ע"א 879/14 ע' נ' נ' י' נ' ואח'

השופטת ע' ברון:

1. ראובן מעניק מתנה לשמעון, את חלקו בנכס מקרקעין. בהסכם המתנה נקבע כי שמעון לא יוכל להעביר את הזכויות שניתנו לו בנכס לצד שלישי כל משך חייו של ראובן, אלא בהסכמתו. בנוסף נקבע כי לראובן זכות מגורים בנכס עד ליום מותו. האם מדובר ב"מתנה גמורה" שלפי חוק המתנה אינה ניתנת לביטול, או שמא בהתחייבות ליתן מתנה שאותה ניתן לבטל? וכן, מה משמעותן של ההגבלות שהוטלו על זכויותיו של שמעון בנכס למשך חייו של ראובן, וליתר דיוק – האם הן מעידות על כך שעסקינן ב-"מתנה מחמת מיתה", שלפי דיני הירושה ניתן להעניק רק בדרך של צוואה?

           אלה הן שתי הסוגיות המרכזיות הטעונות הכרעה בערעור שלפנינו, הנסוב סביב פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת (סג"נ) ד"ר ד' פלפל) מיום 22.12.2013 ב-ת"א 2196/06 ו-2197/06. בית המשפט קבע כי הסכם מתנה מיום 11.5.2005 (להלן: הסכם המתנה או ההסכם)שבו התחייב מר א'נ' ז"ל (להלן: המנוח) להעביר למערער את כל זכויותיו במקרקעין ברחוב ************, בטל בהיותו "מתנה מחמת מיתה".

רקע עובדתי וטענות הצדדים בבית המשפט המחוזי

2. המערער הוא דודו של המנוח והמשיבים הם אחיו של המנוח. תובענת המשיבים הוגשה במקור על ידי המנוח, אולם זה נפטר ביום 5.11.2008, טרם שהחלה שמיעת התיק (להלן: תביעת המנוח). ביום 9.1.2011 קבע בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ח' ברנר) כי המשיבים ישמשו כחליפיו בהליך. על פי הנטען בכתב התביעה שהגיש המנוח, סמוך לשנת 2001 פנה המערער אל המנוח והציע לו למכור את הדירה שהייתה רשומה בבעלותו של המנוח ברחוב ***********. זאת על מנת לרכוש ביחד עם המערער בית מכונס נכסים ברחוב ******* ** ב******, שבו נולד וגדל המנוח (להלן: הבית ב***). ביום 28.3.2001 חתם המנוח על הסכם למכירת הדירה ב*******, וביום 7.6.2001 חתמו המנוח והמערער על הסכם לרכישת הבית ב***, תמורת סך של 263,000 דולרים. הבית ב*** הוא בן שתי קומות, שבכל אחת מהן מספר חדרים; ועל פי הנטען הוסכם בין המנוח לבין המערער שהראשון יהא זכאי לקבל דמי שכירות מהשכרת החדרים בקומה הראשונה של הבית (המנוח עצמו התגורר באחד החדרים בקומה זו), ואילו המערער יהא זכאי לקבל דמי שכירות מהשכרת החדרים בקומת הקרקע. עוד נטען כי השניים סיכמו, מאחר שהמנוח שילם יותר מהמערער ברכישת הבית ב***, שהמערער יישא בתשלום כל החשבונות והמיסים בגין השימוש בבית וכן יעביר למנוח סכום של 100 ש"ח מדי שבוע.

3. זמן מה לאחר רכישת הבית ב***, חלה הידרדרות במצבו הבריאותי של המנוח, ובשנת 2002 הוא הובהל לבית החולים ועבר שם ניתוח לב פתוח. ביום 5.5.2003 ערך המנוח צוואה, ובה הוריש למערער את כל רכושו (הצוואה נחתמה במשרדו של עורך דין, ובנוכחותו של המערער). בנוסף לכך, ביום 11.5.2005 חתם המנוח במשרדו של עו"ד יניב כהן (להלן: עו"ד כהן), על הסכם המתנה שבמוקד הדיון שבפנינו – שלפיו הוא התחייב להעביר למערער ללא תמורה את כל זכויותיו בבית ב*** (המהוות מחצית הזכויות בבית ב***). יודגש בנקודה זו, כי זכויותיו של המנוח בבית ב***, שהן כאמור מחצית הזכויות בבית, הוגדרו בהסכם המתנה "הנכס", וכך אתייחס אליהן בהמשך. עוד הוסכם כי המערער לא יהיה רשאי להעביר את הזכויות בנכס שניתנו לו במתנה, אלא לאחר קבלת הסכמתו בכתב של המנוח או לאחר מותו. בנוסף הסכימו הצדדים כי למנוח נתונה הזכות להתגורר בנכס עד יום מותו, כמו גם הזכות לקבל דמי שכירות בגינו. מפאת חשיבותו של הסכם זה, שיצוין שמשתרע על פני עמוד אחד, אביא כלשונן את אותן הוראות המהוות את לב המחלוקת בין הצדדים:

"2. צד א (המנוח – ע'ב') נותן בזה לצד ב (המערער – ע'ב') וצד ב מקבל בזאת מאת צד א את הנכס הנ"ל במתנה גמורה וללא מתן כל תמורה שהיא.