אברג'ל נ' אגודת בתי ספר למלאכה חב"ד בנחלת הר חב"ד (ע"ר)

לפנינו תביעת התובע להשלמת פיצויי פיטורים אשר הופקדו לו במהלך שנות עבודתו בנתבעת לקרן מנהלים, נוכח סיום עבודתו בנתבעת לאחר הגעתו לגיל פרישה.

רקע

הנתבעת, היא עמותה המפעילה בין היתר, שני בתי ספר הנחשבים כמוסד "מוכר שאינו רשמי".

התובע הועסק בנתבעת משך 36.36 שנים ובכל התקופה הועסק כמורה.

בחודש אוגוסט 2011 נחתם הסכם הרפורמה "עוז לתמורה" ושכרו של התובע עודכן בהתאם.

ביום 31.12.21 פרש התובע לגמלאות ולטענתו לא שולמו לו מלוא הפיצויים המגיעים לו כחוק. זו השאלה העומדת בבסיס פסק דין זה.

בדיון המוקדם שהתקיים בפני כב' הנשיא פרנקל ביום 30.9.24 הבהיר ב"כ התובע, כי התובע בוטח בקרן מנהלים מהיום בו החל עבודתו בנתבעת (ראו: עמ' 1, ש' 12-13).

במסגרת דיון ההוכחות העידו בפנינו התובע ומר רן ארז, יו"ר ארגון המורים (להלן: "יו"ר ארגון המורים" או "מר ארז"); מטעם הנתבעת, העיד בפנינו מר שאול בן שחר, מנהל הכספים בנתבעת (להלן: "מר בן שחר").

לאחר שמיעת העדויות, בהחלטת בית הדין מיום 10.2.25 נתבקשו משרד האוצר ומשרד החינוך להודיע האם הם מעוניינים למסור עמדה בתיק; ביום 30.4.25 הודיעה המדינה, כי למשרדים הנ"ל אין כל עניין למסור עמדה במחלוקת הניטשת בתיק. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

טענות הצדדים

טענות התובע

התובע עבד בנתבעת משך תקופה של 36.36 שנים, מיום 1.9.1985 ועד למועד פרישתו לגמלאות ביום 31.12.21; התובע עבד כמורה לאורך כל תקופת העסקתו מבלי שחל כל שינוי במשרתו או בתפקידו. התובע עסק בהוראה בתיכון ולכן שכרו עודכן בהתאם להסכמים הקיבוציים ובכלל זה בהתאם לרפורמת "עוז לתמורה" (להלן: "הרפורמה" או "עוז לתמורה") ולצורך חישוב פיצויי הפיטורים על הנתבעת היה לחשב בהתאם לשכרו האחרון שעמד על 16,270 ₪, במכפלת תקופת עבודתו. שיעור הפיצויים שהיה על הנתבעת לשלם היה בסך 591,577 ₪, בניכוי הסכומים שנצברו בקופה ובסה"כ 63,092 ₪ (סע' 7 לכתב התביעה). התובע הפנה לטופס 16 אשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה וטען, כי מדובר בטופס שגוי שחושב בהתאם לשכר של 12,340 ₪ שאינו כולל את תוספת "עוז לתמורה" (סע' 4-6 לכתב התביעה). התובע טען, כי הוא פנה לנתבעת מספר פעמים על מנת שתתקן את החוסר בתשלום ואף שלח לנתבעת מכתב הבהרה ממזכירת ארגון המורים, גב' פנינה הרוש וכן מכתב מיו"ר ארגון המורים, מר ארז התומכים בטענותיו (סע' 10 לכתב התביעה).

התובע ציין, כי הנתבעת טענה שהחישוב שהעביר ארגון המורים לתובע הוא שגוי וכי חישוב הנתבעת מתייחס לשינוי במשרתו והיקף שעות עבדותו של התובע לאחר הרפורמה. לדידי התובע, הרפורמה הגדירה מחדש את אופן חישוב שכר המורים ואת אופן עבודתם, אולם אין בכך משום שינוי במשרה או בהיקפה (סע' 12-13 לכתב התביעה).

התובע הוסיף בסיכומיו, כי טענת הנתבעת שהתובע פרש לגמלאות לאחר 'הסדר פנסיוני מלא' אינה מתיישבת עם המציאות ועם לשון החוק, כאשר התובע אמור לקבל פיצויים בהתאם למשכורתו האחרונה במכפלת שנות עבודתו ודברים אלו גובו בעדות מר ארז. עוד טען התובע בסיכומיו, כי לא היה שינוי מהותי במשרתו והוא לא עסק בתפקידים נוספים או שונים מעבר לתפקידו כמורה; השינוי שחל הוא בשכר ובתנאי העבודה, כפי שאישר מר ארז בעדותו (סע' 22-24 לסיכומים).

