מרטין נ' אימבר ואח'

פסק דין

ב"כ הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד 1984, על בסיס חומר הראיות המצוי בתיק ולאחר שהאזנתי לתובע ולנתבע. כן הוסכם כי בית המשפט יהיה רשאי לפסוק כל סכום בין 50,000 ₪ ל - 150,000 ₪.

1.בין התובע לנתבע נחתם ביום 28/5/02 הסכם מכר דירה. הנתבעים הם בני זוג.

2.התובע טוען כי זמן קצר מאוד לאחר החתימה על הסכם המכר, ולאחר שקיבל את החזקה בדירה, כאשר הזיז ארונות קיר ישנים שהיו צמודים לקירות הבית, גילה סדקים עמוקים לכל אורך ורוחב הקיר. כן גילה כתמי רטיבות קשים. לאחר בירור קצר שעשה עם נציג ועד הבית התחוורה לו תמונה עגומה בקשר להיסטוריה של הבנין, אשר לטענתו הוסתרה ממנו על ידי הנתבע בעת המו"מ לכריתת הסכם המכר.

3.הוברר לתובע כי הן בשנת 1991 והן בשנת 1995 הוכרז המבנה בו נמצאת הדירה כמבנה מסוכן על ידי עירית חיפה, זאת בעקבות סדקים חיצונים ופנימיים. ההכרזה הראשונה בוטלה ביום 20/1/92 לאחר שבוצעו במבנה תיקונים. בעקבות הכרזתו השניה של המבנה כמבנה מסוכן הוגשה תביעה משפטית על ידי הדיירים כנגד הקבלן שבנה את הבנין, בה נתבע, בין היתר, פיצוי בגין ירידת ערך של כל דירה ודירה, זאת עקב הליקויים החמורים שהתגלו ביסודות הבנין. בצירוף לכתב התביעה שהוגש נגד הקבלן, הגישו הדיירים חוות דעת שמאית בה הוערך הפיצוי הנדרש בגין ירידת ערך לדירת הנתבע על סך של 24,000$. כן נטען כי הנתבע לקח חלק פעיל בהליכים המשפטיים שהתקיימו – הליכים שבסיומם הושגה פשרה עם הקבלן באופן שהוטל עליו לשלם סכום של כ-500,000 ₪ לכל הדיירים.

הדיירים ויתרו על קבלת פיצוי אישי בגין ירידת הערך שנגרמה ומלוא הכסף שהתקבל במסגרת הפשרה הושקע על ידם בשיפוץ ותיקון הליקויים במבנה (ברכוש המשותף).

לאחר ביצוע העבודות, שהסתיימו זמן קצר לפני שהתובע רכש את הדירה, אישר מהנדס העיריה כי הסכנה הוסרה מהבנין והצו שהוצא בוטל.

4.עם גילוי עובדות אלו פנה התובע במכתב לנתבע ובו העלה את כל הנושאים שלטענתו הוסתרו ממנו. בשולי המכתב נכתב כי התובע שומר לעצמו את הזכות לתבוע את נזקיו זאת במידה והעסקה לא תבוטל.

5.עורך דין מטעם הנתבע שלח לתובע מכתב תשובה בו נטען כי לא הוסתר מתובע דבר. עוד נכתב במכתב כי בעת עריכת הסכם המכר מסר הנתבע לתובע את הודעת מהנדס העיר המאשר את הסרת התראה של מבנה מסוכן. הודעה זו צורפה למכתב עורך הדין ונכתב בו כי היא מצורפת "בשנית".

6.מכתב התובע לנתבע נשלח ביום 23/7/02 (כחודשים לאחר החתימה על הסכם המכר) ומכתב תשובה נשלח על ידי בא כוחו של הנתבע ביום 30/7/02. הפעם הבאה בה "שמע" הנתבע מהתובע היתה רק עם הגשת התביעה דנן, דהיינו, רק ביום 17/2/08 (לאחר כ-6 שנים).

7.טענתו המרכזית של התובע הינה כי לו היה יודע את מלוא הפרטים וההיסטוריה של הבנין, ולו היה רואה את כל הסדקים בדירה (סדקים שהוסתרו על ידי ארונות קיר גדולים וע"י טיפול "קוסמטי" שנעשה להם) לא היה רוכש את הדירה.

8.התביעה הוגשה בגין הנזקים שנטען כי נגרמו לתובע כתוצאה מרכישת הדירה. מטעם התובע צורפו שתי חוות דעת כדלקמן:

מהנדס אזרחי מטעמו קבע כי עלות תיקון הנזקים בדירה מסתכמת בסכום של 65,142 ₪. כן נקבע בחוות הדעת כי אין מדובר בליקויים הנובעים מבלאי אלא בליקויים הקשורים בקשר ישיר לבעיות הביסוס במבנה ולבעיות של יציבות הבנין. המומחה אף הבהיר כי הסכום שנקב בחוות דעתו אינו כולל עלות לבצוע תיקונים או שיפורים שאינם סטנדרטים.

שמאי מקרקעין מטעמו קבע כי ירידת הערך שנגרמה לדירה הינה בסך 90,000 ₪.

עוד נתבע סכום של 50,000 ₪ בגין עוגמת נפש ואובדן הנאה מהדירה.

9.הנתבע הבהיר בתצהירו כי רכש את הדירה בשנת 1995 (לאחר שכבר הוצא לגבי הבנין צו הכרזה של בנין מסוכן בשנת 1991 ולאחר שהוא שופץ פעם אחת והצו הוסר בעקבות השיפוץ). טרם רכישת הדירה על ידי הנתבע הוא שכר שירותי חברת בדיקה אשר בדקה את הדירה ונטען כי היא לא מצאה ממצאים מיוחדים ו/או חריגים.

מספר חודשים ספורים לאחר שהנתבע קנה את הדירה התקבלה הודעה שניה מטעם מהנדס העיר בדבר "מבנה מסוכן" ואף הוגש נגד הדירים כתב אישום בשנת 1997. במהלך כל השנים מקניית הדירה ועד מכירתה לתובע היתה הדירה מושכרת לשוכרים שונים (בין היתר התגוררה בדירה ביתם של הנתבעים).

10.הנתבע טוען כי במועד בו הראה את הדירה לתובע הוא סיפר לו על השיפוץ שנערך בבנין ועל האישור שנתן מהנדס העיר. כן הסכים הנתבע לערוך את הסכם המכר אצל עורך דין עליו המליץ התובע ואשר יצג את שני הצדדים במכירה. הנתבע הוסיף וטען כי גם במעמד החתימה על ההסכם אצל עורך הדין הבהיר, בשנית, כי הבנין עבר שיפוץ אשר קיבל את אישור מהנדס העיר, ואף הציג לנוכחים את אישור המהנדס.

11.מטעם הנתבע הוגשו חוות דעת נגדיות באשר לנזקים הנטענים על ידי התובע.

שמאי מטעם הנתבע קבע כי גובה ירידת הערך לדירה הינה בסך 22,000 ₪ בלבד.