מרכז הבניה והתעשייה אילת (מ.ת.ב) בע"מ נ' ד.ע. אוחנה בע"מ ואח'

פסק דין

רקע

1.תובענה לחיוב הנתבעים 1 ו-2, ולחילופין לחיוב הנתבעים 3-5, בתשלום הסך של 161,272 ₪, המהווה את תמורתה הכספית של סחורה אשר נרכשה מהתובעת ולא שולמה.

עיסוקה של התובעת, בין היתר, בשיווק מוצרים בתחום הבניה והבית.

במסגרת ניהול עסקיה, נכרת עם התובעת הסכם לביצוע עסקת מכר ואספקת מוצרים, לפיו תספק התובעת סחורה לנתבעת 3, אשר תמורתה תשולם ע"י הנתבעת 1.

הנתבע 2, המנהל ובעל המניות בנתבעת 1, נתבע מכח ערבותו הנטענת לפירעון שיק הביטחון שנמסר לתובעת ע"י הנתבעת 1, להבטחת תשלום תמורת הסחורה, וכן מכח חתימתו על כתב התחייבות לשיפוי התובעת.

הנתבעים 4 ו-5 נתבעים מכח התחייבותם לשיפוי התובעת בגין חובותיה של הנתבעת 3, בהתאם לכתבי התחייבות ושיפוי עליהם הם חתומים.

תמצית טענות התובעת

2.טענותיה של התובעת בתמצית הינן כדלקמן:

העסקה נשוא התובענה הינה פרי הסכם בין התובעת לנתבעת 1 בלבד, ומעולם לא התקיים הסכם משולש בין התובעת לבין הנתבעת 1 והנתבעת 3. בהתאם לתנאי העסקה היתה הנתבעת 1 בלבד רוכשת המוצרים, כמממנת של הנתבעת 3, זאת לאור אי הסכמתה של התובעת למכור לנתבעת 3, בשל מצבה הכספי, סחורות באשראי, ואילו אספקת המוצרים בוצעה אל הנתבעת 3, אשר אישרה את קבלתם.

התובעת עמדה בתנאי ההסכם ואין שחר לטענה כאילו נדרש אישור הנתבעת 1 לכל הזמנה, בכתב. למעט הדרישה כי הזמנת הסחורה תאושר ע"י הנתבעת 1 וכי קבלתה בפועל תאושר ע"י הנתבעת 3, לא היו תנאים נוספים בעסקה, לרבות לא התנאת תשלום תמורת הסחורה בביצוע תשלום תמורת הפרויקט ע"י עיריית אילת, המזמינה, תנאי אשר למעשה התקיים בפועל, לאחר שהוברר כי תמורת הפרויקט שולמה במלואה.

הביטחונות שהעמידה הנתבעת 1 לשם קיום יחסי מסחר עם התובעת לא הותנו ולא הוגבלו, לא לתקופה ולא לפרויקט מסוים, לרבות כתבי ההתחייבות והשיפוי שרועננו בזמנים הרלוונטיים לתובענה, ושיק הביטחון שמסרה הנתבעת 1 עליו חתם הנתבע 2 כערב.

הנתבעת הודתה למעשה בגובה החוב, בכך שבעת שחוללה המחאה שניתנה על ידה בסך של 150,000 ₪, פרעה הנתבעת 1 סך של 60,000 ₪ מתוכו בשיק חליפי, ואף נתנה שיק נוסף ע"ס 90,000 ₪, כביטחון עד להסדרת התשלום. הטענה להפעלת לחץ על הנתבע 2 למסירת השיקים נסתרה בראיות, היא איננה עולה כדי פגיעה ברצונו החופשי של הנתבע 2, ומכל מקום היא לא נטענה בכתבי הטענות. לאחר מסירת השיק הנ"ל כנגד החוב דאז, סופקה סחורה נוספת אשר תמורתה מצטברת לגובה החוב הקיים. הנתבעת 3 אישרה את קבלת הסחורה בכפוף לטענת קיזוז שאינה מתקיימת עוד.

לתובעת עילת תביעה שטרית וחוזית כנגד הנתבעים, והנתבע 2 נתבע גם מכח ערבותו. העילה השטרית מתקיימת אף חרף העדר חתימה על גבי שיק הביטחון, שכן בהעדר ראיות בדבר אופן השימוש בזכויות החתימה בחברה הנתבעת 1, חזקה שחותמת החברה מספיקה למילוי דרישת החתימה על השטר. מהראיות עולה כי השיק נמסר במסירה כשרה לתובעת ואף לא נטען דבר בנוגע להשלמת הפרטים בשיק.

חתימתו של הנתבע 2 על השטר כערב, מעידה כי ראה בעצמו את השיק כתקין וככזה המשמש לביטחון, ואת עצמו כערב לפרעונו. מכל מקום זהו המצג שהציג בפני התובעת, והוא מנוע מלטעון אחרת. קבלת טענת הנתבע 2 כי בעת שחתם על השיק כערב ידע כי השיק עצמו איננו חתום ע"י הנתבעת 1, תביא למסקנה המתחייבת כי נהג בחוסר תום לב, הטעה את התובעת ואף נהג כלפיה במרמה בניסיון לקבלת אשראי, התנהגות שבה כשלעצמה יש כדי לחייבו.

חבותם של הנתבעים 1 ו-2 נובעת הן מהתחייבותם החוזית, ההסכם במהותו ועפ"י פרשנותו המתבקשת וההתחייבות לשיפוי, הן מהוראות חוק המכר והן מהוראות חוק הערבות.

הנתבעת 3 חבה בתשלום הסחורה שסופקה לה מכח דיני עשיית עושר, לפי שאין מחלוקת כי סחורה סופקה אך תמורתה לא שולמה.

תמצית טענות הנתבעים 1-2

3.טענות הנתבעים 1 ו-2 בתמצית הינן כדלקמן:

עסקת היסוד המשמשת בסיס למסירת שיק הביטחון ע"י הנתבעת 1 הינה עסקה ישנה מהשנים 1994 או 1995, עת נטלה על עצמה הנתבעת 1 פרויקט בנייה גדול. לעסקה הישנה אף נחתמו מסמכי ההתחייבות והשיפוי משנים אלו. השיק נמסר לביטחון כשהוא איננו חתום, מתוך הסכמה כי במקרה של מחלוקת ימולא וייחתם לפי הסכמה משותפת של הצדדים. שיק הביטחון, אם כן, כמו גם ערבותו של הנתבע 2 לפרעונו, נסמך על עסקת היסוד, העסקה הישנה, ומשלא מולאו התנאים למילויו הכרוכים בעסקה הישנה, פקעה החבות השטרית ועימה הערבות.