מקבילי נ' מקורי ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפינוי דירה הממוקמת ברחוב קיבוץ גלויות 24א בחדרה (להלן: "המושכר") שהוגשה בהתאם לפרק טז4 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984.

התובע טוען בכתב תביעתו כי הינו בעל הזכויות במושכר, וכי הנתבעים הינם בני זוג, אשר שכרו את המושכר למגורים החל משנת 2009. לטענתו, ביום 18.11.11 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות, בו הוסכם כי הנתבעים ישכרו את המושכר למשך חמישה חודשים תמורת דמי שכירות בסך 2,600 ₪, אולם על אף שתמה תקופת השכירות עוד ביום 18.04.12 – טרם פינו הנתבעים את המושכר. לטענתו, המושכר הושכר לתקופה קצרה לאור טענת הנתבעים כי בכוונתם לעבור לבית בגבעת עדה, אשר נמצא בהליך שיפוץ. עוד טוען התובע כי הנתבעים הפרו את ההסכם בין הצדדים, בין היתר, כאשר שיקים שניתנו בעד דמי השכירות – חוללו באי פירעון. בשל הפרת ההסכם ותום תקופת השכירות – עתר התובע לפינוי המושכר לאלתר. לתיק בית המשפט הוגש תצהירה של הגב' מירב משיח – ביתו של התובע (להלן: מירב), ולפיו הנתבעים לא פינו את המושכר עד יום הגשת התביעה ואינם משלמים את דמי השכירות.

הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי מירב אינה מיופת כח להגיש תביעה או תצהיר בשם התובע, ועל כן יש לדחות את התביעה. עוד טענו הם, לגופה של תביעה, כי התובע דווקא מעוניין שהנתבעים ימשיכו להתגורר במושכר, וכי הם מתגוררים במושכר משך כ-3 שנים, וכי כל התשלומים נפרעו במועדם במשך כל תקופת השכירות – למעט תשלום אחד.

הנתבעים טוענים כי הסכם שכירות "מקוצר" – למשך 5 חודשים, נחתם לאור העובדה שמשך 7 חודשים התגוררו הם במושכר ללא הסכם שכירות, כאשר הם משלמים דמי השכירות במלואם, והם התבקשו לחתום על הסכם עד תום שנת השכירות – ע"י מירב, לאחר מות אשת התובע. לטענתם, הבטיח להם התובע כי יוכלו להמשיך ולהתגורר במושכר כנגד דמי שכירות חודשיים בסך 2,600 ₪ עד לחודש 04/13 – דהיינו עד תום תקופת השכירות המקוצרת ולמשך שנה נוספת. הנתבעים טוענים כי הביעו תמיהה בפני התובע, מדוע נחתם השכם שכירות רק עד חודש 04/12, אולם לטענתם השיב התובע כי ביתו מנהלת את העניינים וכי אמרה לו שיש לחתום על הסכם חדש בכל שנת שכירות בנפרד, אך הבטיח לנתבעים כי התחייבותו בעניין השכרת המושכר למשך שנה נוספת שרירה וקיימת.

הנתבעים טוענים כי כשבועיים לפני תום הסכם השכירות המסתיים ביום 18.04.12 הציגה מירב לנתבעים הסכם חדש, ובו תנאים שלא היו קיימים בהסכם הקודם כגון ערבות בנקאית וערבים, וכן דמי השכירות החודשיים הועלו לסך 2,800 ₪. הנתבעים טוענים כי רומו, או כי התובע או מי מטעמו נהגו כלפיהם בחוסר תום לב, ולחלופין – כי יש לקבוע כי בנסיבות העניין ישנו הסכם בעל פה בינם לבין התובע. הנתבעים טוענים כי כל התשלומים נפרעו במועד – וכי אי הפירעון היחיד נבע מעיקול שהוטל על חשבון הבנק שלהם, אך עיקול זה הוסר, והשיק הופקד פעם נוספת – וכובד. הנתבעים טוענים כי הינם מסכימים להפקיד את מלוא דמי השכירות, ואף פנו לתובע וביקשו לשלם את דמי השכירות עבור התקופה שבין 18.04.12 – 17.06.12, אולם התובע סירב לקבל מהם את דמי השכירות, כיוון שביתו אוסרת עליו לעשות כן.

