פס"ד בערעור של הסובל ממחלת נפש – סכיזופרניה הבפרנית, על הארכת אישפוזו בכפייה - פסקדין

1. זאת הפעם ה – 36 שהמערער, יליד 1970, הסובל ממחלת נפש – סכיזופרניה הבפרנית, מאושפז בכפיה בבית החולים. תחילת האשפוז ביום 12.12.14, ולאחר הארכת ההוראה והחלטה קודמת של הועדה מיום 25.12.14, בא עניינו של המערער לדיון בפני הוועדה ביום 23.2.15 והיא החליטה להאריך את האשפוז ב – 3 חודשים נוספים, עד ליום 23.5.15, ועל כך נסב הערעור.

2. הוועדה בדקה את המערער, ומצאה בין היתר כי סף התסכול והגירוי של המערער נמוך, המערער על סף התפרצות, האפקט מתוח ורוגזני, החשיבה לא מאורגנת, והוא מגלה מחשבות שווא של יחס ורדיפה לא מאורגנות כלפי אביו, חסר תובנה למצבו הנפשי, מסרב ליטול טיפול תרופתי, מסרב לאכול, בוחן המציאות פגום במידה ניכרת, התובנה והשיפוט פגומים.

הוועדה העריכה כי מפאת מצבו, נשקפת מן המערער מסוכנות ברמה גבוהה לעצמו ולאחרים; האריכה כאמור את האשפוז ב – 3 חודשים, ונימקה כי הוא "שרוי עדיין במצב פסיכוטי פעיל, ללא תובנה למצבו הנפשי. הוועדה סבורה שעדיין קיימת סכנה גם לעצמו וגם לאחרים."

על כך מלין המערער, והוא אומר, בין היתר: "מה לא טוב במצב שלי? כמה זמן? כמה זמן? 25 שנה {של אשפוז, הגבלת חירות וסבל – ש.ב.] לא מספיק?" לעומתו, סבורה ב"כ המשיבה, כי לא היה מנוס מהארכת האשפוז, והיא מבקשת כי אדחה את הערעור.

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר המונח בפני אני מחליט לדחות את הערעור.

אכן, זה שנים שהמערער מטופל, אם באשפוז, או שלא במסגרתו, לרבות אשפוזים בכפיה "עקב מצבים פסיכוטים מלווים באלימות [תוך] שיתוף פעולה חלקי ביותר בטיפול" (ר' הוראת האשפוז הנוכחית). אולם משחלה החמרה במצבו במהלך שהותו במוסד "נווה שלווה" והוא "תקף פיזית חולים. מנסה לגעת בנשים ולחבק אותן במחלקה. נמצא במצב מניפורמי" לא היה מנוס מן האשפוז הנוכחי שכן הוא נקלע ל"מצב פסיכוטי מניפורמי. חסר תובנה וביקורת המציאות, עם שיפוט פגום. מסרב טיפול או אשפוז. ... מצב ... פסיכוטי המלווה בסיכון לסביבתו ולעצמו."

אמנם, עצם היותו של אדם חולה נפש, עצם קיומה של פגיעה בתובנתו בגלל המחלה, ועצם קיומה של סכנה עקב השפעת המחלה על התנהגותו, לעצמו או לזולתו, לא די בכל אלה, אף בהצטברם כולם יחד, כדי לאפשר אשפוז כפוי מכוח חוק טיפול בחולי נפש. נדרש כי המחלה תהא פעילה בעוצמה כזו,  עד כי הפגיעה בתובנה בשיפוט ובשיקול תהיה ניכרת, וכי הסכנה תהיה ממשית ומוחשית, אף אם לא מיידית. (ר' ס' 6 עד 9 של החוק, וכן רע"א 8000/07 מיום 2.5.12).

האשפוז אינו מצב סטטי אלא תהליך מתמשך. השאיפה היא כי הוא יימשך לתקופה קצרה ככל הניתן, אך לעיתים הוא מתארך על פני שנים, ועצם התארכות זאת אין בה כדי לפסול את המשך האשפוז או להביא למסקנה, מסיבה זו בלבד, כי הדבר אינו עומד במיגבלה הקבועה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מטרת האשפוז היא לטפל בחולה ולהביא לשיפור במצבו ולהפחתה של ממש ברמת הסכנה. על כן נדרשת בקרה תקופתית שוטפת על מצבו של החולה, שמא חל בו שיפור העשוי להצדיק הקלה בתנאי האשפוז או שחרור לטיפול מרפאתי בקהילה או שחרור מלא. לכן, הוועדה בודקת את החולה כל פעם מחדש, תוך פתיחות ובחינה שמא חל שינוי לטובה במצב החולה, ומגיעה לממצאים ולמסקנות עדכניות לגביו.

4. בענייננו, אף שחלפו 25 שנה שבמהלכן טופל המערער ואושפז פעמים רבות, השיפור המיוחל אשר יאפשר את סיום האשפוז או שינוי בתנאיו הנוכחיים, (אשפוז במחלקה סגורה), טרם הושג. אף שהוועדה נימקה בדו"ח שערכה כי "עדיין קיימת סכנה גם לעצמו וגם לאחרים", ולא ציינה במפורש כי הסכנה ממשית ומוחשית, התמונה הכוללת המתקבלת מן הבדיקה ושאר הנתונים מלמדת כי הסיכון האמור הוא ממשי, וכי הפגיעה בתובנה היא ניכרת. כך שהמסקנה היא כי  תנאי החוק להמשך האשפוז, נתמלאו.