נועה נופר נ' מדרשת שדה בוקר בנגב ואח'

1.משרתה של מורה מצומצמת לאחר שנעשה לה שימוע במהלך חודש מאי 2016. כחודשיים לאחר מכן, מודיעה המורה שהיא בהריון. בסמוך לתחילת שנת הלימודים פונה בית הספר לממונה על חוק עבודת נשים ומבקש היתר לצמצום. ההיתר לא ניתן. העובדת מגישה תביעה לאכיפת היקף משרתה המלאה כפי שהיתה טרם הצמצום ולקבל פיצוי כספי, ובית הספר מגיש ערעור על החלטת הממונה על חוק עבודת נשים.

הדיונים בשני ההליכים אוחד והם יוכרעו תחילה בנוגע להחלטת הממונה על חוק עבודת נשים, ולאחר מכן תידון תביעת העובדת.

רקע עובדתי

2.התובעת הינה מורה בתיכון למקצועות תנ"ך, היסטוריה ומורשת יהודית. לתובעת יש תואר ראשון בלימודי מקרא ויהדות, והיא מחזיקה ברישיון הוראה קבוע החל מ 25.9.2016 (נספח 1 לתצהיר התובעת).

הנתבעת הינה חברה ממשלתית אשר הוקמה ב-1973, ומפעילה אשכול של מוסדות חינוך להכרת הארץ, שמירת הסביבה, בהוראת החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, בהדרכת הסביבה, במחקר ובהוצאה לאור של חומרים לימודיים הקשורים בנגב, במדבר ובסביבה. אחד ממוסדות החינוך הינו בית הספר התיכון לחינוך סביבתי, שהינו ארבע שנתי וכולל פנימייה (להלן – בית הספר).

3.התובעת התקבלה לעבוד בבית הספר בשנת הלימודים תשע"ה (2014-2015), כמורה במשרה זמנית ולתקופה קצובה על חשבון שעות התקן של מורה קבועה הנמצאת בחל"ת. התובעת שימשה כמורה מקצועית לתנ"ך והיסטוריה וכמחנכת כיתה י', בהיקף של משרה מלאה.

בשנת הלימודים תשע"ו (2015-2016), התובעת לימדה תנ"ך ושימשה כמחנכת לכיתה י"א בהיקף של משרת אם מלאה.

4.במסגרת ההיערכות לקראת שנת הלימודים הנוכחית – תשע"ז (2016-2017), החליטה הנהלת בית הספר לצמצם את מספר שעות לימוד התנ"ך, ב-10 שעות שבועיות. על רקע זה שלח בית הספר לתובעת ביום 16.2.2016 הזמנה לשימוע בקשר להמשך העסקתה או סיומה. במכתב צוין בין השאר, כי תישקל האפשרות להעסיק את התובעת בין 12 ש"ש ל-19 ש"ש (נספח 4 לתצהיר התובעת). ישיבת השימוע נקבעה ל-14.3.2016 ונדחתה ל-3.5.2016.

ביום 18.4.2016 קיבלה התובעת מכתב נוסף מבית הספר שעניינו, הזמנה לשימוע בקשר להמשך העסקתה ובו צוין כי נשקלת האפשרות להעסיקה בהיקף משרה של 9 ש"ש (נספח 5 לתצהיר התובעת).