עוד הוסיף התובע, כי טענת הנתבעת להיעדר קבלת שיפוי ממשרד החינוך אינה רלוונטית להליך דנן וככל שיש לנתבעת טענות כלפי משרד החינוך בהקשר זה היה עליה לצרף את משרד החינוך לתביעה בדרכים המקובלות בדין (סע' 27 לסיכומים).

עוד טען התובע בסיכומי התשובה, כי טענות הנתבעת סותרות האחת את השנייה, כאשר מחד גיסא טענה הנתבעת שתנאי עבודת המורים המועסקים בנתבעת זהים לאלו של מורים המועסקים במשרד החינוך ומאידך גיסא טענה, כי אין לצפות מהנתבעת שעקב הסכם שחתם משרד האוצר עם ארגוני המורים תישא הנתבעת בעלות הסכם זה (סע' 6 לסיכומים המשלימים). כמו-כן, טענת הנתבעת שהיא לא קיבלה שיפוי ממשרד החינוך תומכת בטענות התובע ולמעשה הנתבעת מודה, כי היא שילמה פיצויים מוגדלים למורים שהועסקו על-ידה אולם מצדיקה את אי מתן הפיצויים לתובע בהעדר קבלת שיפוי ממשרד החינוך (סע' 7 לסיכומים המשלימים). לדידי התובע, משרד החינוך ומשרד האוצר בחרו שלא לתן עמדתם בנושא ולא תמכו בגרסת מי מהצדדים ויש לראות בשתיקה זו כהסכמה עם טענות התובע, שנתמכו בעדות מר ארז (סע' 9 לסיכומים המשלימים). בנוסף לכך, הפניות הנתבעת בסעיף 12 לכתב ההגנה לחוות דעת שניתנה במסגרת הליך שהתנהל בבג"ץ ניתנו ללא הפניה למראה מקום וללא ציטוט ויש בכך חוסר תום לב מצד הנתבעת וכן הטענות אינן מתיישבות עם עדות מר ארז או עם לשון החוק ויש בהן כדי להטעות את בית הדין (סע' 21 לסיכומים המשלימים).

טענות הנתבעת

בית הספר מתוקצב באופן מלא על ידי משרד החינוך לרבות הזכויות הפנסיוניות של עובדי הוראה. התובע עבד אצל הנתבעת עד גיל 72 כאשר הנתבעת תיארה קשיים שהיו לתובע בעבודתו וטענה, כי עקב נסיבותיו המיוחדות של התובע דחתה ההנהלה כל הצעה מצד מפקחי בית ספר להליך פיטורים כנגדו. לדידי הנתבעת, התחשבות ההנהלה בתובע לאחר שהגיע לגיל 67 והמשך העסקתו עלו לה בסכומים לא מבוטלים ויש בכך כדי להצביע על רצון הנתבעת לבוא לקראת התובע ולהתחשב במצבו (סע' ב' 3-6 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת השאלה שבמחלוקת היא שאלה מהותית שיש בה כדי להשפיע על מאות ואולי אלפי מורים ברחבי הארץ ובמיוחד על בעלויות המעסיקות מורים ותיקים (סע' ד.2). לטענת הנתבעת, עם חתימת הסכם 'עוז לתמורה' שעות עבודת המורה עלו ל- 40 ש"ש ושכרו גדל ב- 42% באופן ישיר; עוד טענה, כי מדובר בשינוי מהותי בעבודת התובע ובשכרו. בית הספר אשר בו עבד התובע הצטרף לרפורמה באופן מדורג עד שבשנה"ל תשע"ה הושלמה ההצטרפות והמורים עברו לעבוד על פי הרפורמה באופן מלא ובהתאמה לכך שולם שכרם (סע' 5-7 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת, מדובר בשינוי מהותי ולכן פיצויי הפיטורים של התובע חושבו ביחס לכל תקופה בנפרד. התובע קיבל את מלוא הפיצויים המגיעים לו על פי חישוב זה והוא אינו זכאי להשלמת פיצויים (סע' 8 לכתב ההגנה). הנתבעת הוסיפה, כי היא השיבה למכתבו של מר ארז מיום 1.2.23 והעדר התייחסות חוזרת לטיעונים שהעלתה הנתבעת במכתבה אך מוכיח, כי ארגון המורים קיבל את טענות הנתבעת והסבריה (סע' 9 לכתב ההגנה).

