פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

השופט א' כנעאן:

מונח לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה בשבתו כוועדת ערר לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט-1959 (בראשות כבוד השופט אמיר סלאמה, והחברים עו"ד באדי חמדאן, וד"ר דני קירשנר) (להלן: "הועדה") מיום 31.12.2024, שניתן בתיק ע"נ 58631-02-20, לפיו דחה את ערר המערער על דחיית תביעתו, להכיר בו כמי שנפגע במהלך שירותו הצבאי.

הרקע לערעור

1.המערער שירת בשירות חובה בשב"ס החל ממאי 2013. ביום 25.3.15 שוחרר המערער מהשירות, בעקבות בעיה נפשית שהתפתחה במהלך שירותו. בספטמבר 2015 הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים, להכרה בקשר סיבתי בין מצבו הנפשי לשירותו. תביעתו התבססה, בין היתר, על טענה לאירוע חריג שהתרחש בינואר 2015, בו נחשף לאסיר במצוקה רפואית קשה. אך לא רק: בתצהיר שצירף המערער לכתב הערר בפני הועדה (שגם צורף לתביעת ההכרה שהוגשה לקצין התגמולים) נטען לגבי אירוע חריג שאירע במהלך השירות, במסגרתו טען כי נחשף לאסיר שהיה במצוקה בריאותית מסכנת חיים במהלך חודש ינואר 2015 (להלן: "האירוע"). בנוסף טען לגבי תנאי השירות בכלא עופר בו שירת כדלקמן:

"העבודה בין כתלי בית הסוהר הייתה מספקת ומאתגרת; והייתה גדושה באירועים רבים ומגוונים. ההתמודדות עם אוכלוסיה עבריינית קשה ומורכבת הציבה בפנינו אתגרים לא פשוטים, מפחידים, מלחיצים ומאיימים. כמו כן, הייתי נתון לביקורת תמידית מצד ממוניי.

על אף הקשיים חונכנו כסוהרים כבר מיומנו הראשון לא להפגין חולשה בפני הסובבים, כך שאת כל הקשיים, האיומים והתחושות נצרתי בתוכי ולא שיתפתי איש."

קצין התגמולים דחה את התביעה, בנימוק שאין הוכחה לקיום האירוע הנטען, וכן כי לא מתקיים קשר סיבתי בין מצבו של המערער לשירותו, בהתאם לחוות דעת של ד"ר פסטרנק, שסברה כי מצבו אינו תואם ל-PTSD אלא להפרעת פאניקה. המומחה מטעם המערער, פרופ' קנובלר, אבחן אותו כסובל מ-PTSD מורכב, התקפי חרדה והפרעה קונברסיבית, וסבר כי מצבו הנפשי נובע מהשירות, לרבות התעמרות מפקדים ואיומים מצד אסירים.

2.בשל הפערים בין חוות הדעת הנוגדות מונה מומחה מטעם הוועדה, פרופ' לבקוביץ (להלן: "המומחה"), אשר סבר כי המערער סובל מהפרעת פאניקה, אגרופוביה והפרעה קונברסיבית, אך שלל אבחנה של PTSD. הוא קבע כי מצבו אינו קשור לשירות אלא למרכיבים גנטיים ואישיותיים, והצביע על קשיי הסתגלות מוקדמים. בטרם שמיעת הראיות המשיב בחר למשוך את חוות הדעת מטעמו, ומומחה המשיב לא נחקר על האמור בחוות הדעת. בסופו של יום הוועדה דחתה את טענות המערער כלפי המומחה בנוגע לניגוד עניינים, תהליך הכנת חוות הדעת, וזהות המומחה. כן נדחו טענות מהותיות לגבי אבחנת המצב הנפשי ועמדת המומחה. בסופו של יום קבעה הועדה כי לא הוכח קשר סיבתי בין המצב הנפשי של המערער לבין שירותו בשב"ס.

עיקר קביעות הועדה

3.באשר לאירוע הנטען, נקבע על ידי הועדה, כי בחינת מכלול הראיות כפי שהוצג בפניה, לרבות תיקו הרפואי המלא של המערער, מעלה כי אין תימוכין להתרחשות האירוע כפי שנטען על ידו וכי אין הוכחה לכך שאם היה אירוע, הוא אירוע בנסיבות כפי שטוען להן המערער. גרסת המערער בדבר התרחשות אירוע חריג, כפי שתואר על ידו, סובלת מחולשה ראייתית, הן נוכח העובדה שהמערער לא העיד בפני הועדה; הן נוכח התיאורים מזמן אמת במסמכים הרפואיים; והן נוכח העדר ראיה חיצונית אחרת המאששת התרחשותו של אירוע כאמור.

אשר לטענת המערער בדבר התעמרות מצד מפקדיו ובדבר איומים מצד אסירים, קבעה הועדה כי חומר הראיות אינו מאשש את טענותיו, לפחות לא באופן לו מכוון המערער, ואשר על פיהם הניח מומחה המערער את הנחת העבודה שלו במסגרת חוות דעתו.

4.המערער טען בפני הועדה לגבי ניגוד העניינים בו היה מצוי המומחה. כך טען, כי הוועדה לא הייתה צריכה מלכתחילה למנות את המומחה כמומחה מטעמה, הואיל ומדובר במי שמנהל את המרכז הרפואי "באר יעקב" בנס ציונה, שפרופ' קוטלר, מומחה המייעץ למשיב עבד בו בעבר. עוד הלין המערער בפני הועדה על כך, שהמומחה מטעמה עובד במוסד ממשלתי, ועל אודות חשש להסתמכות יתר של הועדה על אותו מומחה, מאחר ומדובר במומחה שממונה תדיר על ידי ועדה זו.

