משרד המשפטים/רשם העמותות נ' עמותה לקידום החינוך התורני ואח'

פסק דין

ערעור על החלטת המנהל המיוחד לכינוס נכסיה ופירוקה של העמותה לקידום החינוך התורני על פי שיטת ברקאי במכמש ובאזור (להלן: "העמותה") לדחות באופן חלקי את תביעת החוב שהגיש המערער.

הרקע לערעור

1.ביום 10.01.11 הורה בית המשפט (כב' השופט י' שפירא) על פירוק העמותה בשל כך שפעולותיה התנהלו בניגוד לחוק, למטרותיה או לתקנונה לפי סעיף 49(1) לחוק העמותות, התש"ם-1980 (להלן: "החוק") וכי מן הצדק ומן היושר להורות על פירוקה לפי סעיף 49(5) לחוק. בהמשך לכך ביום 22.03.11 מונה המנהל המיוחד לתפקידו האמור.

2.מאוחר יותר, ביום 16.05.11 הרשיע בית משפט השלום בירושלים (ת"פ 2142/07) את מר אלדד גבריאלי ששימש מנהל אדמיניסטרטיבי, מנהל כספים ומנהל חשבונות של העמותה בכך שפעל במסגרת תפקידו בעמותה למשוך כפסים השייכים לעמותה לשימושו האישי בדרכים שונות, בכללן הסבת שיקים שנמסרו לעמותה לאחרים מבלי לרשמם בהנהלת החשבונות של העמותה ונטילתם באופן זה לשימושו האישי. בכך שמשך כספים מהעמותה שלא ברשות לצרכיו הפרטיים תוך הסתרת משיכות הכספים וביצוע רישומים כוזבים בספרי הנהלת החשבונות של העמותה. בכך שהשתמש בתלושי דלק שקיבלה העמותה לשימושו העצמי. בכך שהציג מצג שווא כאילו אשתו, הגב' רינה גבריאלי, עבדה בחודש יולי 1997 בעמותה והייתה זכאית לשכר. ובכך שהפקיד שיקים של העמותה בחשבון הבנק של אשתו מבלי לרשום זאת בספרי הנהלת החשבונות. בסך הכל שלשל מר גבריאלי מאות אלפי שקלים מחשבון העמותה לכיסו האישי. כן הורשע מר גבריאלי בהעברת סך של 264,580 ₪ מכפסי העמותה כשוחד למר יואל סבג שעבד כאחראי ומפקח על העמותה מטעם "מרכז מעיין החינוך התורני בא"י".

3.על יסוד הרשעה זו עתר המנהל המיוחד בבקשה לחייב את מר גבריאלי לפי סעיפים 373 ו-374 לפקודת החברות, התשמ"ג-1983 ובהתאם להוראות סעיף 54 לחוק להשיב לעמותה סך כולל של 2,443,049 ₪. בפסק דין מיום 25.04.13 חויב מר גבריאלי בתשלום הסך האמור.

4.ערעור זה מתייחס לתביעת חוב שהגיש המערער לקבלת שכר טרחה בגין שירותים משפטיים שניתנו על ידו לעמותה, כשדחיית רובה של התביעה נעשתה על יסוד הטענה כי השירותים שניתנו על ידי המערער היו בעיקר למר גבריאלי ולרעייתו ולא לעמותה.

5.בתביעת החוב ציין המערער כי ייצג את העמותה בשלושה הליכים: האחד, בתביעת עמותת תומכי תלמוד תורה מכמש (להלן: "העמותה החדשה") שהוגשה כנגד העמותה וכנגד בני הזוג גבריאלי (ת"א 21735/01 בבית משפט השלום בירושלים). השני, בערעור העמותה ובני הזוג גבריאלי על פסק הדין שניתן בתביעה האמורה (ע"א 2351/08 בבית משפט זה). והשלישי, בבקשת הפירוק שהוגשה כנגד העמותה ושנתקבלה כאמור במסגרת תיק זה. המערער טען לשכר טרחה על בסיס שעות עבודה בתעריף שבין 1,550 ₪ ל-1,750 ₪ בתוספת מע"מ לכל שעה. לדבריו, הוא השקיע בייצוג העמותה 244.58 שעות רשומות ועוד 45 שעות שלא נרשמו על ידו. בסך הכול הוא זכאי לטענתו לשכ"ט בסך של 477,807 ₪ בתוספת מע"מ וכן לסך של 3,787.5 ₪ החזר הוצאות נסיעה וסך של 5,000 ₪ בגין הוצאות כלליות.

