סוגיית איזון המשאבים ופירוק השיתוף בנכסי הצדדים

1. על הפרק סוגיית איזון המשאבים ופירוק השיתוף בנכסי הצדדים.

רקע עובדתי רלוונטי בתמצית

2. הצדדים, יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 1.12.1991 והתגרשו בג"פ ביום 13.10.15.

3. מנישואיהם נולדו לצדדים שני ילדים.

4. ביום 1.4.14 הגישה האישה תביעה לאיזון משאבים ושמירת זכויות (תמ"ש 1110-04-14, להלן – "התביעה לאיזון משאבים"). האישה עתרה להורות על חלוקה שוויונית של רכוש וזכויות הצדדים, לרבות רכוש אשר הבריח הגבר, לטענת האישה, אל בני משפחתו.

5. על פי המידע אשר הובא לידיעתי, בלילה שבין יום 1.4.14 ליום 2.4.14, בסמוך לאחר שהאישה המציאה את כתב התביעה לאיזון משאבים לידי הגבר, תקף הגבר את האישה ונלקח למעצר. ביום 19.10.14, הודה הגבר במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וביום 6.1.15 נגזר על הגבר מאסר בפועל לתקופה של 39 חודשים.

6. בעקבות האמור לעיל, עתרה האישה ביום 30.3.15 להתיר לה לתקן את כתב התביעה לאיזון משאבים וטענה כי תקיפתה על ידי הגבר עולה לכדי "נסיבות מיוחדות" המצדיקות סטייה מכלל החלוקה השוויונית של נכסי האיזון, באופן של 70% לטובתה ו-30% לטובת הגבר.

7. למען הסדר הטוב, ערעור אשר הגישה המדינה על קולת העונש שהושת על הגבר התקבל וביום 13.12.15, פסק בית המשפט העליון כי תקופת מאסרו בפועל של הגבר תוארך ותועמד על חמש שנים ושמונה חודשים.

8. לאחר מספר ניסיונות כושלים להביא את הצדדים להסכמות, אישרתי ביום 7.1.16 את תיקון כתב התביעה כמבוקש.