ע"מ 2291/15 מחמוד רזק מחמוד עיסא נ' התביעה הצבאית

ערר על החלטת ביהמ"ש הצבאי ביהודה (בפני כב' השופט סא"ל שמואל קידר)

בתיק מס' 3553/15 מיום 29.06.15

(הערר נדחה)

העורר מואשם בהפרת הוראה בדבר סגירת שטח וכן בגניבת רכב, בכך שביום 5.4.15 נכנס ליישוב הר גילה, וגנב ממנו אופנוע. בקשת התביעה למעצרו של העורר עד תום ההליכים התקבלה, ומכאן הערר שלפניי.

סניגורו של העורר טען כי התשתית הראייתית במקרה זה הינה נסיבתית בלבד, ואין די בה כדי להביא להרשעתו של העורר. בנוסף נטען, כי מכיוון שמדובר בעבירת רכוש, יש מקום לקבוע חלופת מעצר גם אם ישנן ראיות לכאורה.

התביעה הצבאית השיבה כי אמנם התשתית הראייתית הינה נסיבתית בעיקרה, אולם היא מובילה למסקנה ברורה כי העורר אכן גנב את האופנוע כפי שמיוחס לו. בנוסף נטען כי קיימת עילת מעצר הן בשל עברו הפלילי המכביד, הן לאור התשתית הראייתית ממנה עולה כי עיסוק בכלי רכב גנובים הינו עיסוקו, וכן לנוכח העובדה כי ישנו חשש לשיבוש הליכי משפט בשל כך שהעורר התקשר לאחד העדים מתוך הכלא והזהירו כי המשטרה בעקבותיו.

דיון והכרעה

בניגוד לנטען על ידי ההגנה, התשתית במקרה זה אינה נסיבתית בלבד. העורר מופלל על ידי מהנד אבו עודה שטוען כי העורר הציע לו (למהנד) לקנות את האופנוע אותו גנב. העורר הראה לו את האופנוע, ומהנד צילם את האופנוע.

בנוסף, התשתית הראייתית כוללת איכון של הטלפון הסלולרי של העורר ביישוב הר גילה במועד הרלוונטי לגניבה, כמו גם את המידע מתוך הטלפון עצמו ובכלל זה תמונות של האופנוע הגנוב והתכתבויות ב'פייסבוק' בין העורר לבין מהנד אבו עודה. יצויין כי בחקירתו הראשונה הכחיש העורר כל היכרות עם מהנד אבו עודה, אולם לבסוף הודה כי הוא מכיר אותו. העורר טען כי מכשיר הטלפון הסלולרי שלו היה בידי אחר, אולם לא ידע להסביר את ההתכתבויות בפייסבוק כמו גם שיחות לבני משפחתו הקרובים במועד בו לטענתו הוחזק הטלפון על ידי אחר.

על פניו נראה כי קיימת תשתית ראייתית הקושרת אותו לביצוע הגניבה.

השאלה שנותרה הינה האם ישנה עילת מעצר. אקדים ואומר כי בגין עבירה של גניבת אופנוע אחד, יש קושי להורות על מעצר עד תום ההליכים. יחד עם זאת, במקרה שלפניי, מלבד הראיות לביצוע העבירות, עומדים לעורר לרועץ שני עניינים נוספים: האחד, עברו הפלילי, הכולל מספר עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק כמו גם גניבת רכב. הפעם האחרונה בגינה נשפט הייתה בשנת 2014, היינו, לפני זמן לא רב. עברו מלמד על כך שהוא 'שור מועד' (ראו בש"פ 45/10 מסארוה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.1.2010).

בנוסף, מאמרתו של מהנד אבו עודה עולה כי העורר התקשר אליו מתוך הכלא, אמר לו כי הוא בכלא בגללו, והודיע למהנד כי המשטרה רוצה אותו (את מהנד). עניין זה מלמד גם על חשש כי העורר ישבש הליכי משפט.

השילוב של עברו הפלילי המכביד והחשש לשיבוש הליכי משפט, מצדיק במקרה זה מעצר ללא חלופה.

אשר על כן הערר נדחה.