ע"א 40514-06-17 פיקאלי נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח'

ערעור זה מופנה כנגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מיום 17.4.2007 (כב' השופטת אפרת בוסני) בתא"מ 60057-03-15 לפיו חוייב המערער לפצות את המשיבים 1 ו-2 בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של משיב 2 כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה בתאריך 21.3.2014.

על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת, המערער, שהיה כבן 23 שנים ביום האירוע, נהג ברכבו של מבוטח המשיבה 3, אשר ישב לידו, ופגע מאחור ברכבו של משיב 2 שהיה נהוג בידי הגב' עדן סלבין.

כתוצאה מהתאונה ניזוק רכבו של משיב 2 והוגדר כ"אובדן מלא".

המשיבה 1 שיפתה את משיב 2 בגין נזקיו והשניים הגישו כנגד המערער, נהג הרכב הפוגע, תביעת פיצויים בגין נזקיהם כמפורט בסעיף 9 לכתב התביעה.

פסק דינו של בית משפט השלום

עיקר המחלוקות בין הצדדים התמקדו בשאלת חבותו של המערער בקשר לאירוע התאונה וקיומו של כיסוי ביטוחי.

באשר לנסיבות התאונה והאחריות להתרחשותה קיבלה כב' השופטת בוסני את גרסת נהגת הרכב התובע וקבעה כי בעת שזו האטה נסיעתה, בשל האטת הרכב לפניה, הרכב הנהוג בידי המערער פגע מאחור ברכבה והדף אותה לעבר הרכב שלפניה.

כב' השופטת דחתה את גרסת המערער ובעל הרכב הפוגע, אשר ישב לצדו בעת האירוע, לפיה נקלעו לתאונה קודמת וכן דחתה את הטענה לפיה עצירת רכב התובע היתה בלתי צפויה.

באשר לכיסוי הביטוחי נקבע על ידי כב' השופטת קמא כי, פוליסת הביטוח שהנפיקה המשיבה 3 כללה החרגה מפורשת בדבר נהיגה ברכב המבוטח על ידי נהג שגילו מתחת ל-30 שנה, ושללה כיסוי ביטוחי לנהג מתחת לגיל זה.

גרסת בעל הרכב הפוגע, מר שמביקו (להלן: "המבוטח"(, לפיה לא היה מודע להחרגה ולא ביקש אותה, נדחתה. כך גם נדחתה הטענה לפיה עסקינן בהחמרת הסיכון הביטוחי ולא בשלילת הכיסוי ומשכך, נקבע כי אין להחיל בענייננו את הוראת סעיפים 18-17 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח").

הערעור

בערעור שלפני נטען כי שגה בית המשפט קמא כאשר הטיל את האחריות על המערער ולמצער, ביחס לשני מוקדי הנזק. את עיקר טרונייתו הפנה כנגד הקביעה לפיה נהגת הרכב התובע נהדפה על ידי רכבו של המערער לעבר הרכב שלפניה.