סע"ש 53022-11-15

1.לפניי בקשת המבקשים (הנתבעים) לסילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית הדין.

הרקע לבקשה

2.ביום 14.9.2014, בתקופה שבה עבדה המשיבה אצל המבקשים, הגישה המשיבה תביעה לתשלום זכויות שונות: דמי הבראה, זקיפת ימי חופשה, תשלום בגדי עבודה ופיצוי בגין אי מתן תלושי שכר (ס"ע 32671-09-14). הרכיבים נתבעו ממועד תחילת העבודה ועד למועד הגשת התביעה (חודש 9/2014) (להלן: התביעה הראשונה).

3.ביום 6.12.2014, כשלושה חודשים לאחר הגשת התביעה הראשונה, הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים.

4.ביום 7.9.2015 הגיעו הצדדים להסכם פשרה בתביעה הראשונה, אשר נוסח באופן הבא:

"לסילוק סופי ומוחלט של כל הטענות והתביעות ההדדיות של הצדדים, מכל מין וסוג שהוא, עבור תקופת עבודה וסיומה, ומבלי להודות בכל חבות וכל טענה, ישלמו הנתבעים לתובעת סך של 22,302 ₪ (להלן: 'סכום הפשרה')" (ההדגשה הוספה – ק.כ).

להסכם הפשרה ניתן תוקף של פסק דין.

5.ביום 24.11.2015 הגישה המשיבה את התביעה הנוכחית, שבה נתבעו פיצויי פיטורים, הפרשות לתגמולים ושחרור הכספים שנצברו לזכותה בתקופת עבודתה בחברת הפניקס (להלן: התביעה השנייה).

6. מנגד הגישו המבקשים את הבקשה לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית דין.

טענות הצדדים

7.המבקשים טענו כי הסכם הפשרה שנחתם ביניהם וקיבל תוקף של פסק דין מהווה מעשה בית דין ולכן המשיבה מנועה מלהגיש תביעה נוספת נגד המבקשים.