6.המנהל המיוחד קבע בהכרעתו כי רוב השירות המשפטי שניתן על ידי המערער התייחס לטענות החמורות שהועלו כלפי בני הזוג גבריאלי ולכן יש לייחס את מרבית שכר הטרחה לייצוגם ולא לייצוג העמותה. לדברי המנהל המיוחד, לא היה נכון לייצג את העמותה ואת בני הזוג גבריאלי בייצוג משותף בשל ניגוד עניינים. ייצוג העמותה בלבד היה מצריך השקעת זמן קטנה בהרבה בהיקפה מזו שהיא קיבלה מהמערער במשותף עם בני הזוג גבריאלי, שכן בייצוג נפרד כל שהיה על המערער לטעון כנגד תביעת העמותה החדשה, היה להעדר יריבות בין שתי העמותות. בנסיבות אלו קבע המנהל המיוחד שאין מקום לייחס לעמותה את מלוא השירות המשפטי שניתן על ידי המערער. המנהל המיוחד דחה את גרסת המערער כי העמותה היא זו שצריכה לשאת במלוא שכר טרחתו בשל כך שהמעשים שיוחסו לבני הזוג גבריאלי במסגרת התביעה נעשו על ידם במסגרת עבודתם בעמותה. הוא ציין כי אין מדובר בפעולות שנעשו על ידי בני הזוג גבריאלי כפעולות "רגילות" של אורגנים בתאגיד או בפעולות שניתן לייחס בגינן אחריות לתאגיד, אלא בטענות לתרמית שנעשתה כנגד העמותה. גם בהליך הפירוק, חלק ניכר מהעובדות שביססו את עילת הפירוק התייחסו לריקון העמותה מנכסיה על ידי בני הזוג גבריאלי. גם יש לראות את העובדה שהמערער לא גבה שכר טרחה מבני הזוג גבריאלי אלא רק מהעמותה על רקע קרבתו המשפחתית אליהם.

7. לאור זאת, ומשהמערער לא הצביע על היקף השעות שיש לייחס לעמותה אל מול השעות שיש לייחס לבני הזוג גבריאלי, קבע המנהל המיוחד כי יש להעמיד את חוב העמותה למערער על 15%-10% בלבד מכלל העבודה שבוצעה על ידו. באשר להיקף שעות העבודה ושכר הטרחה, המנהל המיוחד קיבל את גרסת המערער אודות היקף שעות העבודה, הן אלו הרשומות והן אלו שאינן רשומות, אך לא קיבל את גובה שכר הטרחה הנטען שלא הוכח על ידי המערער, ושלטעמו של המנהל המיוחד גבוה מתנאי השוק המקובלים. הוא העמיד אפוא, את שכר הטרחה על סך של 1,000 ₪ לכל שעת עבודה והכפיל אותו ב-15% מתוך שעות העבודה הנטענות, לאחר שהפחית מהם 12.33 שעות שלדעתו כלל אינן קשורות לעמותה - עבודות שהוגדרו על ידי המערער ברשימותיו "נסיעה והופעה בירושלים לעניין החזרת רכב", "מכתב לפרקליטות" ו"מכתבים (ביה"ד ממונות)". על כך הוסיף המנהל המיוחד 15% מהסך הנתבע בגין הוצאות נסיעה והוצאות כלליות, ופסק למערער סך כולל של 34,200 ₪, לאחר קיזוז סך של 5,798 ₪ ששולם לו בעבר.

טענות הצדדים

8.לטענת המערער, היה על המנהל המיוחד לייחס את מלוא עבודתו לעמותה, שכן כתב התביעה בת"א 12735/01 הוגש כנגד העמותה וכנגד מר גבריאלי בהיותו אורגן שלה והגב' גבריאלי בהיותה עובדת שלה. הטענות העיקריות בכתב התביעה היו כנגד העמותה בכך שהתנהלה שלא כדין ומשכך חלה עליה חובה להעביר כספים לעמותה החדשה שהיא הנהנית בכספים מכוח חוק הנאמנות, התשל"ט-1979. התביעה התבססה בעיקרה על ממצאי רו"ח מאיר שקד שמונה כחוקר מטעם רשם העמותות שהמליץ על פירוק העמותה. כפועל יוצא מכך, המאמץ ההגנתי היה מופנה כולו להדיפת טענות אלו. כמו כן, ברור מאליו כי בקשת הפירוק הייתה מופנית כנגד העמותה על יסוד ממצאי רו"ח שקד לפיהם העמותה פעלה שלא כדין בכך שנעשו בה פעולות בלתי חוקיות באמצעות האורגן שלה מר גבריאלי.

9.המערער הוסיף כי לא היה מקום להפחתת 12.33 שעות משעות עבודתו מפני ששעות עבודה אלו נעשו עבור העמותה. ההופעה בירושלים הייתה במסגרת בקשת העמותה החדשה להעביר לידיה רכב שהיה שייך לעמותה והמכתב לפרקליטות דן בבקשה לקבלת חומר חקירה שנדרש לו לשם הגנת העמותה במסגרת התביעה בבית משפט השלום. באשר למכתבים לבית הדין לממונות ציין המערער כי לא הצליח לאתר מסמכים הקשורים לדיון זה שיזמה העמותה החדשה, אך למיטב זכרונו מדובר היה בתביעה שהוגשה שם כנגד העמותה וכנגד מר גבריאלי. המערער הוסיף כי גם לא הייתה הצדקה להפחית מגובה שכר הטרחה הנוהג במשרדו בסך של 1,650 ₪ עבור כל שעת עבודה.

10.בתגובה הוסיף המנהל המיוחד על האמור בהכרעתו כי עילת התביעה העיקרית הייתה כנגד בני הזוג גבריאלי ששלחו ידם בכספי העמותה והטענות הופנו כלפיהם באופן אישי. נוכח זאת, הייצוג המשותף של בני הזוג גבריאלי והעמותה היה בניגוד עניינים. הטענות שהעלה המערער במסגרת ההליכים שניהל היו למעשה להוכחת חפותם של בני הזוג גבריאלי, בעוד שבשם העמותה היה עליו לדרוש מהם השבת כספים אלו. העובדה כי עיקול שהטיל בית משפט השלום על נכסי בני הזוג גבריאלי נותר על כנו בהחלטת בית המשפט המחוזי חרף החלטתו לקבל את הערעור שהגישה העמותה ולקבוע כי אין יריבות בין העמותה לעמותה החדשה מלמדת אף היא כי הצדדים הנכונים בהליכים שהתקיימו היו בני הזוג גבריאלי ולא העמותה. מסקנה זו מקבלת אישוש אף מהכרעת הדין בעניינו של מר גבריאלי.

11.בדיון שהתקיים ביום 25.04.13 תמכו ב"כ רשם העמותות וב"כ הכנ"ר בעמדת המנהל המיוחד. ב"כ רשם העמותות ציינה כי ייצוג העמותה על ידי המערער נעשה תוך ניגוד עניינים ותביעת הכספים כיום היא בבחינת "הרצחת וגם ירשת". לדבריה, לא היה מקום לפסוק למערער גם את שהסכום שנפסק לו, וודאי לא 1,000 ₪ עבור כל שעת עבודה. ב"כ הכנ"ר הוסיף כי העובדה שהמערער לא תבע את שכר טרחתו מהעמותה במשך 10 שנים מלמד כי הוא ראה בבני הזוג גבריאלי, שהינם קרובי משפחתו, כנושאים בשכר טרחתו. הוא הוסיף כי גם שכר טרחה בגובה 1,000 ₪ שנפסק למערער על 15% מהשעות הוא גבוה מדי. טיעונים דומים נשמעו גם על ידי ב"כ העמותה החדשה.

