נדחתה תובענה ייצוגית נגד אסם ויוניליוור בעניין משקל אריזות דגני בוקר

א. התובעים, מר טל שטיין וגב' חלי אבישר, הגישו שתי תובענות ובקשות לאישורן כייצוגית כנגד הנתבעות, יוניליוור ישראל מזון בע"מ (להלן: "יוניליוור") ואֹסם תעשיות מזון בע"מ (להלן: "אֹסם").

עניינן של התובענות ובקשות האישור הוא: שיווק מוצרי דגני בוקר על-ידי הנתבעות, שלגביהם נטען כי חל חלק 11 של תקן ישראלי 1118, שלא בהתאם למשקלים הקבועים בתקן.

ב.תקן ישראלי 1118(11) קובע, כי תכולתם המוצהרת של מוצרי גרעיני דגנים מעובדים תהיה באחד מן המשקלים הבאים: 100 גרם, 125 גרם, 250 גרם, 375 גרם, 500 גרם, 750 גרם, 1 ק"ג וכפולות של 1 ק"ג. לגבי פתיתי תירס מעובדים (קורנפלקס), פתיתי חיטה מעובדים, סובין מעובד, דגגים מעובדים אחרים שאינם בתערובת נקבע, כי תכולתם המוצהרת תהיה: 125 גרם, 250 גרם, 375 גרם, 500 גרם, 750 גרם, 1 ק"ג וכפולות של 1 ק"ג.

בתובענות ובבקשות האישור נטען, כי על-אף הוראות התקן, שנכון למועד הגשת התובענות ובקשות האישור היה מוכרז כרשמי, משווקות הנתבעות מוצרי דגני בוקר, שלגביהם נטען כי חל התקן, וזאת שלא במשקלים המנויים בחלק 11 של התקן.

התובעים טענו, כי במעשיהן אלה הפרו הנתבעות את החובה החקוקה, הקבועה בתקן ישראל 1118 (1) ו-(11) ובצו הגנת הצרכן (סימון ואריזה של מוצרי מזון), התשנ"ט-1998, הטעו את הצרכנים בניגוד לסעיף 2 של חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וכן התרשלו כלפי צרכני מוצרים אלה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

נטען בתובענות ובבקשות האישור, כי לתובעים נגרם נזק ממוני בכך שלא ניתנה להם אפשרות בחירה ריאלית במוצר אחר, שהתועלת הכלכלית בו גבוהה יותר. כמו כן נטען, כי הנתבעות שוללות מציבור הצרכנים את האוטונומיה וחופש הבחירה בין המוצרים, וכן שוללות הן מהצרכנים את האפשרות להשוֹות בין המוצרים השונים ולכלכל את הבחירה בתבונה תוך מתן משקל לכל נתון רלוונטי. בנוסף, נטען כי הצרכנים סופגים נזקים מסוג עוגמת נפש, פגיעה באוטונומיה ופגיעה בחופש הבחירה הצרכני המושכל. התובעים העריכו את נזקם האישי של כל אחד מהם בסכום של 500 ₪.

ג.מנגד טענו הנתבעות, כי בשנת 1998 החליט המחוקק לבטל את חובת ייצור מזונות במשקלים אחידים, ולפיכך בוטלו רשמיותם של למעלה ממאה תקני מזון מיוחדים שהיו קיימים באותה עת, ואשר קבעו רשימת משקלים שלפיהם יש לשווק את המוצרים נשוא אותם תקנים. לטענת הנתבעות, רק מפאת שגגה לא הוסרה הרשמיות של תקן 1118.

כמו כן נטען, כי בצו הגנת הצרכן, אשר הותקן לאחר ההודעה על הסרת הרשמיות, לא נזכר חלק 11 של תקן 1118, ומכאן שהוא אינו בתוקף, ואין בו כדי לחייב את הנתבעות.

עוד נטען, כי תקנות הגנת הצרכן (מחיר ליחידת מידה), התשס"ח-2008, מדגימות את גישתו של המחוקק כי אין בייצור מזונות במשקלים אחידים כדי לסייע לצרכן להשוֹות בין מחיריהם של מזונות חלופיים, וכי השוואה יעילה בין מחירים תבוצע באמצעות סימון מחיר ליחידת מידה קבועה.

ד.בהחלטה בבקשות האישור מיום 2.1.2013, התקבלו בקשות האישור באופן חלקי, ונקבע כי התובעים הצביעו על כך שלכאורה הנתבעות הפֵרו את חלק 11 של תקן ישראלי 1118, בדבר שיווק מוצרי דגנים בתכולות אחידות, תקן שהיה באותה העת תקן רשמי ומחייב, ואשר הכרזתו כרשמי לא בוטלה נכון לאותה העת על-ידי שר התעשיה והמסחר (כיום: שר הכלכלה), ולפיכך עומדת לכאורה לתובעים עילת תביעה בגין הפרת החובה החקוקה שבתקן זה.

עוד נקבע, כי הנזק הוא מסוג "חוסר נוחות", המתבטא בכך ששיווקן של אריזות דגני הבוקר על-ידי הנתבעות, שלא בהתאם להוראות תקן ישראלי 1118(11), הביא לכך שהתובעים התקשו בהשוואה בין מוצרים חלופיים ובבחינת כדאיותה של הרכישה. נקבע, שאמנם השוואת המחירים אפשרית גם כאשר המוצרים משווקים במשקל שלא על-פי התקן, ואולם הדבר דורש מן הצרכן מאמץ מסוים, שהתקן בא לחסוך אותו, ולהקל עליו להשוות בין מוצרים חלופיים ולבצע בחירה מושכלת של הקניה הכדאית.