מדובר בגרוטאות רכב כפי שטען הסנגור, אלא בחלקים שכשירים לשמש חלפים לרכב תקין; דברים שאמר העורר מעידים כי אכן היה מודע לכך. ההסברים שנתן העורר לא נשמעו משכנעים והוא גם לא תמך אותם בראיות כלשהן, כמו מסמכים שיוכיחו כי רכש את חלקי הרכב ממקור חוקי; העורר זוהה כמי שניהל את שיחות הטלפון עם הסוכן, שבהן תואמו עסקאות המכר האסורות.

לכן, בצדק קבע בית המשפט קמא כי יש ראיות לכאורה ויש סיכוי סביר להרשעת העורר.

אשר לעילות המעצר. אני סבור כי למרות שמדובר בעורר שעברו נקי, העובדה שעירב עצמו תוך זמן קצר ב- 6 עסקאות בחלקי רכב גנובים רבים, ששוויים אינו מבוטל, מלמדת על סיכון רב הנשקף מן העורר. אף שמדובר בעבירות רכוש, הרי ההיקף והתרומה לתעשיית גניבות כלי רכב בישראל מקימה עילת מעצר של סיכון שלום הציבור. אני מקבל גם את הערכתו של התובע, כי אם יורשע העורר בדין הוא צפוי לעונש מאסר ממושך, ויש בכך תמריץ עבורו להימלט ולא להתייצב למשפטו או לריצוי עונשו.

לאור זאת, לא אוכל לומר כי השופט קמא שגה כאשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, 20 בספטמבר 2015, ז' בתשרי התשע"ה, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

_________________

שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: