מקמלאן נ' מדינת ישראל רשות המיסים, נציג מנהלת מיסוי מקרקעין בירושלים

החלטה

בפניי בקשה לפטור מאגרה ומהפקדת ערבון.

המבקש טוען שהוא הפקיד את כל הונו האישי, כל שגייס מילדיו ומקרוביו וכן הלוואות שנטל בשוק האפור, לטובת בנק לאומי למשכנתאות. לדבריו, המשיבה נתנה ליעקב מקמילן מגרש שלא כדין ובכך גרמה לו לנזק. לאור זאת הוא הגיש תביעה, וזו נדחתה על הסף. אולם לטענתו, משקבע השופט שדחה את התביעה כי לא בנקל דוחה בית המשפט תביעה על הסף, שהדבר מצביע על כך שקיים סיכוי גבוה שהערעור יתקבל. לגרסתו, הוא מצוי בחובות כבדים וזאת בעיקר בשל הוצאות בית משפט שהוטלו עליו. לטענתו, יש לו חובות ליעקב מקמילן בסך של כ-600,000 ₪ ועוד כ-100,000 ₪ שהוא חייב למשיבה. בנוסף, יש לו חובות מזונות לאשתו וילדיו שתפחו עם השנים מאחר וכל עיסוקו, היה בלמצוא סעד בהליך שבו יתוקן העוול. נוסף על האמור, המבקשת טוען שיש לו גם חובות רשומים במועצה, שנרשמו על שמו. המבקש מציין שכל רכושו עוקל לטובת המדינה, שהיא הזוכה בהוצאות לטובתה. לטענתו, הוא סובל ממחלות רבות ונדרש להוצאות רבות בגין טיפולים רפואיים ותרופות.

לטענת המשיבה, סיכויי הערעור להתקבל קלושים וזאת נוכח קבלת עמדת המשיבה מצד בית משפט קמא, בהחלטתו לדחות על הסף את תביעתו של המבקש. בהחלטה ציין בית משפט קמא שהדירה שעליה מבסס המבקש את תביעתו אינה שלו אלא של אחיו, ועניין זה הוכרע לא פעם על ידי הפסיקה, ומשכך מושתק המבקש מלטעון טענות באותו עניין. כמו כן, המשיבה טוענת שאף על פי שלמבקש חוב בסך של כ-1.5 מיליון ₪ למזונות, פירוט תנועות חשבון העו"ש שלו מצביע על כך שהוא מצוי ביתרות זכות בסכומים המאפשרים לשלם את האגרה. לטענתה, המבקש לא צירף אישור בנק המעיד על כך שאין לו פקדונות או חסכונות, ולאור האמור, לא הרים המבקש את נטל ההוכחה בדבר העדר יכולת כלכלית. בנוסף, המשיבה מציינת את חשיבות הפקדת הערבון להבטחת הוצאות המשיבה, וזאת כשפסיקת בתי המשפט השונים קבעה שיש למנוע עידוד של הליכי סרק והטרדות שווא של המשיבים תוך העמדתם בסיכון. לדידה, המבקש מנצל לרעה את הליכי המשפט ומטריד אותה ואת בית המשפט לחינם.

המבקש טוען בתגובה, שהמשיבה הפרה חובה חקוקה וכי לא חלה בענייננו התיישנות, שכן הודאת המשיבה בטעותה הייתה ביום 26.12.10. לדבריו, שאלת הבעלות אינה הנושא שעומד לדיון אלא התוצאה של עוולת המשיבה ומעשיה, שהביאה לרישום כוזב. לטענתו, אין לו חשבון עו"ש ולא ברור לו מאין שאובה טענת המשיבה. לדבריו, הוטלו עליו הגבלות ע"י המדינה, והמבקש מציין שלאחר שנבדקה יכולתו, קבעה המדינה שעליו לשלם 500 ₪ בחודש. המשיב טוען שהמשיבה רוצה לנקות את המבקש מכספו בכדי שיפסיק להטריד אותה, ואולי בכך לגרום למבקש להתאבד בבית הכלא או להעלות עצמו באש.