כאמור, מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית של מירב, במסגרתו הוסיפה היא כי ההסכם המקוצר נחתם, לאחר שהנתבעים התגוררו בנכס ללא הסכם שכירות משך מספר חודשים, כאשר הם טוענים כי הם משפצים בית בגבעת עדה וכי בקרוב יעזבו את המושכר, וכך, תוך ניצול מצוקתו של התובע – אשר טיפל באשתו, שהייתה חולה במחלה סופנית, השיגו הם את אישורו של התובע להאריך את שהייתם במושכר מידי חודש בחודשו, וזאת נעשה מתוך התחשבות בנתבעת שהייתה בהריון, כאשר הנתבעים מבטיחים כי לאחר הלידה יעזבו את המושכר. מירב מעידה כי לאחר מות אימה – אשת התובע, החתימה את הנתבעים על הסכם השכירות המקוצר. עוד הוסיפה מירב בתצהירה כי שני שיקים חוללו: האחד - בסך 7,500 ₪ שזמן פרעונו 19.01.11, והשני – בסך 2,500 ₪ שזמן פרעונו 18.03.12. מירב העידה כי מאז ומתמיד ניהלה היא – ולא אביה - את ענייני השכירות כמיופת הכח של הוריה, שאינם משכילים, וכי גם כעת, הינה מיופת כח שח היורשים לנהל את ענייני הירושה. מירב הוסיפה כי תנאי ההסכם שונו, כך שנדרשו ערבויות ובטחונות, לאור העובדה שהנתבעים הבטיחו פעמים מספר כי יפנו את המושכר ולא עשו כן, וכן לאור העובדה שהנתבעים נקלעו לקשיים כלכליים, כפי שעולה מן העיקולים בחשבון הבנק שבבעלותם, אולם בכל מקרה, יש לה הזכות לשנות את הסכם השכירות כרצונה.

במעמד הדיון ביום 15.07.12 – העיד התובע כי לא הבטיח לנתבעים דבר וכי לא ניהל את ענייני השכירות, אלא ביתו ואשתו המנוחה הן שניהלו עניינם אלו (ראו עדותו בעמוד 1 שורות 24-28 לפרוטוקול), התובע לא נחקר בחקירה שכנגד. כן העידו מירב והנתבע.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתב הטענות ובתצהירי הצדדים, ולאחר ששמעתי את עדותם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

ראיתי שלא לדון בשאלה האם הפרו הנתבעים את ההסכם בין הצדדים בכך ששיקים שנתנו בעד השכירות חוללו, שכן אין בכך כדי לשנות את תוצאת פסק הדין.

אין חולקין כי תקופת השכירות על פי הסכם הכתוב האחרון שנחתם בין הצדדים הסתיימה ביום 18.04.12 (ראו סעיף 5.1 להסכם – נספח א' לכתב התביעה). הנתבעים טוענים כי בינם לבין התובע קיים חוזה בעל-פה, לפיו המושכר הושכר להם לשנה נוספת, באותם תנאים של ההסכם הנ"ל. טענה זו הינה טענת הגנה שהנטל להוכיחה רובץ על הנתבעים, אולם הנתבעים לא השכילו להרים נטל זה. הנתבעים לא הביאו כל ראייה התומכת בטענתם, ואף התובע, שלטענתם הוא שהסכים עימם על הארכת החוזה בשנה נוספת, העיד כי לא הבטיח להם דבר, וכי לא טיפל כלל בענייני השכירות. לא זו אף זו, הנתבעים לא חקרו את התובע בחקירה שכנגד, ועל כן נראה שאין הם חולקים על עדותו. משלא השכילו הנתבעים להחתים את התובע על מסמך המעלה את הבטחתו על הכתב, ומשלא חקרו את התובע בעניין, ומשהשתכנעתי כי מירב היא היחידה זו אשר ניהלה את ענייני השכירות, וזאת בין היתר, על פי ייפוי כח שצירפה לכתב התביעה – אף שמועדו מאוחר ממועד ההבטחה הנטענת, ומעדותו של התובע- באתי לכלל מסקנה כי לא קיים כל חוזה בעל פה, ואף לא מצג עליו רשאים היו הנתבעים להסתמך, ועל כן פעלו התובעים כדין וללא דופי.

ועוד, טענת הנתבעים, לפיה חרף האמור בהסכם השכירות היה הסכם נוסף לפיו שוכרים הם את המושכר באותם תנאים למשך שנה נוספת היא טענה בעל-פה שאינה מתיישבת עם ההסכם בכתב וכזו היא מהווה טענה בעל פיה כנגד מסמך בכתב. כך או כך, כאמור לעיל, טענה זו לא הוכחה כלל.

הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה שהנתבעים עצמם מודים כי מי שטיפל בענייני המושכר היתה מירב, ולפיכך אילו היה מבטיח להם התובע הבטחה זו, היו דואגים להעלותה על הכתב. הנתבע מכחיש הבטחה זו וטוען כי ההסכם המחייב הוא ההסכם בכתב ואין בלתו.

משסירבו הנתבעים לחתום על הסכם שכירות חדש על פי התנאים שהציבה להם מירב, אף אם לטענתם "הקשיחה" מירב את תנאי ההסכם, אין הם זכאים עוד להתגורר במושכר - ועליהם לפנותו, שכן אין כיום בין הצדדים יחסי שכירות. אין הנתבעים יכולים לכפות על התובע להשכיר להם את המושכר בתנאים שאין הוא מסכים להם, ומשאין הסכמה בין הצדדים, נפרדות דרכיהם.

סוף דבר – התביעה מתקבלת. הנתבעים יפנו את המושכר תוך 30 ימים מהיום.

הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: