ע"א 8963/14 מונדר נעאמנה נ' פאלח בדארנה

השופטת א' חיות: 

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט י' כהן) מיום 4.11.2014 בו התקבלה תביעת המשיב להצהיר על בטלותו של הסכם מכר מקרקעין שנכרת בינו ובין המערער.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

1. המשיב היה הבעלים הרשום של 1/8 (1,012 מ"ר) חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 45 בגוש 19353 במועצה המקומית עראבה (להלן:המקרקעין). ביום 22.11.2011 נפגשו המערער והמשיב במשרדו של עו"ד סלאח גנאים (להלן: עו"ד גנאים) וכרתו הסכם למכירת 500 מ"ר מהמקרקעין תמורת סכום ששיעורו שנוי במחלוקת בין הצדדים כפי שיפורט להלן. ביום 23.11.2011 דווחה העסקה לשלטונות המס ובאותו הדיווח הצדדים הצהירו כי התמורה המוסכמת היא 240,000 ש"ח. ביום 5.12.2011 נרשמה הערת אזהרה לטובת המערער על החלק שרכש (להלן: הממכר) וכעשרה חודשים לאחר מכן ביום 20.9.2012 פנה עו"ד גנאים ללשכת רישום המקרקעין בבקשה לרשום את הממכר על שם המערער. בעקבות פניה זו התברר כי ביום 5.6.2012 נרשם עיקול על מלוא זכויותיו הרשומות של המשיב במקרקעין ובהמשך התברר כי ביום 10.10.2012 נרשמה הערת אזהרה על מלוא זכויותיו הרשומות של המשיב במקרקעין לטובת אחיינו מר אנואר חרבוש. משנודע למערער כי אלו הם פני הדברים הוא הגיש ביום 12.11.2012 המרצת פתיחה בה עתר לביטול העיקול והערת האזהרה לטובת האחיין או לצמצומם באופן שלא ימנע את רישום זכויותיו במקרקעין וכן למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של הממכר (להלן: המרצת הפתיחה). ביום 13.1.2013 התקיים בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ש' ברלינר) דיון בהמרצת הפתיחה אך המשיב לא התייצב לדיון ולפיכך קיבל בית המשפט את התובענה בהעדר התייצבות והורה כי העיקול והערת אזהרה יצומצמו כאמור וכי המערער ירשם כבעלים של הממכר. בהסתמך על פסק דין זה אכן נרשם המערער ביום 14.1.2013 כבעלים של הממכר. כשבוע לאחר מכן הגיש המשיב בקשה לביטול פסק הדין בה טען כי לא קיבל הזמנה לדיון וכי המערער חייב לו סכומי כסף גדולים בגין הסכם המכר. לטענתו כפי שפורטה באותה בקשה הצדדים הסכימו על תמורה בסך 600,000 ש"ח בעבור הממכר ואילו בפועל שולם לו סך של 118,000 ש"ח בלבד. בעקבות דיון שהתקיים בבקשה לביטול פסק הדין הגיעו הצדדים – בהמלצת בית המשפט – להסכמה דיונית לפיה פסק הדין יעמוד בעינו תוך שהמשיב יוכל להגיש בתוך 30 ימים תביעה לבית המשפט המוסמך בכל הנוגע להסכם ולתמורה המגיעה לו על פיו לטענתו.

2. בהתאם להסכמה שהושגה כאמור, הגיש המשיב ביום 24.3.2013 לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעה בה טען כי ביום 22.11.2011 חתמו הצדדים במשרדו של עו"ד גנאים על הסכם למכירת 500 מ"ר מהמקרקעין תמורת סך של 600,000 ש"ח וכי עו"ד גנאים לא מסר לו עותק של ההסכם הנ"ל בטענה כי מכונת הצילום במשרדו מקולקלת. המשיב הוסיף וטען כי שבוע לאחר מכן, ביום 29.11.2011, זימן אותו עו"ד גנאים בשנית למשרדו כדי לחתום על הסכם זהה להסכם מיום 22.11.2011, פרט לסעיף התמורה ששונה וצוין בו סך של 240,000 ש"ח בלבד. המשיב טען כי הוא ביקש מעו"ד גנאים הסבר לשינוי בסעיף התמורה ועו"ד גנאים השיב לו כי הדבר נועד לצמצם את החבות במס של המערער. נוכח ההסבר שקיבל הסכים המשיב, לטענתו, לחתום על ההסכם באותו מעמד אשר לגישתו אינו אלא חוזה למראית עין שנועד להונות את רשויות המס. כמו כן טען המשיב כי חרף העובדה שהצדדים הסכימו על תמורה בסך של 600,000 ש"ח, בפועל שולם לו סך של 118,840 ש"ח בלבד והדבר מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים. מטעמים אלו ביקש המשיב כי בית המשפט יצהיר על תוקפו של הסכם מכר מיום 22.11.2011 בו הוסכם לטענתו על תמורה בסך 600,000 ש"ח, ועל בטלותו של ההסכם שנחתם לטענתו ביום 29.11.2011 אשר התמורה הנקובה בו לטענתו היא 240,000 ש"ח. לחלופין ביקש המשיב כי בית המשפט יצהיר שההסכם מיום 22.11.2011 בטל נוכח הפרתו היסודית על ידי המערער.

             אל כתב התביעה צירף המשיב הסכם אחד בלבד הנושא תאריך 22.11.2011 אשר בו צוין בסעיף 6 כי התמורה המוסכמת היא 240,000 ש"ח.

             המערער טען מנגד כי הצדדים הסכימו על תמורה בסך 240,000 ש"ח וכי חתמו על הסכם אחד בלבד ביום 22.11.2011 המשקף הסכמה זו.להשלמת התמונה יצוין עוד כי ביום 2.12.2013 הגיש המערער תביעה לבית משפט השלום בעכו בה עתר לחיוב המשיב בתשלומי המס (86,122 ש"ח) שבהם נשא לטענתו במקום המשיב, על מנת לאפשר את רישום הזכויות בממכר על שמו.