לעניין פטור מתשלום מאגרה –

תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") קובעת כי במניין שיקוליו ליתן פטור מתשלום אגרה ישקול בית המשפט שני מבחנים עיקריים: (א) האם אין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה; (ב) האם ההליך מגלה עילה (בשג"ץ 7997/05 דניאלי נ' פרקליטות המדינה, 15.1.06).

לאור האמור, בעל דין המבקש פטור כאמור, נדרש לפעול לפי תקנה 14(א) לתקנות האגרות, כדלקמן:

"(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה."

בענייננו, המבקש לא פירט מהם מקורות הכנסתו בששת החודשים האחרונים ולא צירף אסמכתא בעניין, לרבות תלושי משכורת או אישור המל"ל. אציין שעל אף שהמבקש הציג אסמכתאות המעידות על חובותיו בגין מזונות ובגין המועצה, וכן הציג הודעה מיום 7.5.13 המעידה על ההגבלות שהוטלו עליו על ידי רשות האכיפה והגבייה, הרי שאין בחובות כשלעצמם כדי להעיד על העדר יכולת כלכלית.

יחד עם זאת, מעיון בבקשה ובתצהיר שצורף לה, עולה כי מצבו הכלכלי של המבקש אינו מן המשופרים, ובנסיבות אלו, לאור מהות ההליך, מיהות הצדדים, נוכח שיעור האגרה הנוהג (ראה בשג"ץ 3320/11 ד"ר צבי אורי מעוז נ' הנהלת בתי המשפט (11.5.11), ומשנראה כי ההליך מגלה עילה, הנני סבור שיש להפחית את האגרה ולהעמידה על סך של 700 ₪ בלבד.

לעניין הפקדת ערבון –

מטרת הערבון היא לתת למשיבים מענה להוצאותיהם אם יידחה הערעור. השיקולים שיש לשקול לצורך מתן הפטור מהפקדת ערבון הם מצבו הכלכלי של המבקש וסיכוייו של ההליך אותו יזם להתקבל (ראה בש"א 1528/06 יוסף ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי , 17.10.2007 (להלן- "עניין ורנר ")). התנאים לפטור הם מצטברים, ודי שאחד מהם אינו מתקיים כדי להצדיק סירוב לבקשת הפטור.

הפקדת ערבון נועדה להבטיח את המשיבים, המוטרדים לדיון נוסף בפניי ערכאת הערעור. כך שאם הערעור יידחה, לא יצאו המשיבים נפסדים בשל חוסר יכולתם לגבות הוצאותיהם, וזאת משום שהמבקש הופטר מהפקדת ערבון (ראה בש"א 329/90 יונה אברך נ' אשר גרוגר, פ"ד מד(2)).

במקרה דנן, נוכח העובדה שהמבקש עצמו טוען לכך שהוא חב כספים למשיבה וכי המשיבה פעלה לעיקול רכושו ולהטלת מגבלות עליו בכדי לגבות את הוצאותיה, יש בכך כדי לעורר חשש שמא המשיבה תוכל לגבות הוצאותיה גם במסגרת הליך זה (ככל שיידחה ערעורו של המבקש). בנסיבות אלו, הפקדתו של ערבון להבטחת הוצאותיה של המשיבה, הנו הכרחי.

לפיכך, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הנוגעים בעניין, בחנתי את מהות ההליך ומידת מורכבותו, שיעור ההוצאות הצפויות, וסיכויי הערעור, נחה דעתי, בשים לב למצבו הכלכלי של המבקש, שיש להעמיד את גובה הערבון על סכום של 7500 ש"ח בלבד.

הערבון יופקד, אפוא, תוך 21 יום מהיום, שאם לא כן הערעור יידחה, ללא הודעה נוספת.