משרד לאיכות הסביבה, יועץ המשפט נ' חמדאן בורגול

גזר דין

הנאשם יוסף חמדאן בורגול, הורשע על פי הודאתו, בעבירות שעניינן: ניהול עסק ללא רשיון, זיהום מים, לכלוך ברשות הרבים.

אין מחלוקת, שהחל משנת 1977 ניהל הנאשם והפעיל לול לגידול ולפיטום אווזים בישובו "אום אל פחם". הנאשם החזיק בכמות של בין 1500 ל- 2000 עופות. העסק נוהל ללא רשיון.

במועדים 11/4/10- 21/4/04- ו- 19/5/94 במהלך ביקורות שנערכו באווזיה התגלה, כי שפכי האווזיה ותשטיפיה המעורבים בלשלשת זרמו ללא טיפול באמצעות קו מאסף לשטח פתוח בין שכונת מגורים למשק, וזאת תוך חשש לזיהום מי תהום, יצירת מפגעי ריח ולכלוך ברשות הרבים.

בתאריך 19/5/04 נלקחה דגימה מפתח של צינור המזרים שפכים מן האווזיה לצלע ההר ותוצאותיה העלו כי נתגלו ריכוזים גבוהים של צריכת חמצן ביולוגית כן נתגלו שורה ארוכה של חיידקים המעידים על כך שהמדובר בשפכים באיכות ירודה. בעקבות ממצאים אלו נמסרה לנאשם ביום 20/8/04 הזמנה ומכתב התראה בו הוא נדרש לפעול למען הסדרת האווזיה ללא דיחוי.

בתאריך 6/9/04 נערך לנאשם שימוע אולם הוא המשיך לנהל את האווזייה ולא הסדיר את כל הטעון תיקון.

בתאריך 26/1/05 נערך באווזייה סיור נוסף ונתגלה כי הצנרת שנועדה להולכת התשטיפים מהאווזיה אל בורות האיסוף הייתה שבורה ונראו סימנים של גלישת שפכים ותשטיפים אל השטח הפתוח.

בתאריך 5/5/05 התגלה כי צינור אשר הוביל את תשטיפי האווזיה ל-2 בריכות האגירה מנותק, עובדה אשר גרמה לשפכים ולתשטיפים להגיע אל מטע זיתים סמוך.

ממצאים זהים נתגלו בתאריכים: 7/6/05, 29/11/95, 22/12/05. המאשימה טוענת, כי בהפעילו את האווזיה ללא רשיון עסק ובאיזור בעל רגישות הידרו גיאולוגית ומבלי להסדיר את תשתית האווזיה, לא מנע הנאשם פעולות המזהמות מים וכמו כן הוא הזרים לתוך מקור מים או בקרבתו חומרים נוזליים ומוצקים והניחם בו או בקרבתו.

עד כאן סקירה של פרק העובדות של כתב האישום.

בטיעוניה לעונש דרשה ב"כ המאשימה למצות עמו את הדין ולהטיל על הנאשם קנס כספי גבוה.

לדברי ב"כ המאשימה ידוע והדבר אף מוזכר בפסיקת בתי המשפט, ענף פיטום האווזים מייצר כמויות גדולות של שפכים בעומס זיהום גבוה, ולפיכך מתאפיין ענף גידול האווזים ופיטומם בפוטנציאל גבוה לזיהום הסביבה. במועדים רבים נערכו ביקורות באווזיה ואלה העלו כי שפכי האווזיה ותשטיפיה מעורבים בלשלשת, מוזרמים ללא טיפול באמצעות קו מאסף לשטחים פתוחים תוך חשש לזיהום מי תהום ויצירת מפגעי ריח ולכלוך ברשות הרבים. חרף התראות ושימוע שנערך לנאשם הוא לא עשה דבר על מנת לתת פיתרון לטיפול בשפכים. המאשימה טענה, כי המחוקק ראה בחומרה ביצוע עבירות אלו משום ששיעור הקנסות הועלה עוד ביום 30/11/02 לקנס של עד 35000 שקלים. יתר על כן התובעת הדגישה כי על פי סעיף 20 כ"א לחוק המים ניתן להשית קנס נוסף בן 23200 על כל יום שבו נמשכה העבירה היה ונשלחה לנאשם התראה.

ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה רבה שבה הודגשה חשיבות השמירה על איכות הסביבה בכלל ועל מקורות המים בפרט - ע"פ נצרת 421/02 עיריית בית שאן נגד מדינת ישראל; ע"פ חיפה 2633/02 מדינת ישראל נגד חאתם עארף; ת"פ קריות 1018/04 מדינת ישראל נגד רוחאנא אליאס; ת"פ עכו 3391/04 מדינת ישראל נגד ג'ודי סליבא וכן ת"פ חדרה 2183/06 מדינת ישראל נגד מחמוד ג'אברין.

עוד הדגישה ב"כ המאשימה, כי מחוות דעת המומחה מר בראון אשר הוגשה וסומנה ת/1 ברור כי לטווח הארוך קיים חשש ממשי לזיהום מי התהום שבאזור אקויפר יהודה עקב הזרמת תשטיפים לא מטופלים מהאווזיה באזור זה. לטענת המאשימה, העובדה שהאווזיה נוהלה למעלה מ- 25 שנים ללא תשתית ראויה דבר שהביא להגלשת תשטיפים לרשות הרבים באופן העלול לזהם מקורות מים היא ללא כל ספק גרמה לנזק לטווח ארוך.

התבקשתי איפוא להחמיר עם הנאשם ולגזור לו עונש של קנס כספי כבד ברוח הפסיקה שצוטטה לעיל.

ב"כ הנאשם ביקש להקל עם מרשו; הוא הבהיר כי מדובר לכל היותר במעשי רשלנות אשר לא לוו בכל אלמנטים של תחכום בניגוד לנטען בסיכומי המאשימה. לדבריו הנאשם חפר בורות ברם הצנרת ניזוקה. הסניגור הפנה את תשומת הלב לעובדה שהנאשם נדון בעבר בגין עבירה של פיטום אווזים והוא שילם מחיר כבד קרי 6 חודשי מאסר לריצוי בפועל אשר הומרו לעבודות שרות. לדבריו האווזיה נסגרה והנאשם נותר מובטל; הנאשם כיום בן 55 והוא עובד כפועל בניין על מנת לפרנס את משפחתו. לדבריו הוא נאלץ לפרנס 7 נפשות לרבות 2 בנות בגירות. עוד טען הסניגור, כי הנאשם הודה ובכך חסך זמן שיפוטי יקר. המחדלים בתיק זה הוסרו, עסקו נסגר. לסיכום טען הסניגור כי יש להתחשב במצבו הכלכלי הקשה של הנאשם ובמיוחד בסגירת האווזיה ובהסרת המחדלים.

כידוע, העונש הקבוע בסעיף 20 כ"א לחוק המים הוא:

"מאסר שנה או קנס 350,000 שקלים חדשים, ואם היתה העבירה נמשכת - מאסר שבעה ימים או קנס נוסף של 23,200 שקלים חדשים לכל יום שבו נמשכה העבירה לאחר שקיבל התראה בכתב ממי שהשר לאיכות הסביבה הסמיכו לענין זה, ובהתאם למועד שנקבע בהתראה."

במקרה שבפנינו מדובר בעבירה נמשכת על רקע כלכלי והעונש הקבוע בחוק הוא המנחה את בית המשפט בקביעת העונש. ראה: ע"פ (מח' חיפה) 2633/02 מדינת ישראל, המשרד לאיכות הסביבה נ' חאתם עראף (2003).

נכונים בענין זה הדברים שנאמרו בהקשר אחר של עבירות זיהום סביבתי ברע"פ 1223/07 סח עלי מורשד נ' מדינת ישראל-המשרד לאיכות הסביבה (2007):