מתן ארכה עד ליום 19.1.15 כדי להגיע לכלל הסכם הבראה כולל בחברת דואר ישראל

1.         ביום 14.7.14 הוגשה בקשה לפתיחת הליך הבראת חברה, הסדר נושים ומינוי בעל תפקיד לפי סעיף 350 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 שהוגשה על ידי המבקשת המשמשת כנאמן למחזיקי אגרות החוב (סדרה א') של המשיבה (להלן: "המשיבה" או "החברה"). בעת הגשת הבקשה, המבקשת הודתה כי המשיבה אינה חדלת פירעון, אך הבקשה הוגשה מפאת חששה שבבוא מועד פירעון התחייבויות המשיבה כלפי מחזיקי אגרות החוב, לא תוכל לעמוד בהן. בבקשתה, המבקשת עתרה למינוי עו"ד אייל גבאי כבעל תפקיד אשר יסייע בבדיקת מצב המשיבה, ימנע ביצוע פעולות המעדיפות נושים, יפעל לגיבוש תכנית הבראה, יחקור ויגיש חוות דעת אודות התכנותה של תכנית ההבראה, מצבת נכסיה של המשיבה וכיו"ב.

2.         ביום 4.9.14, לאחר קבלת עמדות הצדדים הרלוונטיים ושמיעת הבקשה בבית המשפט,  אימץ בית המשפט את טענת המבקשת שפנייתה לבית המשפט לא הייתה מוקדמת, אלא במקומה ובעתה. נקבע כי המבקשת רשאית הייתה לעתור להבראת החברה. מבחינה מאזנית, מצבה הכלכלי של החברה נתגלה כאיתן, אך מבחינת תזרים המזומנים שלה, היא תתקשה לעמוד בבוא היום בהתחייבויותיה על פי תנאי איגרות החוב. באותה עת, גם החברה הסכימה בפה מלא כי ללא תכנית התייעלות דחופה, היא תגיע למצב של חדלות פירעון. נקבע בהחלטה כי כניסת החברה להליך הבראה ולו מינימלי באמצעות בית המשפט, תתמרץ את כל הצדדים למשא ומתן להגיע לכלל הסכמות ללא מעורבות עמוקה יותר של בית המשפט. ברם, באותה החלטה ועל פי בקשת המדינה, ניתנה לה, לחברה ולעובדי החברה האפשרות לנהל משא ומתן למשך 45 יום מבלי להעניק את מלוא הסעדים המבוקשים על ידי המבקשת. במקום זאת, מונה משקיף מטעם בית המשפט בדירקטוריון של המשיבה ובוועדותיה. למשקיף לא ניתנו סמכויות ניהוליות כלשהן, וסמכויותיו היו להשקיף על מעשי החברה, להיות מוזמן לכל ישיבת דירקטוריון ולכל ישיבות כל אחת מוועדות הדירקטוריון ולקבל גילוי מלא אודות פעילות המשיבה. בהמשך להחלטה האמורה,  ביום 8.9.14 מונה עו"ד אייל גבאי למלא את תפקיד המשקיף מטעם בית המשפט.

3.         ביום 21.10.14 הגיש המשקיף את הדו"ח הראשון מטעמו. מהדו"ח עלה כי בחודש דצמבר 2013 פרסמה המשיבה לבקשת אגף התקציבים במשרד האוצר ורשות החברות הממשלתיות, תכנית הבראה לצורך התאמת פעילותה של החברה לשינויים הנוכחיים והחוזיים בענף הדואר וכן לצורך יצובה הפיננסי וחיזוק פעילותה העסקית. למשך קרוב לתשעה חודשים שחלפו מאז לא נעשו צעדים משמעותיים להגשמת התכנית ולהביא ליישומה. בכל תקופה זו, בהעדר שינוי כיוון, המשיך מצבה הפיננסי של החברה להידרדר, בעוד שלא הוצע מתווה ראוי להסדר שיבטיח פירעון מלוא חובותיה למחזיקי אגרות החוב ויאזן נכונה בין מצבה ובין הסיכונים העתידיים כפי שפורטו בדו"ח. עם זאת, ביום 22.9.14 הגיעו הצדדים ל"נייר עקרונות" אשר לא נחתם, אך כלל שורה של הבנות בעניין המבנה הארגוני של החברה ואופן פעולתה. ביניהם: מספר המועסקים בחברה; קבוצות המפוטרים ודרך קביעת רשימות המפוטרים מבין עובדיה; קליטת עובדים קבועים; פיטורין בגין אי-התאמה ותנאי פרישה; תנאי עבודת העובדים הנותרים; אפשרויות ניוד ורוטציה וגיוון העסקה; העסקה בחוזים אישיים; שינוי דרך פעילות הדואר; חלוקת דברי הדואר; מיזוג וסגירת יחידות דואר; שימוש ברשתות שיווק חיצוניות; חלוקה ב"אוטומטים"; שעות פתיחת הדואר "24"; הנפקה (על דרך של הקצאה פרטית) של 20% ממניות החברה והנפקה ציבורית של 20% נוספים, לרבות תקופה ארוכה מאוד בה המדינה לא תרד מ-60% מאחזקותיה בחברה.

