סעדיה נ' בורנשטין

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין.

בנוסף הוגשה הבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת היעדר עילה, ומחמת היות התביעה טורדנית וקנטרנית.

רקע:

התובע (להלן: "המשיב") בתביעה שבפניי הוא בעלים של נכס הנמצא ברחוב דרך הגבורה 28 בתל אביב הידוע כגוש 6164 חלקה 25, תת חלקה 2 (להלן: "המושכר")/

הנתבע (להלן: "המבקש") שוכר את המושכר מידי המשיב, בהתאם להסכם שכירות שנכרת ביניהם ביום 11/7/09 (להלן: "הסכם השכירות"), לתקופה של 3 שנים בתוספת אופציה להארכתה בשנתיים נוספות" 10/7/12 – 10/7/14 (להלן: "תקופת האופציה").

דמי השכירות שנקבעו על ידי הצדדים הינם בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. עוד נקבע כי החל מיום 6/10/12, ישלם המבקש את דמי השכירות בתשלומים שנקבעו על ידי הצדדים בהסכם השכירות, וזאת באמצעות המחאות שיועברו למשיב, מראש.

בין הצדדים התנהלה תביעה לפינוי מושכר, אשר הגיש המשיב כנגד המבקש בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984, בבית משפט זה (תיק 30026-07-12) (להלן: "התביעה לפינוי"), אשר נדחתה בפסק דינו של כב' השופט י' קורן מיום 30/1/13 (להלן: "פסק הדין").

בכתב התביעה שבפניי, אשר הוגש מטעמו בסדר דין מקוצר (תביעה לסכום קצוב), טוען המשיב כי המבקש הפר את הסכם השכירות, בין היתר בכך שלא שילם את דמי שכירות בגין תקופת האופציה ולא הודיע למשיב על רצונו לממש את תקופת האופציה כנדרש בהסכם השכירות. כן טוען המשיב כי המבקש התקין במושכר גז ללא אישורו ובאופן פיראטי המהווה מפגע בטיחותי וכי הוא מפעיל אותו ללא רישיון עסק (מדובר במושכר המשמש כבית עסק לממכר פלאפל).

לפיכך ובגין עגמת הנפש שנגרמה לו, טוען המשיב כי זכאי הוא לפיצוי בגין הפרת הסכם השכירות בסך של 200,000 ₪.

מנגד טוען המבקש בבקשת הרשות להגן מטעמו כי אין מדובר בתביעה לסכום קצוב כהלכתה, משום שהמשיב טוען לנזקים כלליים בלבד שאינם מוכחים.

עוד טוען המבקש כי המשיב מבקש להתעשר על חשבונו ושלא במשפט, ומכל מקום כי שילם למשיב את מלוא התשלומים בגין דמי השכירות עבור תקופת השכירות.

עם זאת טוען המבקש כי בסיומה של תקופת השכירות, הודיע לו המשיב באופן חד צדדי כי הוא אינו מעוניין לממש את זכותו (של המבקש) לאופציה ואף סרב לקבל ממנו תשלום בגין דמי השכירות עבור תקופת האופציה, מראש, כמוסכם בין הצדדים.

בנסיבות אלה טוען המבקש כי הוא בעל הזכויות להחזיק במושכר עד 1/8/2014 וזאת כמוסכם בין הצדדים. כמו כן טוען הוא כי ברצונו לשלם למשיב את דמי השכירות כסדרם.

על רקע האמור הגיש המבקש את הבקשה שבפניי לסילוק התביעה על הסף.

טענות הצדדים בבקשה

בראשית דבריו טוען המבקש כי קיים בעניינם של הצדדים מעשה בית דין שעה ששני הצדדים שטחו את טענותיהם בפני בית המשפט בתביעה לפינוי, טענות הזהות לטענות המופיעות בכתב התביעה שבפניי, וכי במסגרתה של התביעה לפינוי נקבעו ממצאים פוזיטיביים על ידי כב' השופט י' קורן.

לגופו של עניין טוען המבקש כי אין באמור בכתב התביעה כדי להקים עילת תביעה כנגדו משום הודאתו של המשיב בכתב לפיה, אין לו כל טענה כלפי המבקש ביחס להסכם השכירות (ראו נספח ג' לבקשה שבפניי).

בעניין זה טוען המבקש כי שילם למשיב את דמי השכירות במלואם עד חודש פברואר 2013, וכי מאז סירב המשיב לקבל לידיו את דמי השכירות שהציע לו.

מנגד טוען המשיב כי אין מדובר במעשה בית דין מאחר ופסק הדין ניתן בהסכמת הצדדים, ומבלי שנקבע בו כל ממצא עובדתי.