הנתבעת טענה, כי התובע פרש לגמלאות לאחר הסדר פנסיוני מלא ומשכך הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים; לתמיכה בטענותיה, הפנתה הנתבעת לבג"ץ 1736/16 עמותת בית ספר על יסודי לבנות "בית חנה" נ' משרד החינוך, ניתן ביום 25.7.16, להלן: "בג"ץ בית חנה") וטענה, כי במסגרת אותו הליך הוגשה עמדת משרד החינוך לפיה ככל שעובדים מבוטחים בביטוח מנהלים אין להם זכאות להשלמת פיצויי פיטורים כלל (ראו: סע' 12-13 לכתב ההגנה וההפניות שם). מעבר לכך טענה הנתבעת, כי מדובר בשינוי מהותי בתנאי העסקת התובע ובשכרו, המצדיקים חישוב נפרד לפיצויי הפיטורים המגיעים לתובע עבור כל אחת מהתקופות (סע' 16-21 לכתב ההגנה). הנתבעת שבה והדגישה, כי משרד החינוך לא שיפה אותה על הגדלת חבות הפיצויים למורים שעברו מעבודה "בעולם ישן" לרפורמת " עוז לתמורה" (סע' 26 לכתב ההגנה).

הנתבעת חזרה בסיכומיה על טענותיה כפי שפורטו לעיל.

דיון והכרעה

הסוגיה העומדת להכרעתנו היא כאמור שאלת זכאות התובע להשלמת פיצויי פיטורים נוכח פרישתו לגמלאות, בשל רפורמת "עוז לתמורה" שנכנסה לתוקפה בשנת 2011.

בענייננו, לתובע היה הסדר פנסיוני מסוג קרן מנהלים הכולל רכיב פיצויים, אליו בוצעו הפקדות לאורך שנות עבודת התובע, החל משנת 1985; אין חולק, כי בזמן אמת הנתבעת סברה שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים עם פרישתו לגמלאות ואף ערכה את החישוב אשר נמצא ביסוד המחלוקת בתיק. במצב דברים זה, ובשים לב למהות המחלוקת בתיק - אופן חישוב פיצויי הפיטורים להם זכאי התובע - לא מצאנו מקום להתייחס לטענות הנתבעת על אודות תפקוד התובע בתקופה שלפני פרישתו, טענות שאינן רלוונטיות להכרעה במחלוקת הניטשת בין הצדדים.

חרף האמור ולמען יהיה פסק הדין שלם, טרם נדון בשאלה שבמחלוקת הנוגעת לאופן חישוב פיצויי הפיטורים של התובע, נידרש בתמצות לטענות הנתבעת ביחס להיעדר זכאות התובע לפיצויי פיטורים בשל פרישתו לגמלאות.

סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים") מסדיר את שאלת זכאות עובד הפורש לגמלאות לפיצויי פיטורים עם פרישתו וקובע כדלקמן:

"התפטר עובד לאחר שהגיע לגיל הפרישה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים; ואולם מותר לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים המגיעים מכוח סעיף קטן זה, או במקומם, כל סכום המשתלם לעובד מקופת גמל, כמשמעותה בסעיף 47 לפקודת מס הכנסה, עקב תשלומי המעסיק לקופה, ושנועד לשמש כפיצויי פיטורים או לבוא במקומם, והוא אף אם לא נתקיימו התנאים האמורים בסעיפים 14 או 20".

מלשון הסעיף למדים, כי אמנם התפטרות עובד לאחר גיל פרישה מזכה בפיצויי פיטורים אך יש לבחון את ההסדר הפנסיוני החל על העובד בבואנו לקבוע זכאותו לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים.

ביחס לכך נקבע בפסיקה המנחה בעניין ירחמיאל, כי במצב דברים בו לעובד הסדר פנסיוני מקיף ומלא, לא יראו בפרישה לגמלאות כפיטורים אלא כסיום יחסים חוזיים בין עובד למעסיקו, זאת תוך בחינת ההסכמים הקיבוציים החלים על יחסי העבודה. עוד נקבע בהלכת ירחמיאל כדלקמן:

"...בשים לב לנושא ולמורכבותו בגלל הקשר שבין פיצויי פיטורים לבין זכויות אחרות הקשורות בגמולים עקב סיום יחסי עובד-מעביד ומתוך מודעות שיש לראות הכל כשלמות (דב"ע לב/1-6, [11]) - מסר המחוקק להסדר בהסכם קיבוצי עניינים רבי משקל שיש בהם כדי להפוך את הנורמה שהחוק עצמו קובע, היינו לקבוע נסיבות שבהן נשללת מעובד הזכות, כולה או חלקה, לפיצויי פיטורים (סעיפים 16ו- 17לחוק). מתוך אותה מגמה של כיבוד יחסי עבודה קיבוציים והסכמים קיבוציים ניתן הפיתרון אשר ניתן בסעיף 14 לחוק לשאלה המורכבת של יחס הגומלין בין פיצויי פיטורים לבין תשלומים לקופות תגמולים ולקרנות פנסיה." (דב"ע (ארצי) שם/3-139 מועצת פועלי חיפה - יהושע ירחמיאל, פד"ע יב(1)365 (1981), סע' 8 וההפניות שם, להלן: "הלכת ירחמיאל").

בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין שירותי בריאות כללית חזר בית הדין הארצי לעבודה על הלכת ירחמיאל והוסיף, תוך הפנייה לפסיקה רלוונטית, כי יש מקרים בהם פרישת עובד לגמלאות תזכה בפיצויי פיטורים זאת במצבים בהם הסדר הפנסיה לוקה בחסר (ראו: ע"ע (ארצי) 11465-06-13 שירותי בריאות כללית - אביה ברק, ניתן ביום 27.8.18, סע' 10 וכל ההפניות שם, להלן: "עניין שירותי בריאות").

בענייננו, הנתבעת הפנתה לחוות דעת כללית שנערכה עבורה (להלן: "חוות הדעת", נספח ג' לכתב ההגנה) בידי עורכת הדין יעל טישלר (להלן: "עו"ד טישלר"), חוות הדעת שנכתבה באופן כללי בהתייחס לכלל העובדים בנתבעת ולא ביחס לתובע באופן ספציפי. במסגרת חוות הדעת הפנתה עו"ד טישלר לפסיקה בעניין ירחמיאל אשר צוטטה לעיל ודנה בשאלת ההסדר הפנסיוני. ביחס לכך נדגיש, כי שאלת "ההסדר הפנסיוני המלא" עוד לא מוצתה עד תום בפסיקת בתי הדין השונות ובייחוד במצבים בהם מדובר בהסדרים פנסיונים ותיקים אשר יש לבחון את תנאי ההסדר לגופם (ראו: עניין שירותי בריאות). כך גם בחוות הדעת התייחסה עו"ד טישלר בסעיף 5 לכך שהסדר פנסיוני מלא מתייחס לעובדים המבוטחים בפנסיה צוברת חדשה, אשר עבורם מפריש המעסיק 8.33% מהשכר באופן שוטף, עבור פיצויי פיטורים וכך סכומים אלו באים במקום פיצויי הפיטורים בהתאם לסעיף 11(ה) וסעיף 14 לחוק הפיצויים.

בהקשר זה נציין, כי התובע החל עבודתו בנתבעת בשנת 1985 ובוטח בקרן מנהלים אשר מעמדה דומה למעמדה של קרן פנסיה צוברת ותיקה; ההסדר הפנסיוני של התובע החל הרבה לפני כלל השינויים שחלו ביחס לחבות המעסיק בנוגע להסדרים הפנסיוניים והסדרי הפיצויים השונים. כמו כן, חוות הדעת מציינת במפורש שהעובדים בנתבעת לא הוחתמו על החלת סעיף 14 אך נטען, כי לכל העובדים הופקדו 8.33% מהשכר לאורך כל שנות עבודתם, זאת בהתאם למידע שנמסר לטובת עריכת חוות הדעת, מידע אשר לא הוצגו לו כל אסמכתאות ולא הוכח בענייננו, ואף לא הוכחה תחולת סעיף 14 במובן הזה שהיתה הסכמה מפורשת, כי ההפקדות לפיצויים באות במקום פיצויי הפיטורים ולא על חשבונם.

ביחס לכך נוסיף, כי הפניית עו"ד טישלר בחוות הדעת (ראו: סעיף 13 לחוות הדעת וההפניות שם) וכן הפנית נציג הנתבעת, מר בן שחר, בכתב ההגנה ובסיכומיו לחוות דעת משרד החינוך אשר הוגשה במסגרת בג"ץ בית חנה אינה מהווה סוף פסוק ואינה יכולה להוות אסמכתה בענייננו ביחס להתנהלות עם סוג הביטוח הפנסיוני שיש לתובע – קרן מנהלים, שכן כל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו, מה גם שההליך בבג"ץ בית חנה אליו מפנה חוות הדעת והנתבעת בכתבי הטענות לא הסתיים בהחלטה מפורשת של בית המשפט הקובעת, כי יש לראות בחוות הדעת של משרד החינוך בהליך זה כמחייבת. כמו כן לא ניתן להתעלם מכך שלא הוצגה בפני בית הדין חוות הדעת בשלמותה, למעט הציטוט אליו הפנתה הנתבעת, כאשר בהחלטת בית הדין הונחה משרד החינוך להודיע האם הוא מעוניין למסור עמדה בתיק ותשובתו כאמור היתה שלילית, ללא כל הפנייה לחוות הדעת שהוגשה בבג"ץ בית חנה, ויש בכל אלה כדי להפחית משמעותית ממשקלה של חוות הדעת באותו הליך.