4.         במועד הגשת הדו"ח הראשון משרד התקשורת ומשרד האוצר גם הגיעו להסכמות ביניהם, להן החברה אינה צד ואינה נדרשת להיות בהן צד. הסכמות אלו נגעו לנושאים בתחום הרגולציה החלה על החברה, וביניהם רמת השירות בה תידרש החברה לעמוד בסניפיה וכיו"ב. במסמך העקרונות נותר מרכיב עיקרי בתוכניות החברה לדיון עתידי והוא צמצום מספר סניפי הדואר, כאשר מרכיב אחר בהמלצות "ועדת רייך" (דו"ח הוועדה לבחינת תעריפי הדואר ושירותיה של החברה מחודש אפריל השנה ובו היא נדרשה לבצע שורה ארוכה של שינויים מבניים עמוקים, החל משינוי עומק באורח מתן השירות ומתכונת העסקת העובדים, שינוי שעות הפעילות, שינוי תעריפים ועד לשורה של שינויים רגולטורים שאינם מצויים בשליטת המשיבה, אלא בסמכות רשויות רגולציה שונות) –מספר ימי החלוקה – אומצה רגולציה מחמירה יותר לפחות למשך השנתיים הקרובות. המשקיף ציין בדו"ח כי חרף מסמך העקרונות, קיים חוסר ודאות ממשי בקשר להתקיימותם של שני מרכיבים מרכזיים ומהותיים המשפיעים על התחזית הפיננסית של החברה ועל יציבותה העסקית, באופן המעלה ספק משמעותי לגבי היכולת שלה לעמוד בהתחייבויותיה : א' – הרגולציה שתוטל בסופו של יום על החברה; ב' – תרומת הבעלים (המדינה) שמשמעותה מימון פרישת עובדים בעלות של כ-500- 600 מיליון ₪ בשנים הקרובות.

5.         בסופו של יום נקבע בדו"ח כי החברה אינה נמצאת במתווה המחלץ אותה מקשיים פיננסיים מול חוסר יכולת לעמוד בהתחייבויותיה. קביעה מעין זו תהיה אפשרית רק לאחר שתוגדר באופן ודאי סביבתה העסקית המלאה של החברה ובראש ובראשונה הרגולציה ותרומת הבעלים של המדינה.

6.         נוכח קבלת הדו"ח, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 21.10.14 כי מבלי לקבוע מסמרות בדבר, התקבל הרושם שהבעיות העיקריות הן ברגולציה, במימון תכנית פיטורי העובדים ובגיוס הון, סוגיות שנייר העקרונות לא דן בהן. כן עלה מהדו"ח כי קיימים פערים די משמעותיים בין נייר העקרונות לבין תכנית ההבראה המקורית של החברה, כמו גם בין תכנית ההבראה המקורית לבין המלצות ועדת רייך. בסופו של יום, ביום 22.10.14 לאחר קבלת עמדות הצדדים, הוחלט כי הצו שניתן ביום 4.9.14 יוארך ב- 21 יום נוספים, היינו עד ליום 12.11.14.