דיון והכרעה

12.צודק המערער כי התביעה בת"א 12735/01 הוגשה על ידי העמותה החדשה הן כנגד העמותה והן כנגד בני הזוג גבריאלי. בנסיבות אלו לא נותרה לעמותה הברירה אלא להתגונן בפני התביעה. הטענה כי על העמותה היה "לעמוד בצד" ולהמתין לתוצאת ההליך כנגד בני הזוג גבריאלי, אינה יכולה לעמוד. בד בבד גם הטענה כי ייצוג העמותה ובני הזוג כאחד היה נגוע בניגוד עניינים, על אף שעל פניו נדמה כי יש רגליים לסברה כי בנסיבות העניין אכן היה בכך ניגוד עניינים, אין בה כדי להצדיק כשלעצמה אי תשלום שכר טרחה למערער, וודאי מקום בו אין טענה כי הייצוג בניגוד עניינים פגע בעמותה. מאידך, יש צדק בטענת המנהל המיוחד כי על אף שהמערער ייצג את בני הזוג גבריאלי, הוא לא גבה מהם שכר טרחה והשית את מלוא שכר הטרחה בגין עבודתו על העמותה. לכך לא הייתה כל הצדקה. עיון בפסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת מ' אביב) מלמד כי רובו ככולו של הדיון עסק בטענות כנגד מעשיהם של בני הזוג גבריאלי בנטילת כספי העמותה שלא כדין, מסכת הראיות עסקה אך בעניין זה, ומסקנת בית המשפט הייתה כי בני הזוג גבריאלי ניהלו את העמותה "כאילו זו החצר האחורית של ביתם" והם נטלו את כספי העמותה ועשו בהם שימוש כרצונם (פיסקה 54 לפסק הדין מיום 13.05.08). יש לכן יותר מרגליים לסברת המנהל המיוחד כי היקף העבודה שנדרש על מנת להגן על העמותה מפני תביעת העמותה החדשה היה קטן בהרבה ואף זניח מהיקף העבודה שנדרש היה כדי להגן על בני הזוג גבריאלי. אכן, בכל הנוגע לעבודה ולמאמץ שהשקיע המערער בערעור, שהתייחסה בעיקר לשאלת היריבות, לא היה מקום לחלק את היקף העבודה שהושקע עבור העמותה ועבור בני הזוג גבריאלי בפער כה גדול, ופשיטא כי תשלום שכר הטרחה בכל הנוגע למתן ההגנה לעמותה כנגד בקשת הפירוק רובץ כולו לפתחה של העמותה. ואולם, די נהיר כי מתוך סך השעות הנתבעות, היקף ההשקעה הגדול ביותר היה במסגרת התביעה בת"א 12735/01 אשר מלבד היותה ההליך הראשון מבין ההליכים ומטבעם של דברים עיקר הבירור נעשה במסגרתה, היא גם כללה דיון הוכחות נרחב אשר כאמור התמקד במעשיהם של בני הזוג גבריאלי. בנסיבות אלו, אין מקום להתערב בקביעת המנהל המיוחד כי עיון במסמכים של שלושת ההליכים מלמד כי היקף העובדה לשם הגנה על העמותה היה בשיעור של 15% מכלל העבודה המשפטית, וודאי מקום בו המערער לא הביא ראיה אחרת הנוגעת לתוכן שעות עבודתו. כמו כן, באשר לטענות אודות ההופעה בירושלים והמכתבים לפרקליטות ולבית הדין לממונות, הרי שלכל היותר יש לחלק גם עבודה זו בין העמותה ובין בני הזוג ביחס בו חולקה שאר עבודתו של המערער, באופן שיש להוסיף על שעות העבודה שנקבעו על ידי המנהל המיוחד פחות משעתיים עבודה, ושכר זה נבלע בשכר הכולל שנפסק למערער.

13.גם לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של המנהל המיוחד שהעמיד את גובה שכר טרחתו של המערער על סך של 1,000 ₪ לשעה. המערער לא הציג ראיות באשר לשכר הטרחה הממוצע הנגבה על ידו, שעה שהנטל להוכחת תביעתו רובץ לפתחו (בש"א (מחוזי-חי') 14153/03 חסון נ' שלופה, 21.04.05; פש"ר (ת"א) 1199/01 דנבר צבעי ישראל בע"מ נ' עו"ד דוד גולדבלט-לוי, המנהל המיוחד, 30.03.04).

הערעור נדחה אפוא, והמערער ישלם למנהל המיוחד את הוצאותיו האישיות בסך של 12,000 ₪.

ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: