אליהו ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו

1.לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב - יפו (כב' הרשמת הבכירה ורדה שוורץ) מיום 27.10.21 בתא"מ 54720-05-20 ותא"מ 43213-05-20 שנידונו במאוחד, לפיו התקבלו התביעות שהוגשו ע"י המשיבה- התובעת (להלן גם: "העירייה") נגד המערערים- הנתבעים.

2.העירייה הגישה נגד הנתבעים בלשכת ההוצל"פ בתל אביב בקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב בסך 72,553 ₪ (נכון ליום 31.10.18) בשל חוב ארנונה והוצאות אכיפה בגין שני נכסים אותם החזיקה חברת אירלנד ברים בע"מ (להלן: "החברה").

התביעה האישית הוגשה מכוח סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט -1999 (להלן: "חוק החברות") ומכוח סעיף 8 (ג) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג – 1992 (להלן: "חוק הסדרים").

החברה נמצאת בהליכי פירוק מיום 3.1.18.

הנתבעים הם הדירקטורים בחברה ובעלי מניות, יחד עם בעל מניות נוסף.

לפי דו"ח רשם החברות (נספח 1 לכתב התביעה) נתבע 1 – מערער 1 (להלן גם: "אליהו") החזיק 181 מניות בחברה. נתבע 2 – מערער 2 (להלן גם: "גרע") החזיק 92 מניות בחברה ובידי בעל המניות הנוסף הוחזקו 72 מניות.

ניתנה לנתבעים רשות להתגונן ונקבע שהבקשה לביצוע התובענה תיחשב ככתב תביעה, והתצהיר התומך בהתנגדות ייחשב ככתב הגנה. כמו כן, התיק יתנהל בסדר דין מהיר.

3.בכתב התביעה נטען כי כאשר נודע לעירייה אי תשלום החוב ע"י החברה, נקטה בהליכי גבייה מנהליים נגד החברה לפי פקודת המסים (גבייה). לאחר שנודע לה שהחברה בפירוק וחשבונותיה נסגרו החלה לפעול נגד הנתבעים (בעלי השליטה), אך ללא הועיל.

נטען כי אי תשלום חוב הארנונה ע"י הנתבעים נמשך על פני תקופה ארוכה בה לא שולמו תשלומי ארנונה, בעוד שבמקביל פעלה החברה מתוך הנכס וניהלה בו עסקים הכרוכים בתשלומים לגורמים רבים ומכאן שאי תשלום הארנונה וקיפוחה של העירייה ביחס לזכאים אחרים של החברה נעשה במכוון להימנע דווקא מתשלומי ארנונה.

נטען כי הנתבעים שהם בעלי השליטה בחברה והיא מונהגת על ידם, הם אלה שהניעו את החברה להעדיף לרעה את העירייה. יש לייחס לנתבעים את ההעדפה להמשיך לנהל את העסק תוך ביצוע תשלומים שוטפים לזכאים שונים תוך הימנעות שיטתית ומכוונת שלא לשלם ארנונה משך תקופה ארוכה.

נטען כי הנתבעים פעלו בניגוד לסעיף 6 לחוק החברות תוך העדפת נושים ובחוסר תום לב. כמו כן הם התעשרו על חשבון העירייה שלא כדין. מדובר בהתנהגות פסולה המצדיקה הטלת חיוב אישי על הנתבעים בתשלום החוב לעירייה.

לחלופין, נטען כי יש לחייב את הנתבעים בסכום החוב של החברה כלפי העירייה בהתאם להוראות סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים. סעיף זה מחיל לצורך גביית ארנונה את סעיף 119א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: "פקודת מס הכנסה") שיוצר חזקה לפיה הפסקת פעילות החברה שווה להעברת נכסיה לבעלי השליטה ללא תמורה. הנטל לסתירת החזקה מוטל על בעל השליטה.

4.גרע טען בתצהיר תמיכה להתנגדות – כתב הגנה- כי לחברה לא היו נכסים למעט מספר רהיטים בלויים ומשומשים כגון כיסאות ושולחנות ששווים אפס.