הועדה קמא דחתה את טענות המערער בעניין זה. נקבע כי העובדה שהמומחה עבד במוסד בו עבד בעבר פרופ' קוטלר אינה מצביעה, כהוא זה, על משוא פנים או ניגוד עניינים . עוד נקבע כי לא נטען, ובוודאי שלא הוכח, כי בין השניים התקיימו יחסי עבודה או יחסי ידידות במועד בו מונה המומחה כמומחה בהליך זה. כן צוין כי המומחה חתם על טופס הצהרה בדבר העדר ניגוד עניינים. לגבי הוראות התקשי"ר סבורה הועדה קמא, כי הטענה אינה ממין העניין. העובדה שעל פי הוראות התקשי"ר המומחה מנוע מלתת חוות דעת פרטית כנגד המדינה אינה פוסלת אותו מלשמש כמומחה בלתי תלוי בהליך שקצין התגמולים צד לו . לבסוף, לגבי הטענה בדבר חשש להסתמכות יתר נקבע, כי המומחה אינו המומחה היחיד שממונה מטעם הוועדה. הראיה שבטרם מונה, החליטה הועדה למנות מומחה אחר, שסירב לקבל על עצמו את המינוי, בשל עומס עבודה. באשר לטענה כי הועדה תחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו של המומחה, בשל מספר הפעמים בהם מונה, צוין כי מוטב היה שהטענה לא הועלתה.

באשר לתהליך עבודת המומחה, הוועדה דחתה את טענות המערער. נקבע, כי מדובר במומחה בעל ניסיון עצום, הנהנה ממעמד מקצועי רם דרג. העובדה שהמומחה מכין חוות דעת רבות מדי שנה, אינה אומרת דבר וחצי דבר ביחס לאיכות חוות הדעת בכלל. ייתכן והמספר בו נקב המומחה (180 חוות דעת מדי שנה) לא היה מדויק, אלא בא להמחיש שהוא מכין מספר רב של חוות דעת. עובדה זו אוזכרה על ידי המומחה לצד נתון אחר שהזכיר, לפיו 95% מהמינויים שהוא מקבל על עצמו, הם מינויים מטעם בית המשפט.

גם בנוגע לטענות למשך הזמן שבו ארכה הבדיקה ולזהות עורכיה, לא מצאה הועדה ממש. כך מצאה הועדה, כי נטילת אנמנזה וראיון על ידי המומחה במשך 20 דקות אינו מהווה פגם לאור ניסיונו של המומחה. טענות המערער בעניין זה נותרו בעלמא, מבלי שהוא מבסס את הטענה, כי נפל פגם בתהליך הבדיקה שפגע באופן מהותי בחוות דעת, באיכותה ובמשקל שיש לתת לה. אשר להסתייעות המומחה בסטודנטים לצורך מילוי השאלונים, המומחה התייחס באריכות לעניין זה והועדה קבעה, כי התרשמה שמדובר בתהליך טבעי של הסתייעות בעוזרים, לצורך איסוף נתונים הדרושים למומחה, לשם הכנת חוות דעת. אין כל אינדיקציה, כי הדבר החליף את שיקול דעתו של המומחה או פגם בשיקול דעתו.

5.הועדה קמא קבעה, כי לא מתקיימת האבחנה של PTSD (הפרעה בתר-חבלתית) אצל המערער בשל אי התאמה לקריטריונים האבחנתיים. נקבע כי פרופ' לבקוביץ שלל את האפשרות שהמערער סובל מתסמונת בתר חבלתית (PTSD) וקבע כי מצבו של המערער מתאים לתסמינים של הפרעת חרדה מסוג פאניקה, ותסמינים של אגרופוביה ביחד עם הפרעת קונברסיה. עוד קבעה הועדה, כי האירוע אינו עומד בקריטריון A להגדרת PTSD , הקובע כי מדובר באירוע מבהיל, אך דורש שהנפגע חווה מצב המסכן חיים. אופי האירוע, כפי שתואר מפי המערער, אינו עונה על ההגדרה הנדרשת. עוד לא הוכח, כי אותו אסיר היה במצב מסכן חיים או קרוב לכך. בנוסף נקבע, כי המערער אינו עונה על רכיבי ההימנעות והעוררות, וכי בהתנהלותו של המערער לא נמצאו תסמינים של עוררות יתר, חודרנות ועוד.

עוד מצאה הועדה קמא כי המערער לוקה בחוסר עקביות בדיווחים, כאשר המערער פנה לגורמי מקצוע בשב"ס הוא לא ראה להזכיר, ולו ברמז, את אותו אירוע שנטען על ידו, והמסמכים מזמן אמת אינם כוללים זכר לאירוע חריג כלשהו. בנוסף התנהגות המערער סותרת את אבחנתPTSD כאשר המערער התנהל באופן הפוך מהמצופה מאדם הסובל מ-PTSD במהלך הדיון הקשיב לתיאורים, ניסה להתערב בדיון, היה רגוע וקשוב.

עוד נקבע כי רופאים שבדקו את המערער בסמוך לאחר התפרצות הסימנים הקליניים אצל המערער, אבחנו אותו כסובל מהפרעת פאניקה ולא PTSD. בית המשפט סיכם כי: "קביעת המומחה לפיה מצבו של המערער אינו מתאים לאבחנה של PTSD, ומאידך הוא עולה בקנה אחד עם אבחנה של הפרעת פאניקה, כקביעה מבוססת היטב, משכנעת ומניחה את הדעת".