מעבר לאמור, הצדדים לא טענו לעומקו של עניין בכל הנוגע לשאלת התקיימותו של "הסדר פנסיוני מלא" והנתבעת מצידה לא הראתה מדוע יש לראות בהסדר החל על התובע כהסדר פנסיוני מלא הפוטר אותה מתשלום פיצויי פיטורים וכל טענותיה בהקשר זה היו כלליות ולא נתמכו בראיות אובייקטיביות.

נוסיף, כי מקריאת לשון החוק של סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים עולה דווקא, כי ישנו שיקול דעת בבחינת תחולת סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים ויש לבחון האם הסכום שהצטבר בקופה יכול להוות את הפיצויים במלואם, כמו גם נדרש לבדוק את ההסכמות שנערכו בין הצדדים בייחוד כאשר יש לראות בפרישה לגמלאות כסיום חוזה לכאורה, הכל כאמור תוך מתן דגש לתקופת העבודה הארוכה של התובע אשר החלה בשנת 1985, קודם לכניסתם לתוקף של כללים שונים המסדירים את הנושא הפנסיוני ובכללם צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק משנת 2008 וההרחבות שנוספו לו עם השנים.

אם כך ולאור כל האמור לעיל אין חולק, כי השאלה האם חל הסדר פנסיוני מלא היא שאלה רחבה שיש לבררה לעומק תוך בחינת כלל פרטי ההסדר הפנסיוני שחל על התובע. אין טענות הנתבעת שהועלו בעניין זה בעלמא יכולות להוות בסיס להכרעה בשאלה זו ואין חוות דעת משפטית כללית יכולה להוות כאמור סוף פסוק לעניין שלילת זכאות התובע בענייננו לפיצויי פיטורים.

מעבר לכך, בחקירתו הנגדית העיד נציג הנתבעת, מר בן שחר, כי ישנם שני עובדים נוספים מלבד התובע שפרשו לגמלאות או פוטרו וגם להם בוצע תחשיב דומה עם פרישתם (עמ' 9, ש' 31-32). הנתבעת לא הציגה כיצד בוצע חישוב פיצויי הפיטורים עבור העובדים האחרים והאם היא סברה גם שם, כי אין זכאות לעובדים אלה להשלמת פיצויי פיטורים.

אם לא די באמור נוסיף, כי יש לתת את הדעת לכך שהנתבעת העלתה טענת היעדר הזכאות לפיצויי פיטורים רק לאחר הגשת התביעה ובזמן אמת לא התנגדה לעצם זכאות התובע לפיצויי הפיטורים ואף ביצעה עבורו את החישוב לפיצויים כפי שראתה לנכון, בחלוקה לשתי תקופות עבודה נפרדות.

לאור האמור לא מצאנו, כי יש בידי בית הדין כל המידע הדרוש כדי להכריע בשאלה האם לתובע הסדר פנסיוני השולל זכאותו לפיצויי פיטורים. משכך ולצורך מתן החלטה בענייננו ובשים לב לכך שאף הנתבעת ערכה לתובע חישוב פיצויי פיטורים לפי שתי תקופות נפרדות ולא טענה בזמן אמת, כי לתובע כלל לא מגיעים פיצויי פיטורים עקב פרישתו בשל הסדר פנסיוני - מצאנו שיש לצאת מנקודת הנחה, כי עובר להגשת התביעה סברה הנתבעת שלתובע מגיעים פיצויי פיטורים בהתאם להסדר הביטוחי מולו.

במצב דברים זה ובנסיבות המתוארות לעיל, טענות הנתבעת ביחס להיעדר זכאות התובע לפיצויי פיטורים בשל קיומו של 'הסדר פנסיוני מלא' – נדחות.

מכאן נפנה להכרעה בשאלה שבמחלוקת, האם החישוב שביצעה הנתבעת תוך חלוקה לשתי תקופות עבודה נפרדות הוא נכון?

תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד-1964 קובעת, כי הבסיס לחישוב גובה הפיצויים יהא לפי שכרו האחרון של העובד:

"2. השכר שישמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים יחושב על פי ההוראות שבהסכם הקיבוצי החל על המעביד והעובד, ובאין הסכם כזה על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף, ובלבד שבעד התקופה שלאחר ט"ז בטבת תשכ"ד (1 בינואר 1964) יהיה החישוב האמור לפי שכרו של העובד ערב פיטוריו (להלן – שכר אחרון) ובעד יתרת התקופה – לפי 80 אחוז לפחות מהשכר האחרון." 

