ע"ו 22991-11-13 פלוני נ' מדינת ישראל

השופט מוסק:

1.לפנינו ערעור על החלטת ועדת הערעורים בירושלים על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב], שניתנה ביום 27.10.13, בע"נ 39115-05-10, לפיה נדחה ערעור המערער, ברוב דעות, להכיר במלוא נכותו בכתף שמאל ככזו שנגרמה עקב השירות, ולא רק בהחמרה של הנכות, כפי שקבעה הוועדה.

רקע עובדתי

2.המערער, יליד 4.11.81, התגייס ביום 24.7.00 לשירות בצה"ל. ביום 28.6.09 שירת המערער בשירות מילואים פעיל ביחידת חילוץ 232 בצאלים. ביום 29.6.09, עת היה המערער במטווח, הוא החליק לאחור ונחבל בכתף שמאל תוך סיבוב הזרוע לאחור (להלן "האירוע").

3.בעקבות האירוע חש המערער כאב עז בכתף השמאלית ופנה לרופא צבאי. הרופא ביצע מניפולציה לכתף, תוך שהוא מאבחן כי המערער סובל מפריקת הכתף. המערער הועבר לחדר המיון בבית החולים סורוקה. לאחר שהמערער נבדק שם, נשללה פריקת הכתף אולם היד הושמה במתלה. בהמשך, ביום 5.7.09, עבר המערער צילום בבית החולים שערי צדק, וביום 30.7.09 נבדק על ידי אורתופד בבית החולים הדסה, שהפנה אותו לבדיקת MRI. בבדיקת ה- MRIמיום 28.10.09 אובחנה מעט בצקת עצם באזור ה"תל הגדול" וכן נראתה אוסטיאוכונדרומה הלוחצת מעל הבייסקס. המערער המשיך לעבור טיפולים שונים. ביום 16.12.09 הזריק פרופ' מילגרום חומר הרדמה לאזור הכואב והמערער הרגיש שיפור רב. בעקבות זאת הופנה לניתוח של כריתת האקזוסטוזיס. מחומר הראיות עלה, כי המערער המשיך לסבול מכאבים, וביום 7.6.10 נבדק על ידי ד"ר ספרן מבית החולים הדסה עין כרם – אורתופד מומחה לכתפיים – שהמליץ על ביצוע MRI מיוחד, זאת לאחר שנמצאה הגבלת תנועה משמעותית בכתף. לאחר שבוצעה בדיקת ה- MRI נמצא קרע באחת מרצועות הכתף וד"ר ספרן המליץ לבצע ניתוח נוסף כדי לתקן את הקרע.

4.המערער טען בפני הוועדה, כי הנכות ממנה הוא סובל נגרמה כולה כתוצאה מהאירוע. המחלוקת הייתה בשאלה, האם הנכות ממנה סובל המערער בכתף אכן היא תוצאת האירוע בשירות המילואים, או שמא נכות זו נובעת בחלקה מהאוסטיאוכונדרומה שנמצאה בכתף; כאשר אין חולק שהאוסטיאוכונדרומה אינה קשורה לנפילה, אלא מדובר בסוג של גידול שהיה קיים אצל המערער ללא קשר לשירות הצבאי, ואילו הקרע בכתף נגרם בהסתברות גבוהה כתוצאה מהאירוע.

5.המומחים שהעידו בפני הוועדה היו חלוקים בדעותיהם. המומחה מטעם המערער, ד"ר הנדל, קבע בחוות דעתו כי הנכות כולה נובעת מהאירוע. לעומתו, ד"ר בצלאל פרידמן סבר כי יש לקבוע שרק חלק מהנכות ממנה סובל המערער קשורה לאירוע, ואילו חלקה קשורה לניתוח אותו עבר המערער בעקבות האוסטיאוכונדרומה שנמצאה אצלו.

6.חברי הוועדה נחלקו בדעותיהם. דעת הרוב (כב' השופט בדימ' יואל צור וד"ר אריה שמחה) סברו שיש לקבל את עמדתו של ד"ר פרידמן, ואילו עו"ד מנחם שח"ק היה בדעת מיעוט וסבר שיש לקבוע שהנכות כולה נגרמה עקב האירוע.

חוות הדעת הרפואיות

7.ראוי תחילה לסקור את חוות הדעת הרפואיות מטעם המומחים כדי לעמוד על טיבה של המחלוקת הרפואית.