מען נ' יהודה רשתות פלדה בע"מ

1.ביום 15.1.2017 נתנו פסק דין בהליך שבכותרת במסגרתו קבענו כי לא ניתן לראות במשיבה יחידת מיקוח נפרדת. עוד קבענו כי המשיבה תפצה את המבקש בגין התבטאויותיה במכתב שהופץ לעובדים, ואשר יש לראות בו משום הפרעה להתארגנות, בסך 15,000 ₪.

2.המבקש הגיש ערעור על הקביעה כי אין לראות במשיבה כיחידת מיקוח וכן על גובה הפיצוי שנפסק כאמור ואילו המשיבה הגישה ערעור שכנגד על עצם חיובה בפיצוי האמור. בפסק דינו של בית הדין הארצי עס"ק 58934-01-17 מיום 19.4.17 קבע בית הדין הארצי כי יש לראות במשיבה כיחידת המיקוח הרלבנטית לעניין טענת המבקש ליציגות ארגון העובדים וכי: "בנסיבות המקרה ניתן לראות ביום 15.11.2016 כהכרזת יציגות חדשה ולאור הנטען על ידי הצדדים יש להחזיר עניין זה לבחינתו של בית הדין האזורי שיבדוק אם המערער אכן היה ארגון יציג במשיבה במועד הנ"ל על סמך טפסי ההצטרפות והטענות לביטולם לאור מבחני הפסיקה באשר לכך, תוך הבאה בחשבון של נטלי ההוכחה כפי שנקבעו בפסיקה".

כמו כן קבע בית הדין הארצי בקשר עם הפיצוי שנפסק לטובת המבקש כי: "עיון בכלל חומר התיק מעלה כי שאלת הפיצוי על פי סעיף 33יא' לחוק הסכמים קיבוציים לא ניתן לה מענה הולם בפסק דינו של בית הדין קמא הן בנוגע לגובה הסכום שנפסק בהתחשב בהלכה הפסוקה בקשר לכך והן בנוגע למספר מקרי ההפרעה להתארגנות שהוכרו ככאלה. קודם כל בחינת הפיצוי צריכה להעשות בהתחשב בנפסק לעניין יחידת המיקוח. מעבר לזאת, על פני הדברים, לא רק המכתב מיום 31.10.16 היווה הפרעה להתארגנות אלא גם דבריו של מר אבו כמפורט בפסק הדין, וכן ניכוי שכר השביתה שעל פני הדברים דומה שחורג מניכוי שכר בגין ימי היעדרות של עובד. בנוסף, הפיצוי שנפסק בגין המכתב מיום 31.10.16 נמוך משמעותית משיעורי הפיצוי שנקבעו בפסיקה בגין הפרעה להתארגנות. לאור האמור לעיל, ומשהתיק ממילא מוחזר לבית הדין קמא כמפורט לעיל - על בית הדין האזורי לבחון מחדש את שאלת גובה הפיצוי על פי המפורט לעיל".

3.ביום 14.5.2017 הורינו לצדדים להגיש סיכומיהם בנוגע לעניינים שנותרו במחלוקת בהתאם לאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי.

4.להלן נפנה לדיון והכרעה בטענות הצדדים.

יציגות הארגון במועד הקובע

5.לטענת המבקש המועד הקובע לבחינת טענת היציגות של הארגון הוא ה-15.11.2016, זאת כפי שנקבע בפסק דינו של בית הדין הארצי. לטענתו טענת המשיבה כי קיים שוני דרמטי בין מספר העובדים באוגוסט 2016 לבין מספרם במועד הגשת בקשת הצד, הועלתה לראשונה במסגרת טיעונים לאחר פסק הדין של בית הדין הארצי ולכן משקלה נמוך. לטענתו על פי הנתונים שנמסרו על ידי המשיבה (לאחר החלטות של בית הדין בעניין) ביום 25.12.2016, ביחס לחודש אוגוסט 2016 מספר העובדים במשיבה עמד על כ-300 עובדים; בהתאם לדיווחים למס הכנסה מספר העובדים נכון לחודש אוגוסט 2016 עמד על 304 עובדים; כך גם דווח למוסד לביטוח לאומי ואילו נכון לסוף חודש אוגוסט 2016 – ולפי דיווחי מס הכנסה אז – דווחו 298 עובדים ולפי דיווח לביטוח לאומי – 297 עובדים.

לטענת הארגון לחברה הוגשו 123 טפסי הצטרפות לארגון – אשר אף הוגשו לבית הדין במועד הקובע – 15.11.2016. אשר לטענה בדבר כשרות הטפסים, טען הארגון כי זו נטענה רק במסגרת הסיכומים ועל כן יש לראותה כהרחבת חזית ולדחותה ומכל מקום לא נמצא פגם המצדיק פסילת הטפסים; כי טענה לפסלות טפסים לא ניתן לטעון בעלמא ויש לציינן בדיוק; כי גם במועד זה לא עומדת טענה לנושא כשרות הטפסים.

הארגון הוסיף וטען באשר למכתבי הביטול שנטענו על ידי המשיבה – 15 במספר - כי לבד מטופס אחד, מדובר בטפסים אחידים, שנשלחו כולם ממשרדי החברה, בשלושה מועדים סמוכים, שניים מהם מתייחסים לאותו אדם וכי מתקבל על הדעת ברמת ודאות גבוהה מאוד כי המדובר בביטולים שאינם תקפים ובכל מקרה מדובר על 14 טפסי ביטול בלבד. לטענת המבקש נסיבות החתימה על גבי הטפסים בעיקר ההחתמה עליהם כפי שעלה מהעדויות והראיות - אלו באו לעולם בחטא על רקע התנגדות המשיבה להתארגנות ותוך שלחברה "תביעות אצבע" משמעותיות על טפסים אלו כשהמשיבה הפעילה לחץ רב על העובדים באמצעות מנהלים של המשיבה, על מנת שיחתמו על טפסי הביטול כאשר מר רפי בוקר הוא הדמות הדומיננטית מטעם החברה בכל הנוגע להפקת מכתבי הביטול. למעשה, טוען הארגון כי למעט טופס אחד יתר העובדים לא שלחו בעצמם את טפסי הביטול והעובדים אפילו לא ידעו לומר מי שלח ומתי שלח. לטענת הארגון גם המועדים בהם נשלחו טפסי הביטול מעלה חשש כי מקורם בהתנהלות המשיבה, שכן הללו נשלחו תוך שעה קלה, האחד אחרי השני מאותו מכשיר פקס.