משעל נ' קואסמי ואח'

פסק דין חלקי

בפניי בקשה, למתן פסק דין חלקי לפינוי וסילוק יד הנתבעים מדירה הנמצאת בקומה העליונה בבניין בן שתי קומות המצוי בחלקה 207 בגוש 29989 בראס אלעמוד (להלן- "המושכר").

התובע, טוען לזכותו לקבל סעד של פינוי על פי הסכם השכירות, שמועד השכירות על פיו הסתיים זה מכבר, לגרסתו. לטענתו, גם לשיטת הנתבעים על פי כתב ההגנה והתצהיר שהוגש מטעמם, אין הם זכאים להמשיך ולהתגורר במושכר עקב סיום תקופת הסכם השכירות. לדידו, לאור הודאת הנתבעים כי תקופת השכירות הסתיימה וחלפה לה, גם אם יינתן מלוא המשקל לטענות הנתבעים בנוגע לתקופת השכירות, אין בפיהם טענה בדבר זכותם להמשך מגורים במושכר מעבר לשנת 2008 ולחילופין עד לשנת 2009 , כי אם עילה לסעד כספי גרידא לכל היותר, אותו דוחה התובע.

הנתבעים, לא הגישו את תגובתם לבקשה, למרות החלטתי במעמד הצדדים מיום 7.3.10 ולמרות הזדמנות נוספת שניתנה להם בהחלטתי מיום 21.3.10. די באי הגשת התגובה למשך פרק זמן ארוך ועד היום, כדי לקבל את הבקשה. למרות זאת, על מנת שההכרעה בבקשה תהיה על פי מהות הדברים, בחנתי את הבקשה בשים לב להגנת הנתבעים בכתב ההגנה המתוקן ולתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמם. על פי סעיף 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 רשאי בית המשפט, בכל שלב, להוציא פסק דין בחלק מהתביעה וליתן סעד נתבע, היכן שאין בהמשך הדיון כדי לשנות את הממצאים לגבי העובדות המהותיות. כפי שנאמר בספרו של י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, בעמ' 525 על מתן פסק דין במהלך שמיעת התביעה: "...אין צידוק להשהות לגביו את מתן פסק הדין עד אשר יהא בידו של השופט לפסוק במחלוקת כולה יוציא השופט פסק דין חלקי, והמשך הדיון יצטמצם בעניינים השנויים במחלוקת".

הנתבעים, טוענים כי משהשתכלל ונחתם חוזה שכירות חדש בין הצדדים המעמיד את דמי השכירות ל- 1,000 ₪ בחודש, לתקופת שכירות עד ליום 10.5.2008 נימצא, כי שולמו לתובע דמי שכירות עודפים. התשלום העודף, מגיע לכדי עשרות אלפי דולרים ולכן, עומדת להם האפשרות לממש את זכאותם למגורים במושכר למשך 168 חודשים מסיום תקופת החוזה (סעיף 21 לכתב ההגנה המתוקן). הנתבע, הצהיר על השקעותיו במושכר וטען כי אף שהסתיימה תקופת השכירות, הוא זכאי למגורים בדירה מששילם יותר מהמגיע לתובע (סעיף 16 לתצהיר). יובהר, כי התשלום התבצע בעין, בהשקעותיו של המצהיר - הנתבע 2 במושכר. בנוסף, ההשקעות בשיפוץ המושכר נעשו בטרם החתימה על הסכם השכירות הנוסף, אשר התובע מכחיש כי חתם עליו.

אין חולק אם כן, כי תקופת השכירות על פי הסכם השכירות, הסתיימה. הנתבעים, טוענים בסעיף 22 לכתב ההגנה המתוקן כי תקופת השכירות בהתאם להסכם, הסתיימה בחודש מאי 2008 ואף אם תתקבל גרסתם כי הוארכה תקופת השכירות לשנה נוספת, הרי שתקופת השכירות הסתיימה כבר בחודש 5/09. בהתאם להודאתם זו של הנתבעים, אין בידם כל עילה חוזית, להמשיך את החזקתם במושכר. יתירה מכך, הנתבע אומר בסעיף 11 בתצהירו: "הריני להצהיר כי התובע ידע על ההשקעה שלי בדירה, הוא ראה אותה, וכן חתם על הסכם חדש, למען יגולמו דמי השכירות בעלות השיפוץ הגבוה שהיה בדירה". גם אם יוכח, ששולם סכום עודף מעבר לגובה דמי השכירות עליו הוסכם, בהשקעות של הנתבעים במושכר, אין בכך כדי להביא להארכת תקופת השכירות לפרק זמן של 168 חודשים, מבלי שהייתה הסכמה לכך בין הצדדים. נכונים הדברים בפרט כאשר תקופת השכירות לפי ההסכם הנוסף נ/1 היא עד לשנת 2008, למרות שההשקעה במושכר קודם חתימה עליו לשיטת הנתבעים, היתה בסך של 50,000 $. בדומה לכך, מצינו בסעיף 16 לתצהירו של הנתבע כי הוא שילם לתובע מעבר לנדרש הגם שנגמרה תקופת השכירות. על פי הגנתו, אם התובע, עומד על דרישתו לפינוי המושכר הרי הוא, דורש לקבל החזר ממנו של כל השקעותיו במושכר, לרבות הוצאות נלוות (סעיף 12 לתצהירו).

