מנהל מקרקעי ישראל מחוז צפון נ' בן יהודה

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תובענה, שהוגשה על ידי המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בעכו. על פי כתב התביעה, הנתבעת (להלן – "המבקשת") הינה החוכרת של מקרקעין הידועים כחלקה 7 בגוש 17764, ועל פי חוזה חכירה עליה לשאת בתשלום דמי חכירה שנתיים. במסגרת התביעה נדרשת הנתבעת לשלם את דמי החכירה לשנים 2006 עד 2008, בסכום של 3,135 ₪.

המבקשת הגישה התנגדותה ללשכת ההוצאה לפועל, וזו הועברה לביהמ"ש. בתצהירה הקצר טענה המבקשת, כי מכרה את המקרקעין נשוא התביעה ביום 18.9.05. עותק הסכם המכר צורף. עוד טענה המבקשת, כי הרוכשים אינם משתפים פעולה עם עורך הדין, והם אף ברחו מהארץ.

דיון במעמד הצדדים התקיים בפני. ב"כ המשיבה לא ביקש לחקור את המבקשת, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

ב"כ המבקשת טען בסיכומיו, כי הפרוצדורה של העברת זכות החכירה לרוכשים לא התאפשרה, בשל עזיבתם הפתאומית של הרוכשים את הארץ, ולאור העובדה שמדובר במקרקעין הרשומים בחברה משכנת, שלא איפשרה את העברת הזכויות אצלה, דבר שמנע העברת הזכויות במנהל.

ב"כ המשיב טען, ראשית, כי כלל אין לראות בבקשה משום "התנגדות", לאור העובדה שהיא נושאת כותרת "בקשה לדחייה על הסף", ובמסגרתה אף מתבקש ביהמ"ש ליתן למבקשת ארכה לשם הגשת כתב הגנה, ככל שבקשה זו תידחה, ללמדך, שאף המבקשת לא ראתה בבקשתה משום "התנגדות".

לגוף העניין טען ב"כ המשיב, כי למעשה אין בפי המבקשת כל הגנה. היא החוכרת, והיא אינה טוענת להעברת זכות החכירה, או אף להגשת בקשה להעברת הזכויות במינהל. העברת הזכויות טעונה הסכמת המינהל, על פי הסכם החכירה, ומשלא ניתנה הסכמה כזו, על המבקשת לשלם את דמי החכירה, ואין בפיה הגנה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת מלוא סכום התביעה (לרבות שכ"ט והוצאות) בקופת ביהמ"ש.

ראשית, אני דוחה טענת המשיב באשר לכותרת הבקשה. מהות הבקשה היא התנגדות לביצוע שטר, גם אם לא הוכתרה זו בכותרת המשפטית הנכונה. רשם ההוצאה לפועל אשר העביר את הבקשה לביהמ"ש ראה בה משום התנגדות, וכך רואה אותה גם אני. גם בעת שהגיש המשיב את תגובתו לבקשה לא העלה כלל טענה כי אין מדובר ב"התנגדות", וטענה זו נטענה לראשונה בדיון עצמו.

לגופו של עניין, על פי הסכם החכירה, וכל עוד לא בוצע רישום הזכויות על שם הרוכשים, הרי המבקשת עודנה החוכרת, ועליה לשאת בדמי החכירה. עם זאת, מטענותיה של המבקשת עולה, לכאורה, כי בעל כורחה נותרה המבקשת בעלת "זכות" החכירה של המקרקעין, אף על פי שמכרה זכותה זו, קיבלה לידיה את כל התמורה, ולמעשה איבדה זיקה לנכס. קשיים פרוצדוראליים הם המונעים, לטענתה, את רישום הזכויות על שם הקונים, בנסיבות מיוחדות, בהן הרוכשים עזבו באופן פתאומי ולצמיתות את הארץ, לאחר תשלום מלוא התמורה, אך בטרם הסדרת הרישום על שמם. גם אם ישנו הליך אחר שבמסגרתו תוכל המבקשת להשתחרר מזכותה ומחובתה כאמור לעיל (ובעניין זה חלוקים הצדדים), אני סבורה כי בכפוף להפקדת מלוא סכום התביעה יש לאפשר התדיינות משפטית ממצה, במהלכה – יש לקוות – יצליחו הצדדים להסדיר את הקושי שנוצר בנסיבות הספיציפיות של תיק זה, ולצאת מהמבוי הסתום אליו נקלעו, שאם לא כן – יוסיף המשיב וידרוש מהמבקשת גם בעתיד את דמי החכירה בגין אותם מקרקעין שנמכרו זה מכבר.

לאור האמור לעיל, תינתן רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך 4,200 ₪ (סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל) בקופת ביהמ"ש, תוך 45 יום מקבלת החלטה זו.

בהעדר הפקדה, תידחה הבקשה, והליכי ההוצאה לפועל יימשכו.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' אייר תש"ע, 22 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: