מקום הדיון בתביעות גירושין ושלום בית תקנות הדיון וחריגה מהן

רקע עובדתי

בפנינו תביעת הבעל לשלום בית, הכוללת בתוכה בקשה לחזרת האישה עם הילדים אל הדירה אשר התגוררו בני הזוג והילדים בעיר **** מספר חודשים לאחר עלייתם לארץ.

המדובר הוא בבני זוג שמיד לאחר עלייתם לארץ מצרפת, שכרו דירה בעיר **** ובה התגוררו מספר חודשים. חיי הנישואין עלו על שרטון, כאשר לדברי האישה נהג הבעל כלפיה וכלפי הילדים באלימות פיזית, באלימות מילולית ובאלימות כלכלית, בפרט מעת עלייתם ארצה. עקב כך, עברה האישה עם הילדים להתגורר ב**** – במקום קרוב למגורי בני משפחתה. תחילה פנתה האישה לבית משפט ב**** וביקשה להעביר את מקום הדיון לבית המשפט ב****. המדובר בתביעת מזונות הקטינים, משמורת וחלוקת רכוש. בית המשפט ב**** נעתר בהחלטתו להעביר את מקום הדיון לבית המשפט ב****.

הבעל מצדו מכחיש מכול וכול כי הוא נוהג באלימות פיזית, באלימות מילולית ובאלימות כלכלית כלפי אשתו וילדיו, ואף הגיש לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית הקוראת לאישה וילדיהם לחזור למקום המגורים ב****.

בנוסף, טען הבעל בבקשתו, כי מקום הדיון לעניין שלום הבית, בבקשה להשיב את הילדים לביתם ב****, בבקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ ובבקשה למניעת מכירת הדירה ב**** – הוא בנתניה, משום שמקום הדירה האחרון של בני הזוג הוא ב****. על החלטת בית המשפט ב****, כי שאר העניינים הנדונים בבית המשפט ידונו ב****, הגיש הבעל ערעור לבית המשפט המחוזי, שתוצאתו טרם התקבלה.

בני הזוג רכשו דירה בת שני חדרים ב****. לדברי הבעל, הדירה ב**** קטנה מהכיל משפחה בת שמונה נפשות, ולכן הם שכרו דירה גדולה יותר ב****. לדבריו, מטרת קניית הדירה ב**** לא הייתה בשביל מגורים ב****, אלא כהשקעה במסגרת התקציב העומד לרשותם, כדי שמדמי השכירות מהדירה ב**** – ישולמו דמי השכירות של הדירה ב****.

מנגד, בא כוח האישה טוען כי מקום הדיון הוא ב****, שכן המגורים ב**** היו רק לחודשים ספורים, ולפי דעתו זמן קצר זה אינו קובע מקום שיפוט באזור נתניה. כתמך לעמדה זו טוענת האישה ובא כוחה, כי הילדים רשומים במוסדות חינוך ב****, ומוסיפה שהואיל והיא עסוקה בטיפול בהם, אינו מן הצדק שהיא תעזוב את מקום קביעותה כיום ותבוא להתדיין בבית הדין האזורי בנתניה. לטענתה, לבעל נקל לבוא בגפו להתדיין ב**** מאשר לה, ומה עוד שהבעל הוא בעל אמצעים כלכליים טובים בהרבה משלה, דבר המאפשר לו ניידות קלה יותר משל האישה.

עמדת ההלכה לעומת עמדת תקנות סדר הדין האזרחי

החלטת בית המשפט (מאת השופט טל פפרוני) נשענת בין השאר על הוראות תקנה 258ג (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, כדלקמן:

"תובענה בענייני משפחה שהצדדים לה הם בני זוג או הורים וילדיהם תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריהם המשותף, ואם אין להם מקום מגורים משותף – מקום מגוריהם האחרון; ואולם הייתה התובענה בעניין מזונות של קטין, רשאי בית המשפט להורות על העברת הדיון בתיק העיקרי, כמשמעותו בתקנה 258ד, לבית משפט אחר."

בנוסף, הצדיק בית המשפט את העברת מקום הדיון ל**** כי ברגיל שירותי הרווחה ושאר גורמי תמיכה אשר ילוו את האישה ואת הילדים נמצאים ב****, ומטבע הדברים נכון יהיה שמקום השיפוט ושירותי הרווחה יהיו במקום אחד.

ואכן בית הדין הרבני האזורי ב// נקט בדרך דומה (תיק 1074-22-1, מיום ד' במרחשוון תשס"ג (10.1.2002). לא פורסם. הובא בספרו של פרופסור אליאב שוחטמן "סדר הדין בבית הדין הרבני" עמוד 276). מדובר היה בבני זוג שהתגוררו בחצור הגלילית, ולאחר שנפרדו – עברה האישה להתגורר ב//. כעבור זמן הגישה האישה תביעה למזונות הילדים בבית הדין האזורי ב//. הבעל התנגד, וטען כי על האישה להגיש תביעתה בבית הדין האזורי בצפת, שהוא בית הדין של מקום מגוריהם האחרון. בית הדין ב// קיבל החלטה, לפיה יתקיים הדיון בפניו.

בנימוקי בית הדין (מפי הרב אברהם אטלס, עמו ישבו בדין הרבנים מימון נהרי ומרדכי בר אור) נאמר:

"[...] כי תקנה י(1) לתקנות הדיון, תשנ"ג, הקובעת כי "תביעה בין בני הזוג בענייני אישות תוגש לבית הדין הרבני של מקום המגורים האחרון", משמעותה שכל נושא של דין ודברים או טענות ומענות שבין בעל ואישה – אם הבעל כנגד האישה ואם האישה כנגד בעלה – המתמקדים בנושאי אישות שביניהם, אזי יש להגישם לבית הדין השייך למקום מגוריהם האחרון, מה שאין כן נושאים שאינם כלולים תחת הכותרת 'ענייני אישות' – עליהם לא חלה תקנה זו. ולכן נושא מזונות הילדים הנדון בתביעה דנן, אין לראותו ככלול ב'מכלול ענייני אישות', שכן תביעת האישה למזונות ילדיה היא למעשה תביעת הילדים נגד אביהם ולא תביעת האישה כלפי בעלה [...] ועל כן אין התקנה חלה על תביעה זו, מה שאין כן בתביעת אישה למזונותיה מבעלה, שהיא כלולה ב'מכלול ענייני אישות', בהיותה תביעת האישה נגד בעלה, כלפיה אכן מתייחסת התקנה."

אולם בניגוד להחלטה זו, נראה כי בהיעדר הוראה מפורשת, משמעות תקנה י(1) גורפת  וכי גם בענייני מזונות הקטינים מקום הדיון נקבע לפי מקום המגורים האחרון, ואכן על ההחלטה הנ"ל הגיש הבעל ערעור ובית הדין הגדול החליט לקבלו, תוך דחיית הבחנתו של בית הדין ב// בין תביעת מזונות עבור הילדים ובין תביעות אחרות של אישה נגד בעלה בענייני אישות (תיק 7033-21-1, פסק דין מיום כ"ג בכסלו תשס"ג (28.11.2002), לא פורסם. הובא ב"סדר הדין בבית הדין הרבני" שם. בדין ישבו הרבנים משה טופיק, שלמה בן שמעון וחגי איזירר). הטעמים שבית הדין נתן בפסק דינו הם: