משה עמרם נ' ועדה מקומית לתכנון ובנייה שרונים ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול ו/או עיכוב ביצוע צו הריסה מינהלי, בקשה שהוגשה על ידי יהוקם משה עמרם (להלן: "המבקש") כנגד הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שרונים (להלן:"המשיבה").

בקשה זו עניינה צו הריסה מינהלי שהוצא ביום 13.10.09 על ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שרונים לפי סעיף 238 א' לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן:"החוק") בגין הצבה ללא היתר כדין של קרוואן בשטח של כ- 30 מ"ר במקרקעין בגוש 7815 חלקה 655 בישוב קדימה בסמוך לבית ספר "בית יעקב" (להלן:"המקרקעין") מקרקעין אשר יעודם בנייני ציבור במרחב התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ולבניה שרונים (להלן:"צו ההריסה המינהלי" "הבניה" "הצו" בהתאמה).

בבקשתו לביטול צו ההריסה המינהלי טען המבקש לבטול צו ההריסה המינהלי מהטעמים הבאים:

הקרוואן נשוא צו ההריסה המינהלי אינו מהווה "בנין" כהגדרתו בחוק וכי הוא אינו מחובר "חיבור של קבע אל הקרקע", צו ההריסה המינהלי פגום שכן לא קויימה חובת ההתייעצות הנדרשת טרם הוצאתו כשהמבקש מכוון לחובת התייעצות המנויה בסעיף 238א(ב) סיפא לחוק, ביצוע הצו לא דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת, הוצאת הצו נעשתה בשרירות ובחוסר סבירות ותוך הפרת חובת השוויון, ביצוע הצו נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוצאת הצו נוגדת החלטה שיפוטית קודמת וכן נוגדת "הבטחה שלטונית" מיום 11.5.2004, יגרם למבקש נזק כלכלי גדול אם יבוצע צו ההריסה המינהלי בעוד אשר למשיבה לא יגרם נזק אם לא יבוצע הצו.

לחלופין, עתר המבקש להורות על עכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי לצורך הכשרת הבניה נשוא הצו.

המשיבה עתרה לדחיית בקשת המבקש בציינה שצו ההריסה המנהלי הוצא וניתן כדין לגבי הקרוואן שהוצב במקרקעין נשוא צו ההריסה המנהלי ללא היתר בניה כדין.

הוסיפה וטענה המשיבה כי צו ההריסה המינהלי ניתן כדין ואין כל פגם בחוקיותו וביצועו דרוש היה לשם מניעת עובדה מוגמרת. אין עילה לבטול צו ההריסה המינהלי אשר ניתן כדין תוך מילוי דרישות החוק למניעת עובדות מוגמרות, צו שלא נפל כל פגם בהוצאתו ולא מתקיים אף תנאי מהתנאים הקבועים בסעיף 238(ח) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 לביטולו, ומשכך הדבר, טענה המשיבה, אין מקום לביטול צו ההריסה המינהלי ו/או עיכובו שכן הוצא כדין והינו תקף ומחייב.

כך גם טענה המשיבה שאין כל בסיס לטענות המבקש לפיהן נגוע צו ההריסה המינהלי בחוסר סבירות בחוסר סבירות, הינו שרירותי, נוגד את חוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו וכי הוצאתו נוגדת החלטה שיפוטית קודמת ו"הבטחה שילטונית מיום 11.5.2004 ויש לדחות טענותיו אלו כפי שגם יש לדחות טענתו לבטול צו ההריסה המינהלי מטעמים של צדק והגינות שכן צו ההריסה המינהלי הוצא וניתן כדין ולא נפל כל פגם בהוצאתו וכך גם אין כל מקום לעיכובו.

עיינתי בבקשה באמור בה ובמצורף לה, בתגובת המשיבה שניתנה בכתב באמור בה ובמצורף לה, במוצגים שהוגשו ובסיכומי הצדדים בכתב.

אין חולק, וכך עולה בברור מחומר הראיות שבפני, שהצבת הקרוואן במקרקעין נשוא צו ההריסה המינהלי בוצעה ללא היתר בניה כדין.

המבקש טען בסעיף 36 לסיכומיו כי הקרוואן נשוא צו ההריסה המינהלי אינו מהווה "בנין" כהגדרתו בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 וכי הוא אינו מחובר "חבור של קבע אל הקרקע". כמו כן טען כי הריסת הקרוואן "נוגדת החלטה קודמת של בית המשפט לפיה יש לבחון חלופות שאינן באמצעות הריסת הקרוואן".

באשר לסיווג הקרוואן כ"בנין" כהגדרתו בחוק, הרי שהלכה מושרשת היא, וכך נפסק לא אחת שאף "מזנון נגרר" המונח על גלגלים מהווה "בנין" כהגדרתו בחוק והצבתו עשויה להיות עבודה טעונה היתר בניה. אין אלא להפנות בענין זה בין השאר להמר' 226/59 ביטון נ' הוועדה המקומית לבנין ולבנין ערים חיפה, פד"י יג' 981, לע"פ 697/85 גולדשטיין נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה לוד, פד"י מ(4) 57 ולרע"פ 5086/97 בן חור ואח' נ' עירית תל אביב ואח', פד"י נא(4) 625.

הפסיקה קבעה שיש לשלב לענין זה בין מבחן אובייקטיבי לבין מבחן סובייקטיבי: משך הזמן ומידת הקביעות של ההצבה לצד כוונתו של המציב.

יישום מבחן זה על המקרה שבענייננו מביא למסקנה ברורה וחד משמעית שהצבת הקרוואן ע"י המבקש במקרקעין נשוא צו ההריסה המינהלי נעשתה על ידו, כפי שעולה מבקשת המבקש עצמה, לצורך שימוש בו באופן קבוע וממושך כמזנון/ מסעדת דרכים ליד בית ספר "כמחסה מפני הגשם בעונת החורף" (דברי המבקש עצמו בסעיף 2 לבקשתו המקורית) הינה עבודה הטעונה היתר כדין.

זאת ועוד, בחקירתו הנגדית הודה ואישר המבקש עצמו כי מאז הצבת הקרוואן במקרקעין נשוא צו ההריסה המינהלי לא הוזז הקרוואן ממקומו כפי שהוצב ואף חובר הוא הקרוואן לתשתיות (עמ' 2 לפרוט' מיום 31.12.09 שורה 24 ועד עמ' 3 לפרוט' שורה 24 ועד עמ' 3 לפרוט' שורה 2), הגם, כפי שנפסק לא אחת כאמור, שאף היעדר חיבור לתשתיות אין בו כשלעצמו כדי לשלול מסקנה שההצבה של הקרוואן במקרקעין הינה עבודה טעונה היתר כדין כפי שנקבע בפסק דין גולדשטיין שצויין בהחלטתי לעיל.

לא זו אף זו – אוסיף ואומר כי המבקש אף הודה בחקירתו הנגדית כי המשיך וביצע עבודות נוספות אשר אין חולק כי הינן טעונות היתר כדין הכוללות הקמת דק (DECK) מעץ בשטח של כ-49 מ"ר וקונסטרוקציית עץ עם כיסוי ניילון מעל לקרוואן ולדק וכי המקום החל לפעול כמסעדת דרכים, דבר שיש אף בו כדי להוסיף ולחזק את המסקנה הברורה והחד משמעית כי הצבת הקרוואן ע"י המבקש במקרקעין נשוא צו ההריסה המינהלי נעשתה על ידו לצורך שימוש בו באופן קבוע וממושך כמזנון/ מסעדת דרכים ליד בית ספר וכי המקום החל לפעול כמסעדת דרכים במקרקעין אשר ייעודם בנייני ציבור במרחב התכנון של הועדה המקומית לתכנון ולבניה שרונים. מודגש בזאת כי בהתאם לסעיף 238א(ג) לחוק, צו הריסה מינהלי יחול גם על כל תוספת בניה ללא היתר שנתווספה לבניין אחר מתן הצו, ואין צורך במתן צו נוסף לגבי תוספת בניה כאמור – וכך בענייננו.

בנסיבות אלו טענת המבקש לפיה הקרוואן שהוצב במקרקעין נשוא צו ההריסה המינהלי אינו מהווה "בנין" כהגדרתו בחוק – נדחית.

אף טענת המבקש לפיה הוצאת צו ההריסה המינהלי נשוא הדיון הינה שרירותית ונוגדת החלטה שיפוטית קודמת ומשכך יש לבטלו אין בה ממש דינה להדחות וכך אני מורה.

בטענתו זו לפיה הריסת הקרוואן נוגדת החלטה שיפוטית קודמת, מכוון המבקש להחלטה שניתנה במסגרת תיק ב.ש.7053/00 בית משפט השלום בנתניה אשר פרוט' הדיון וההחלטה בבקשה שניתנה בתיק ב.ש.7053/00 הוגשו לבית משפט זה במהלך הדיון בענייננו. עיון בהחלטה שניתנה ע"י בית המשפט בתיק ב.ש.7053/00 מעלה שאין לטענת המבקש כל בסיס. בתיק ב.ש.7053/00 דחה בית משפט זה בקשה קודמת של המבקש, תוך כדי הערת אגב לפיה הוא מצפה שהמשיבה תהיה בקשר עם הרשות המקומית על מנת לחפש פתרון חילופי להריסת הקרוואן, יחד עם הערה נוספת, ממנה מתעלם המבקש, ולפיה על המבקש לפנות לועדה המקומית לתכנון ובניה על מנת לקבל היתר בניה כדין – דבר אשר כפי שעולה מחומר הראיות שבפני, ועל כך אין חולק, שלא נעשה כלל ע"י המבקש.