7.         ביום 12.11.14 הוגש הדו"ח השני של המשקיף. בדו"ח זה ציין המשקיף כי על אף המגעים האינטנסיביים והרצון הטוב של הצדדים, הנושאים המהותיים הנחוצים לשם הבראת החברה ולייצוב מצבה, טרם סוכמו. נאמר כי קיים חשש כי חלק מהמרכיבים המהותיים בכל הקשור ליחסי עבודה בין החברה לעובדיה, סוכם שלא בהתאם לטובת החברה ולא מתוך ראיה צופה פני עתיד. הרגולציה המסתמנת על החברה, תתרום לשיפור מצבה לעומת המצב הנוכחי, אולם עוד בטרם תסוכם הרגולציה הסופית, לרבות אותם נושאים המופיעים בנייר העקרונות, לא ניתן יהיה לקבוע מסמרות בדבר השלכות נושאים אלו על איתנותה הפיננסית של החברה. הומלץ אפוא, לתת ארכה נוספת של 14 יום על מנת לאפשר לשר התקשורת היוצא (באותם הימים, השר גלעד ארדן) לסיים את המלאכה בה התחיל ולקבוע את כללי הרגולציה.  בתום שבועיים אלו, או קודם לכן, על המדינה להודיע לבית המשפט האם קביעתה של הרגולציה הינה סופית ואומצה על ידי השר הנכנס. בנוסף, במהלך ארכה זו, ינסו הצדדים להסכם הקיבוצי בין החברה לבין עובדיה, להגיע להסכמות ביתר הנושאים הפתוחים אשר יסללו את הדרך לחתימה על הסכם קיבוצי מתוקן. היה ושני עניינים אלו, הרגולציה וההסכם הקיבוצי יסוכמו, ההערכה הייתה שהמדינה תוכל לתת התחייבות לתרומת הבעלים הנדרשת לשם הוצאת הבראת החברה אל הפועל. לעומת זאת, אם וככל שהרגולציה לא תסוכם על ידי שר התקשורת היוצא, ו/או על ידי השר הנכנס, ו/או השר הנכנס לא יאמץ את סיכום השר היוצא, או במידה והצדדים לא יסכמו באופן סופי את הסדרי העבודה והתנאים בהסכם הקיבוצי, או במידה ולא תקבע תרומת הבעלים, אזי ניתן להניח במידה גבוהה של ודאות כי מרכיב מהותי בעיצובה של החברה לא יסוכם במועדו. בשולי הדו"ח נכתב כי ככל שלא תחול התקדמות משמעותית בסוגיות הנ"ל בתום הארכה המוצעת, יש לשקול להניח בפני הצדדים הסכם קיבוצי הוגן וראוי שיישקף את ההסכמות העקרוניות אליהן הגיעו הצדדים, תוך ראיית טובת החברה לטווח הארוך. בנוסף, יוצגו בפני בית המשפט הכללים הרגולטוריים המינימליים, הנדרשים על מנת לאפשר לחברה להגשים את תכליתה ולמלא אחר התחייבויותיה כלפי נושיה ומחזיקי אגרות  החוב. בהתאם לכללים אלו ובהתאמה למדיניות של ועדת רייך ולרגולציה המסתמנת, ניתן יהיה לנקוט בצעדים מעשיים מיידיים שיביאו לחסכון בעלויות.

8.         לאחר קבלת תגובות הצדדים לדו"ח המשקיף, אימץ בית המשפט בהסכמת הצדדים את המלצת המשקיף, ותוקפו של הצו מיום 4.9.14 הוארך למשך 14 יום עד ליום 1.12.14.

9.         ביום 27.11.14 עדכנה המדינה את בית המשפט כי ביום 17.11.14 התקבלה החלטה משותפת של שרי האוצר והתקשורת בעניין אימוץ דו"ח ועדת רייך למעט שינויים ודגשים שונים. באותו יום ובמקביל, הוגש הדו"ח השלישי מטעם המשקיף. בדו"ח זה ציין המשקיף כי קיים חוסר ודאות באשר למועד ישומה של המדיניות החדשה, אם בכלל ותוכנה, נוכח חילופי השרים במשרד התקשורת ושיקול הדעת הרחב המצוי כיום בידי ראש הממשלה כמחליפו של שר התקשורת אליו הועברה אחריות המשרד. נאמר כי ככל שתכנית ההבראה לא תצא אל הפועל בשבועות הקרובים, לרבות חתימה על הסכם קיבוצי מתוקן, פיטורי עובדים ויישומם של כללי הרגולציה החדשים הכוללים עדכון מיידי של תעריפי החברה, החברה עלולה לצבור הפסדים כספיים נוספים ולהכנס לתחום חדלות הפירעון מוקדם מהצפוי. המדינה, הן כרגולטור של שוק הדואר והן כבעלים של החברה, עד למועד הגשת הדו"ח ועל אף הארכה שניתנה על ידי בית המשפט, לא נתנה תשובות מוחלטות באותם עניינים עליהם היא מופקדת ולא נקטה בצעדים הסופיים הנדרשים לשם הבראת החברה. בשולי הדו"ח הוצע כי תשקל מתן ארכה נוספת לשם השלמה סופית של הנושאים השונים וככל שזו לא תושג, יש לבחון הסדר אלטרנטיבי כדלקמן: החברה תעבור לפעילות מצומצמת והקטנה מיידית בהיקף השירותים אותם היא מספקת; יבוצע צמצום חד צדדי בכוח האדם על ידי הנהלת החברה; העובדים הפורשים יהיו זכאים לתנאי פרישה אם וככל שהמדינה תבחר בעתיד לממן תנאים אלה; כוח האדם הנותר, יגובש בחסות בית המשפט, בהסכם עבודה ראוי והוגן אשר יאפשר את התנהלות החברה בעתיד, תוך יכולת לעמוד ביעדים ובאתגרים שלפניה;  יפתח הליך לאיתור משקיע בחברה, תוך שהמשקיע החדש יתחייב להזרמה הונית משמעותית לחברה ובתמורה יזכה בשליטה בה.