סע"ש 25485-05-14, 25508-05-14 יבולי תנובת הדרום בע"מ

בפני בקשה לחייב את המשיבים (התובעים) בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשת (להלן – הבקשה). המשיבים מתנגדים לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית

בבקשה נטען, כי מתקיימות במקרה זה הנסיבות החריגות המצדיקות חיוב בהפקדת ערובה. מדובר בתביעת סרק בסכומים משמעותיים והמשיבים הם עובדי השטחים. בשלב הראשון, הוגשה התביעה כנגד הנתבעת 1 , תבליני עין גדי בע"מ (להלן – הנתבעת 1), ונטען כי התובעים עבדו אצלה בתקופה 10/10 עד 5/13 ופוטרו על ידי מנהל מטעמה, בשם אבי. בהמשך, ביקשו המשיבים תיקון כתב התביעה והוספת המבקשת כנתבעת, אולם, ציינו, כי המבקשת מעולם לא העסיקה את המבקשים, ולא היה להם קשר עמה. בניגוד לבקשה לתיקון, בכתבי התביעה נטען, כי המשיבים עבדו אצל המבקשת עצמה בפועל. עוד טענה המבקשת, כי לא קיים כל קשר בינה לבין הנתבעת 1 להוציא העובדה כי בתקופה 12/12 – 4/13 שכרה מקיבוץ מצפה שלם מתחם חממות סמוך למתחם של הנתבעת 1. כמו כן, יתכן שהמשיבים עבדו אצלה שבועיים במסגרת קבוצה שהועסקה על ידי קבלן בשם רמי. הבלבול והסתירות בגרסת המשיבים בולטים במיוחד לאור ניסוח הבקשה והתביעות המתוקנות. ככל הנראה צירופה כנתבעת נעשה כאשר הבינו המשיבים, כי לא יוכלו להיפרע מהנתבעת 1 אשר לא הגישה כתב הגנה.

המשיבים טענו בתגובה, כי המבקשת התעלמה מאישור העבודה על שמה, המהווה ראייה כבדת משקל. הנטל להפריך את האמור באישור מוטל על המעסיק הרשום. טענתה של המבקשת שייתכן שהמשיבים הועסקו על ידי קבלן כוח אדם אינה ראויה שעה שעסקינן בתקופה לאחר תיקון 24, חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם וכן לאור הפסיקה המטילה על המשתמש את האחריות לתשלום זכויות העובד. אין סתירה בין הנטען בבקשה לנטען בכתבי התביעה, שכן המשיבים עבדו במקום עבודה אחד השייך לנתבעת 1 ומחולק לשתי חממות. המבקשת צורפה בשלב מאוחר היות שלא היה ידוע למשיבים שקיבוץ עין גדי השכיר לה את המתחם המערבי. המשיבים סברו שהועסקו על ידי אותו מעסיק והגשת התביעה בשלב הראשון נגד הנתבעת 1 בלבד היה בה משום רשלנות מקצועית עקב טעות משרדית. המשיבים זיהו את נציג המבקשת בטרם החל הדיון באולם בית הדין, והדבר מעיד על היכרות מוקדמת. הטלת ערובה עלולה למנוע מהמשיבים את זכות הגישה לערכאות, שכן אין בידיהם את האמצעים הכלכליים הדרושים להפקדת ערובה. בנוסף, נטען, כי קיימים הליכי גבייה יעילים ואפקטיביים בשטחים.

בתשובתה הפנתה המבקשת להסבר בכתב ההגנה בנוגע לאישורי ההעסקה. כן טענה, כי גרסת המשיבים אינה מתיישבת עם הבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעת 1 בה נטען שעבדו אצל הנתבעת 1 בתקופה 8/10 -2/12. לא יתכן, כי המשיבים לא ידעו שהחלו לעבוד אצל מעסיק אחר, כאשר הגישו את כתב התביעה המקורי. לא ברור מדוע טענו המשיבים, כי המבקשת עוסקת בגידול תבלינים שעה שעיסוקה הוא בגידול אבטיחים. לשיטתה של המבקשת, אין דרך ליישב את ריבוי הסתירות בגרסת המשיבים. המסקנה היחידה האפשרית הנה שהמשיבים, אשר מעולם לא עבדו אצלה, הגישו כנגדה תביעת סרק.

המסגרת הנורמטיבית

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע, אומצה על ידי בתי הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט -1969 .