ע"א 18041-07-16

בפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום באילת (כב' השופט ליאור ברינגר) מיום 24.5.16, אשר קיבל את תביעת המשיבה כנגד המערערת וחייב אותה בתשלום יתרת חשבונותיה השוטפים למשיבה בסך כולל של 7,408.82 ₪ וכן בהוצאות משפט בסך 3,000 ₪.

המערערת, עובר לזמנים הרלבנטיים להגשת התביעה, היתה לקוחה של המשיבה ורכשה ממנה ציוד הכולל ציוד ומכשירי פלאפון, ובין היתר חתמה על טופס בו היא מבקשת אישור להשתמש בספקי תוכן חיצוניים.

התביעה כנגד המערערת הוגשה לאחר שהמערערת חדלה לשלם את חשבונותיה השוטפים, שאז עמד לפירעון מיידי כל הסכום בו חויבה בגין רכישת הציוד וכן חוב שלא שולם בגין שימוש שוטף.

התביעה כאמור הוגשה להוצאה לפועל כתביעה בסכום קצוב וביום 19.4.15 נשמעה התנגדותה של המערערת כשבפיה טענה כי החליטה להפסיק לשלם את החשבונות השוטפים מכיוון שגילתה כי המשיבה חייבה אותה בתשלום בגין שיחות לחו"ל, בסך של כ-600 ₪, דבר שלא בוצע על ידה כלל.

המערערת קיבלה רשות להתגונן וההליך המשפטי בבית משפט קמא נסוב סביב טענתה ולפיה לא ביצעה שיחות לחו"ל.

כנגד טענת המערערת, בכל הנוגע לביצוע שיחות לחו"ל, טענה המשיבה כי מדובר בשיחות לחברת יוניסייל וספקי תוכן אחרים, שבאמצעותם מתבצעות שיחות לחו"ל, וכי היקף עלות שיחות אלה מגיע לסך של כ-600 ₪. אשר ליתרת החוב טענה המערערת כי מקורו ביתרת חוב בגין רכישת ציוד, אשר עמד לפירעון מיידי נוכח הפסקת התשלומים החודשיים, שבוצעו בהוראת קבע, באופן יזום על ידי המערערת.

בית משפט קמא אשר נדרש לטענת ההגנה ולפיה לא ביצעה המערערת שיחות לחו"ל דחה את טענתה זו נוכח קבלת גרסת המשיבה ולפיה ביצעה המערערת שיחות לספקי תוכן שונים, שיחות המתבצעות לחו"ל. בית המשפט קמא האמין לגרסת נציג המשיבה בכל הנוגע להצגת המידע במסמכים ועל כן קיבל את התביעה במלואה.

במסגרת הערעור שבפני טענה המערערת, כי שגה בית משפט קמא עת חייב את המערערת בגין השיחות שבוצעו לחו"ל וכן שגה עת דחה את גרסת המערערת ולפיה לא ידעה כי מדובר בשיחות לחו"ל וכי המערערת לא הביאה לידיעתה את העובדה כי שיחות לספקי תוכן מבוצעות על דרך שיחות לחו"ל.

עוד טענה המערערת כי בנסיבות העניין לא היתה רשאית המשיבה, על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, להעמיד את יתרת החוב של המערערת בגין רכישת הציוד מהמשיבה לפירעון מיידי, מאחר והיתה זו עסקת תשלומים בהן עמדה המערערת.

במסגרת הדיון שבפני הסכים ב"כ המשיבה לוותר על החיוב בסך 600 ₪ בגין השיחות לחו"ל והכל לפנים משורת הדין ומבלי להודות בטענה מטענות המערערת.

אשר לטענת המערערת בדבר זכותה של המשיבה להעמיד יתרת חוב רכישת הציוד לפירעון מיידי, טען ב"כ המשיבה כי המדובר בטענה חדשה שלא נטענה בבית משפט קמא, לה גם לא נדרש בית משפט קמא ועל כן דינה להידחות.