בבחינת לשון הסכם 'עוז לתמורה', סעיף 16 הדן "בתוספת עוז לתמורה" נרשם במפורש בסעיף ב', כי "תוספת עוז לתמורה תשולם כרכיב שכר נפרד ותובא בחשבון לעניין חישוב ערך שעה, לעניין פיצויי פיטורים כמשמעותם בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963, לעניין הפרשות לקופת גמל לקצבה ולקרן השתלמות ולעניין תוספות אחוזיות המחושבות מהשכר המשולב ...."

מהאמור עולה, כי תוספת 'עוז לתמורה' נכללת ברכיבים לחישוב פיצויי פיטורים וזאת ללא תנאי ביחס לשינוי באופי משרת המורה לאחר חתימת ההסכם.

תמיכה לכך מצאנו גם בעדותו של מר ארז אשר הבהיר בעדותו, כי הרפורמה הסדירה את עבודת עובדי ההוראה בכך שלקחה חלק גדול מהעבודה שבוצעה בפועל בבית והעבירה אותה לבית הספר (ראו: עמ' 6, ש' 27-29).

עוד ציין מר ארז בעדותו, כי ביחס לחישובה של פנסיה תקציבית במסגרת אופק חדש, שזהו הסכם שנחתם מול הסתדרות המורים, נקבע שהחישוב יהיה לפי שתי תקופות כאשר הסכם כזה לא נחתם מול ארגון המורים שהוא הארגון המייצג של עובדי הנתבעת ובכללם התובע (עמ' 8, ש' 5-12); נושא הפנסיה התקציבית אמנם אינו נוגע במישרין לענייננו אך ניתן ללמוד מעדות מר ארז בהקשר זה, כי ישנה הפרדה בין הארגונים השונים וההסכמים מולם. מר ארז אף הבהיר, כי ההסכמים מול הסתדרות המורים חלים על עובדי הוראה המקבלים שכרם ממשרד החינוך וההסכמים מול ארגון המורים חלים על עובדי הוראה המקבלים שכרם מהבעלויות השונות, כדוגמת הנתבעת.

לאמור נוסיף, כי נציג הנתבעת מר בן שחר מסר בעדותו שאין בבית הספר מורים המקבלים שכר ממשרד החינוך (עמ' 10, ש' 9-10) ואף העיד כי ידועה לו ההפרדה בין הארגונים וכי לכל ארגון הסכמים נפרדים אך לדבריו היות ו"הראש" מאחורי ההסכמים הוא אחד וזהו משרד האוצר אשר מתנגד לשלם פנסיה תקציבית לפי שכר אחרון יש להקיש מכך את ההיגיון ודרך הפעולה וכלשונו: "זה ההיגיון שעומד מאחורי הדברים. אני טוען שאותו היגיון שבא ואומר שהמורים שינו בצורה מהותית את שעות העבודה, ושכר שלהם, אין שום היגיון שנשלם לו כשהוא יוצא לפנסיה או שהוא מפוטר, לשלם לו פיצויים לפי השכר האחרון. זה משחק מילים לומר שזה אותה משרה. מדובר כמעט בהכפלת השעות ולצרכי החישוב קוראים לזה אותה משרה." (ראו: עמ' 9, ש' 1-5).

לא מצאנו מקום לקבל טענה זו. כאמור, עמדת משרד האוצר נתבקשה אף היא על ידי בית הדין והאחרון הודיע שאין לו עניין במסירה עמדה בתיק. לא זו אף זו, דווקא העובדה, כי מקום בו הצדדים ובכלל זה משרד החינוך/משרד האוצר רצו שהחישוב ייערך בהתאם לשתי תקופות נפרדות, הם בחרו לציין זאת במפורש (בכל הנוגע לרפורמת אופק חדש) ולא כך הדבר בענייננו, בכל הנוגע לרפורמת 'עוז לתמורה' אומרת דרשני ותומכת על פניו במסקנה, כי אין מקום לחישוב בהתאם לחלוקה לשתי תקופות נפרדות.

