נולדה עם שיתוק מוחין-אך לא זכאית לפיצויים

לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שהם, לטענת התובעים, תוצאה של טיפול רפואי רשלני במהלך לידתה של התובעת 1, א' ס' (להלן: "התובעת" או "ס'") במרכז הרפואי סורוקה בבאר-שבע. המחלוקות בתיק, עניינן בשאלת אחריותם של הנתבעת ועובדי בית החולים לגרימת הנזקים לתובעת, בשאלת הקשר הסיבתי שבין מצבה הרפואי של התובעת להתרשלות הנטענת ובהיקף הנזק שנגרם לה.

התובעת, שהינה בתם של התובעים 2 ו- 3, א' מ' וס' (להלן: "האם" ו-"האב"), בני דודים מדרגה שניה, נולדה ביום 1.11.95, בשעה 03:05, בבית-החולים סורוקה, שבבעלות שירותי בריאות כללית (להלן: "הנתבעת"). בעת לידתה, היתה האם כבת 33, ומדובר היה בהריון ה-11, לאחר 10 לידות רגילות של ילדים בריאים. מעקב ההיריון נערך בתחנה לבריאות המשפחה בעיר מגוריהם, רהט, ולאחר שאובחנה כלוקה בסוכרת הריונית, בשלב מתקדם של ההיריון, היתה האם גם במעקב החטיבה למיילדות וגניקולוגיה - סוכרת, במרכז הרפואי סורוקה. כשבועיים לפני הלידה, טופלה באינסולין.

כ- 10 ימים עובר ללידה, הוערך משקלה של התובעת, באמצעות בדיקת אולטרסאונד, ב- 3,760 גר'. בדיקה נוספת נקבעה ליום 2.11.95, אולם הלידה התרחשה, כאמור, יום קודם לכן.

הלידה החלה בשבוע 37+2 להריון, בירידת מים, בשעה 00:30 לערך, בעוד היולדת בביתה. עם הגעתה לבית החולים, בשעה 01:05, כשהיא סובלת מצירים, נלקחו לאם מדדים, ובדיקה שנערכה לה, בשעה 02:24, העלתה שצוואר הרחם בפתיחה של 8 ס"מ, ראש העובר טרם התבסס באגן במלואו ומוקם בעמדה S-1, מחיקת צוואר הרחם מלאה, המים היורדים נקיים וגובה קרקעית הרחם תואם את גיל ההיריון. בנתון לכך, ומשהוברר כי מדובר בלידה פעילה, הובהלה האם לחדר הלידה. בשעה 02:40 ביצע הרופא התורן, ד"ר אלכס קרימרמן, פקיעת מים יזומה, ומיד לאחריה, בשעה 02:45, וכפי שניתן ללמוד מהרשומה הרפואית, כשהפתיחה היתה מלאה וראש העובר ירד לעמדה 1+S, נצפתה האטה בדופק לב העובר (ברדיקרדיה), ללא התאוששות טובה, ומחשש למצוקה עוברית - הוחלט לסיים את ההיריון באמצעות שולפן ריק (וואקום). נעשתה פנייה והתקבל האישור לכך, מהרופא הכונן, שנקרא להגיע למקום. הורכבה צלחת מס' 3, ומשנכשל ניסיון החילוץ, לאחר משיכות בינוניות שתועדו, הורכבה צלחת מס' 4, והרופא הכונן הגיע לסיום המלאכה, בשעה 03:00. לאחר משיכה ארוכה, יצא ראש התובעת, והתברר שכתפיה נותרו כלואות. לחיצה על הפוביס, שחררה אותן, ובשעה 03:05, כאמור, נולדה התובעת, במשקל 4,190 גר'.

עם לידתה, אובחנה התובעת כסובלת מקשיי נשימה וממצב כללי קשה. למקום הוזעקה רופאת ילדים, שפעלה להנשמתה ולהעברתה למחלקת טיפול נמרץ. ציוני האפגר שניתנו לה בדקות הראשונה, החמישית והעשירית לחייה, היו 1, 6 ו-9, בהתאמה. בדיקות ראשוניות העלו, כי רמת הסוכר בדמה נמוכה, וניתן לה עירוי גלוקוז דרך הווריד. כמו-כן, אובחנה התובעת כסובלת מפגיעה במקלעת העצבים הברכיאלית השמאלית, שהתבטאה בירידה ניכרת של תנועות יד זו, ועלה חשד לשיתוק המכונה Erb Pulseyׂׂ. בנוסף, נצפו כתמי "קפה בחלב" על עור גופה, וכן המטומה צפלית בקרקפת מצד ימין (שטף דם שנספג בהדרגה), נשאבו נוזלים מהריאות ואובחן שיתוק בסרעפת (בעצם ה- Phernic) מימין ובמיתר הקול הימני.

התובעת אושפזה במחלקת ילודים ופגים במשך 5 חודשים, עד ליום 28.3.96. במהלך השבועיים הראשונים לחייה, הונשמה התובעת, ומאז ועד הגיעה לגיל 98 יום, נזקקה לחמצן. ביום ה- 44 לחייה, עברה התובעת ניתוח פליקציה לקיבוע הסרעפת בעמדה נמוכה יותר, אשר שיפר במידת מה את מצבה. ואולם, ביום ה- 89 לחייה, בעודה מאושפזת, חלה התדרדרות קשה במצבה - החום וערכי הנתרן בגופה עלו והיא סבלה מפרכוסים, ירידה של לחץ הדם, הפרעה קשה בתפקודי הכליות וחמצת מטאבולית, והיא טופלה במנות דם, טרומבוציטים ואנטיביוטיקה רחבת היקף. ככל הנראה, מדובר היה בהלם ספטי, זיהומי, שממנו סבלה, כתוצאה מאלח דם מוחי. בדיקות הדמיה אישרו את הממצא, והצביעו על הרחבה סימטרית של חדרי המח, אוטם מוחי באונה הקדמית משמאל, ציסטרנה מגנה וורמיס קטן ולחוץ קדמית.

בשלב מאוחר יותר, אובחנה התובעת כסובלת גם ממחלת לב - קרדיומיופתיה היפרטרופית, לא חסימתית, עם עיבוי הדופן בין חדרי הלב, ומהיפוטוניה בגופה.

בעטיים של אלה, נזקקה התובעת לאשפוזים חוזרים ונשנים בשנות חייה הראשונות, היא הוזנה באמצעות גסטרוסטום (פיום), על רקע חוסר השגשוג שממנו סבלה (FTT), ועברה בירורים שונים במטרה להתחקות אחר הגורמים למצבה הרפואי.

כיום התובעת כבת 19, תמונת נזקה מורכבת וקשה, והיא באה לידי ביטוי בשיתוק מוחין קווארדיפלגי המלווה בהפרעות ונכויות שונות - בתחום הנוירולוגי, הקוגניטיבי והאורתופדי, בשלן היא נזקקת לעזרה וסיוע של הזולת בכל שעות היממה.