בנסיבות אלו, גם אם יוכח כי נחתם הסכם שכירות חדש (נ/1), תמה על פיו תקופת השכירות. אין ללמוד מההשקעות במושכר, ככל שיוכחו במלואן או בחלקן ע"י הנתבעים, כי תקופת השכירות הוארכה עם ביצוע ההשקעה בשעה, שהנתבעים מודים כי לא נחתם חוזה שכירות נוסף ולא הובאו ראיות לכאורה עם הגשת התצהירים, כי הוסכם על הארכת תקופת השכירות. להיפך הוא הנכון, הנתבעים מודים כי היה סירוב מצד התובע, להאריך את התקופה ואי הסכמתו, קיבלה ביטוי בהגשת התביעה אשר כנגד צעדו זה, הם מלינים .

לא ניתן למנוע מתן סעד של פינוי וסילוק יד, בהסתמך על פעולה חד צדדית בהשקעות במושכר כאשר פעולה זו, אינה מבוססת על אומד דעת הצדדים להארכת תקופת השכירות. הדבר מקבל חיזוק מגילוי הדעת של התובע, לעניין חשיבות עזיבת המושכר על ידי הנתבעים, שהוכח קיומה. לפיכך, גם אם יוכח שהתובע, ידע על ההשקעות במושכר ולא מנע מהנתבעים מלבצען, אין בכך כדי להוות עילה להארכת תקופת השכירות, מבלי שניתנה הסכמתו להארכה עקב ההשקעה. מתצהירו של הנתבע עולה, כי גם הוא, אינו טוען להסכמת התובע להארכת התקופה ל-168 חודשי שכירות, כי אם טוען בדבר חובתו של התובע, להחזיר לו את השקעותיו, אם ייאלץ לפנות את המושכר.

המחוקק, הבחין בין עילת הפינוי וסילוק יד לבין סעד כספי, בגין עילות של הפרת הסכם שכירות, על פי העילה החוזית והנזיקית (סעיף 215 ז. לתקנות סדר הדין האזרחי). בנסיבות אלו, אין בהמשך בירור המחלוקת בעניין הסעד הכספי, כדי לעכב את ההכרעה בשאלת הסעד של פינוי המושכר.

קיימת מחלוקת לעניין נפקותו של ההסכם נ/1 שמכוחו הוארכה תקופת השכירות בעוד התובע טוען כי הוא מקורי וכי לא הוארכה התקופה מכוחו (כאמור בסעיף 9 לתצהירו). יחד עם זאת , אין בהסכם נ/1 אם יוכח שהוא אינו מזויף, כדי לסייע בידי הנתבעים כנגד התביעה לסילוק יד. על פי ההסכם, תקופת השכירות היא רק עד ליום 10.5.08 ועל פי תצהירו של הנתבע, לא היתה הסכמה מצד התובע להאריכה. לפיכך, אין כל בסיס משפטי להמשך ישיבתם של הנתבעים במושכר, עד למועד הגשת הבקשה למתן פסק דין חלקי ועד היום. מנגד, התובע בעדותו לעניין ההסכם ת/1 אמר כי לא ניתן לממש את אופציית הארכה אלא בהסכמת שני הצדדים ובכתב ובשום פנים, לא בעל פה (עמ' 11 שורות 13-23 ).

עיקר העיקרים, לצורך הכרעה בשאלת הזכות לסעד של פינוי וסילוק יד, די בכך שהנתבע בעצמו לא טען להגנתו, כי החוזה הוארך מעבר לתקופה האמורה בהסכם נ/1, באופן המקנה לו זכות להמשיך ולהתגורר במושכר, עד היום. לפיכך, על פי הגנת הנתבעים ובהיעדר תגובה לבקשה למתן פסק דין חלקי לפינוי המושכר, אין בהמשך שמיעת התביעה כדי לשנות מהעובדות המהותיות שאין בהן כדי לבסס זכות על פי הדין, להמשך שימוש במושכר. בנסיבות אלו, אני קובעת כי הסתיימה תקופת השכירות.

זכויותיהם של הנתבעים לא תיפגענה גם לדידם, כאמור בכתב ההגנה ( וראה גם סעיף 12 לתצהירו של הנתבע) במתן פסק הדין החלקי שכן, יימשך הדיון בשאלת זכותו של התובע לסעד כספי עקב תקופת השכירות ובמסגרתו תידון הגנת הנתבעים בדבר השקעותיהם במושכר, למרות פינוי המושכר על ידם.

מעבר לקביעותיי, בדבר זכותו של התובע למתן פסק דין חלקי, שמתי לבי להתארכות שמיעת התביעה, עקב מחדלים חוזרים ונשנים מצד הנתבעים בניהול הגנתם, בין בפני מותב זה ובין בפני המותב הקודם. גם בשל כך, יש להיעתר לבקשה ואין להאריך עוד את תקופת המגורים במושכר, עד לגמר שמיעת התביעה כולה.

לפיכך, דין הבקשה למתן פסק דין חלקי להתקבל ואני מורה לנתבעים, לסלק ידם מהמושכר ולפנותו מכל אדם וחפץ ולהחזיר את החזקה במושכר, לתובע.

על מנת שתהיה לנתבעים, שהות למצוא להם מקום מגורים חילופי ולפנים משורת הדין, הפינוי יהיה תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין החלקי.

ההוצאות, תיקבענה במסגרת פסק הדין המשלים.

עותק פסק הדין החלקי יישלח לצדדים.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"א, 12 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: