נדחתה תביעה לביטול הסכם מכר והסכם פשרה

פתח דבר

1.         תובענה למתן פסק דין הצהרתי ולביטול שני הסכמים שנחתמו - האחד הסכם מכר בין אבי הנתבעות ז"ל לאחיו/התובע (להלן: "הסכם המכר") והשני הסכם פשרה בין הנתבעות עצמן והתובע.

2.         בהחלטה מיום 29.3.04, החלטה אשר ניתנה בבש"א 18477/03, שענינה בקשת הנתבעות לדחיית התובענה על הסף, קבעתי כי העתירה היחידה אותה יש לברר הינה זו המפורטת בסעיף 1.1(ד) לכה"ת באשר להסכם הפשרה.  בהחלטתי זו כיוונתי למעשה לעתירה המפורטת בסעיף 3.1 לכה"ת אשר זכתה לפירוט מבחינה עובדתית ומבחינה משפטית בסעיפים 13, 14 לכה"ת. עתירה זו מכוונת להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ביום 1.5.02 אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 9.9.02 (להלן: " הסכם הפשרה"). את יתר העתירות, אשר נגעו כולן להסכם המכר, שנחתם בזמנו בין אבי הנתבעות לתובע, דחיתי מהטעמים המפורטים בהחלטתי הנ"ל מיום 29.3.04 (ר' לענין זה גם החלטתי מיום 1.5.05 בה קבעתי את גדר המחלוקת בין הצדדים, בהקשר לעתירה שנותרה להכרעה לקראת קביעתה של התובענה להוכחות).

3.         א.         בעתירתו בסעיף 3.1 לכה"ת עותר התובע לביטולו של הסכם הפשרה "בגין

הפרה יסודית ומתמשכת שלו, בכפוף לסעיפים 7(ג) ו-9(ב) לחוק החוזים" - כפי הנראה חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1971.

            ב.         בסעיף 13.4 לכה"ת מכוון התובע לטעמים - לעילות - שבבסיס עתירתו:

-           אי מילוי התחייבותן של הנתבעות להמציא אישור לטאבו מעירית תל אביב יפו לתובע, על  הבית שאת זכויותיהן בו העבירו לתובע, בפרק הזמן שנקצב להן לשם כך (ס' 13.4(א) לכה"ת).

-           שימוש שעשו הנתבעות במסמך החשוד כמזויף במטרה לרמות את ביהמ"ש ולהונות את התובע ( 13.4 (ב) לכה"ת)

ג.          הטעמים המפורטים  בסעיפים 13.4 (ג)ו-(ד) לכה"ת אינם יכולים לשמש בסיס לעתירה המבוקשת לביטול הסכם הפשרה ועל כן לא אדרש להן. התעלמות ממכתב התראה אינה יכולה לשמש עילה לבטול הסכם. העילה בגינה נשלח מכתב ההתראה היא היכולה לשמש עילה לביטול (ס' 13.4 (ג) לכה"ת) בסעיף 13.4(ד) דורש התובע תשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם לו עקב ההפרה. דרישה זו בואי שאינה עילה לתביעה.

הסכם פשרה

4.         א.         הסכם הפשרה, הוא נספח ג(1) למסמכי התובע, מסדיר סכסוכים רבי שנים

בין התובע לבין אבי הנתבעות ז"ל והנתבעות עצמן לאחר מות האב, על דרך של עיסקת חליפין.

ב.         הצדדים, התובע מכאן והנתבעות ביחד מכאן, הינם הבעלים ו/או הרשאים להרשם כבעלים של בית הנמצא ברחוב נג'ארה 3 תל אביב (להלן: "הבית") והבעלים של זכויות חכירה בדירת מגורים ברחוב הרב פרידמן 51, תל אביב (להלן: " הדירה").

ג.          על פי ההסכם התובע יעביר לנתבעות את זכויותיו בדירה והן תעברנה לו את זכויותיהם בבית.

5.         א.         התובע אינו טוען מאומה לענין חלקו בהסכם הפשרה. מבחינתו הוא מילא

אחר חלקו בהסכם והראיה שזכויותיו בדירה הועברו על שם הנתבעות בלשכת רשם המקרקעין. טרוניתו מכוונת למחדלן של הנתבעות למלא את חלקן שלהן בהסכם הפשרה, מחדל אשר מונע ממנו להעביר את זכויותיהן בבית על שמו.

ב.         המחדל של הנתבעות לטענת התובע - לא המציאו לו אשור להעברת זכויות בלשכת רשם המקרקעין מעירית תל-אביב-יפו, כפי שהתחייבו לעשות כן  בסעיף 3(ה) להסכם הפשרה. לדבריו הן לא שילמו את היטל ההשבחה הרובץ על הזכויות בבית ומנעו בכך את קבלת האשור הנחוץ להעברת הזכויות (ס' 14.1 לכה"ת).

            בהקשר למחדל זה טוען התובע טענה נוספת. הטענה היא שהסכם הפשרה איננו ההסכם שהיה צריך להיות מוגש לביהמ"ש לשם אשור ומתן תוקף של פסק דין. ההסכם שהיה צריך להיות מוגש הוא נספח ב1 למסמכים שצירף התובע. בהסכם זה ב1, שאיננו חתום, צוין מפורשות, בסעיף 3(ד) כי האשור שהנתבעות צריכות להמציא מעירית תל אביב, יכלול גם היטל השבחה. הסכם זה הוחלף במרמה על ידי הנתבעות בהסכם הפשרה ג1 תוך שינוי ס' 3(ד) בסעיף 3(ה) אשר אינו מטיל על הנתבעות את החובה להמצאת האשור ככולל גם את היטל ההשבחה.