בדיון המוקדם מיום 30.9.24 הפנה ב"כ התובע לפסיקה בעניין עיריית בת-ים (עמ' 1, ש' 19-21) כאשר מדובר בהליך ע"ע (ארצי) 30650-10-21 עיריית בת ים - זהבה מזור, ניתן ביום 25.6.24 (להלן: "עניין מזור) שם דן בית הדין הארצי לעבודה בשאלה האם יש לכלול את תוספת 'עוז לתמורה' במסגרת החישוב לפנסיה תקציבית. בית הדין התייחס לכך שרכיב 'עוז לתמורה' בהתאם להסכם שנתחם ייכלל לעניין פיצויי פיטורים (ראו: סע' 7 לפסק הדין וההפניות שם); עוד הוסבר בפסק הדין ההסכם שנתחם מול הסתדרות המורים "אופק חדש" אשר במסגרתו הוסדרה החלוקה לשתי תקופות לעניין החישוב של פנסיה תקציבית. נציין, כי הסכם 'עוז לתמורה' "שותק" בנוגע לפנסיה תקציבית ומשכך נדרש בית הדין הארצי לעבודה לדיון בעניין מזור.

רפורמת 'עוז לתמורה' הביאה לשינוי בשכרם של עובדי ההוראה תוך הגדרת תנאי עבודת עובדי ההוראה וקביעת השכר בגינם. לאור האמור לעניין השאלה העקרונית האם תוספת 'עוז לתמורה' נכללת בשכר הקובע לחישוב פיצויי פיטורים, מלשון ההסכם למדים, כי תוספת זו אכן נכללת בשכר הקובע לטובת חישוב הפיצויים.

הנתבעת כאמור הוסיפה וטענה, כי בשל השינוי המהותי שחל בתנאי העסקת התובע יש לחשב את פיצויי הפיטורים שלא לפי שכרו האחרון אלא לפי שתי תקופות נפרדות. מר ארז העיד שלא נעשה שינוי מהותי בעבודת התובע אלא הוסדרו תנאי העבודה ונקבע השכר שישולם בעד העבודה שבוצעה בפועל. כך גם התובע חזר וטען בכתבי הטענות שלא נעשה שינוי מהותי בעבודתו והוא עבד כמורה בבית הספר למלאכה מהיום בו החל לעבוד בנתבעת. התובע חזר על הדברים גם בחקירתו הנגדית וטען, כי תפקידו לא השתנה לאורך כל שנות עבודתו (עמ' 3 לתמליל הפרוטוקול, ש' 21-24).

בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין גולן, דן בית הדין הארצי במצבים בהם לא יחושבו פיצויי הפיטורים לפי שכרו האחרון של העובד, תוך שנקבע כי "רק במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו של העובד או שינוי בלתי רגיל בשכר, מחושבים פיצויי הפיטורים שלא על בסיס השכר האחרון בעד כל תקופת העבודה." בהמשך נקבע בפסק הדין, כי במצבים של שינוי מהותי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על פני שתי תקופות העסקה או יותר, זאת עקב השינוי המהותי שחל במתכונת העסקה (ראו: סע' 19 וכל ההפניות שם). עוד נקבע, כי חריגה מהכלל של חישוב לפי שכר עבודה אחרון תעשה בשני המצבים הבאים : "1. שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה; 2. שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד. נטל ההוכחה כי אין לחשב את פיצויי הפיטורים על יסוד שכרו האחרון של העובד מוטל על הטוען כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים על בסיס שכר בשיעור אחר." (ע"ע (ארצי) 42463-09-11 גד גולן (יואב ברמץ) - נגריית שירן בע"מ, ניתן ביום 18.3.13, סע' 20).

מהאמור למדים, כי אכן ישנם מצבים בהם בהתקיים שינוי מהותי בתנאי העסקה, ניתן לחשב את השכר הקובע לפיצויי פיטורים על פני שתי תקופות נפרדות ואף יותר, מצבים כדוגמת מעבר ממשרה מלאה לחלקית או שינוי בסוג התפקיד. נטל ההוכחה לעניין השינוי בתנאי העבודה כשינוי מהותי מוטל על הטוען לכך. בענייננו, הנתבעת טענה כי חל שינוי מהותי בתנאי העסקת התובע וביססה טענתה על ההודעה לעיתונות שהוצאה בעניין רפורמת 'עוז לתמורה' (נספח א' לכתב ההגנה). ודוק, הנתבעת לא הציגה את תנאי עבודת התובע הקודמים לעומת תנאי העבודה בפועל והשינויים שחלו בהם, מבחינת סוג התפקיד, מטלות שיכול ונוספו, וכן מבחינת היקף העבודה שהתובע נדרש לבצע בפועל, שעות הוראה פרונטליות לפני ואחרי הרפורמה; כך גם לא הוצגו דו"חות נוכחות התובע, מערכת שעות לימוד וכדו'. נדגיש, כי מר ארז אשר חתם על ההסכם בשם המורים אותם מייצג ארגון המורים העיד, כי מהות הרפורמה היתה כאמור הסדרת תנאי העבודה של עובדי ההוראה תוך הכרה בשעות אותן ביצעו העובדים בבית והעברתן לבית הספר, כך שלדבריו מהות התפקיד נותרה בעינה. הנתבעת לא התייחסה לטענה זו של מר ארז ולא הציגה כל נתונים בנושא. כאמור לא ניתן לדעת בכמה גדל היקף השעות אותן ביצע התובע בפועל כאשר שוכנענו, כי תפקידו לא השתנה כלל.

הנתבעת לא הציגה כל ראיות נוספות התומכות בטענתה, כי חל שינוי מהותי בתנאי העסקת התובע ואין טענה כללית המפנה להודעה לעיתונות ומתייחסת להיקף עליית השכר והשעות המוכרות מספקת לעניין זה. נציין, כי אין חולק שההסכם מול ארגון המורים לא נחתם בריק אלא מתוך צורך וכוונה להסדיר את תנאי העבודה של עובדי ההוראה הנמצאים תחת ארגון המורים, כך שסביר יהיה להניח שהיו מצבים בהם עובדי ההוראה עבדו ללא תגמול הולם לשעות שבוצעו ולכן נדרשה ההסדרה במסגרת "עוז לתמורה".

מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם חל שינוי מהותי במשרת התובע, שכן כאמור התמונה שהוצגה בפני בית הדין היא חלקית בלבד, נוסיף כי לטעמנו אף אם אכן היה מוכח שחל שינוי מהותי כאמור, ולא כך הוכח, הרי שמדובר במקרה זה בשינוי מהותי שחל במסגרת רפורמה כללית קיבוצית שלא ניתן לבחון אותה בפריזמה צרה של שינוי מהותי במשרת עובד פרטני וכאמור לא מצאנו שבמסגרת הרפורמה הכללית הוסכם על חישוב פיצויי פיטורים בהתאם לשתי תקופות נפרדות.

נוסיף ונתייחס לטענת הנתבעת, כי משרד החינוך לא שיפה אותה על הפער הנדרש לתשלום בגין רפורמת "עוז לתמורה". טענה זו לכאורה מצביעה על-כך שהנתבעת סברה, כי לתובע מגיעים הכספים האמורים אך היא לא קיבלה אותם ממשרד החינוך ולכן הם לא שולמו לתובע. ככל שרצתה הנתבעת לבסס טענה זו היה עליה לפנות בבקשה מתאימה בהליך על למנת לצרף את משרד החינוך למתן עמדה לעניין העדר השיפוי הנטען. הנתבעת לא יכולה לטעון מחד גיסא, כי לא מגיעים הכספים האמורים ולכן הם לא שולמו לתובע ומאידך גיסא לטעון, כי הכספים לא שולמו עקב היעדר שיפוי מצד משרד החינוך. משכך לא מצאנו, כי יש בטענה זו של הנתבעת המצויה במסגרת יחסיה מול משרד החינוך כדי להוות הצדקה לשלילת זכאות התובע להפרשי פיצויי פיטורים.

לאור כל האמור והמפורט לעיל ובשים לב לכלל הנסיבות המתוארות, תביעת התובע להשלמת פיצויי פיטורים מתקבלת.

מובהר, כי הכרעה זו ניתנה על בסיס כלל הראיות שהוצגו בהליך דנן ואינה קובעת מסמרות ביחס לאופן חישוב פיצויי פיטורים לעובדי הוראה בעוז לתמורה, זאת בעיקר נוכח החסר בטענות ובראיות בסוגית ההסכם הפנסיוני של התובע וכן הסכמת הנתבעת הראשונית לתשלום פיצויי פיטורים לתובע, כמו גם אי עמידת הנתבעת בנטל המוטל עליה בדבר הוכחת שינוי מהותי במשרת התובע היכול להצדיק חלוקה לשתי תקופות חישוב. עוד נדגיש, כי התבססות הנתבעת על דרכי פעולה אשר ננקטו במסגרת "אופק חדש" אינה נכונה לענייננו זאת בשל ההפרדה הברורה בין הארגונים וההסכמים שנחתמו מולם.

סוף דבר

מכל האמור שוכנענו, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח שהיא אינה חבה לתובע השלמת פיצויי פיטורים כתוצאה מהצטרפותו לרפורמת "עוז לתמורה".

בנסיבות אלה – התביעה להשלמת פיצויי פיטורים – מתקבלת בהתאם לתחשיב שנערך על ידי התובע, אשר לא הוכחש ולא נסתר על ידי הנתבעת. בהתאם, התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים בסך 63,082 ₪.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 6,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

לצדדים זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"ה, (18 ספטמבר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.