מיסוי דיבידנד שנמשך במסגרת עסקת מכירת מניות בחברה

1.         ערעור על שומות בצו שהוצאו למערער בעקבות רווח הון שהרוויח במכירת מניות בשנים 2007, 2009. הדיון מתמקד בשאלת מהותם של תשלומים ששולמו למערער על ידי החברות שאת מניותיהן מכר; האם מדובר בדיבידנד שחולק ומומן בהלוואה או שמא מדובר בתשלום תמורה עבור מניות.

            עוד חלוקים הצדדים בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה שנצברו בחברה עובר למכירה ובשיעור מס רווחי ההון המוטל על חלק מרווח ההון המשקף רווחים צבורים אלו.

2.         את הדיון נפתח בתיאור הרקע ועסקת מכירת המניות, לאחר מכן נבחן את מהות הסכומים שקיבל המערער ולבסוף נדון בחישוב הרווחים הראויים לחלוקה.

רקע

3.         המערער ושותפו לשעבר, מר מרקוס אדלשטיין ז"ל, ייסדו בשנת 1977, ביחד עם אחרים, את חברת נומינור בע"מ (להלן: "נומינור"). נומינור הינה בעלת מפעל העוסק בייצור תחמוצת ומטילי אבץ. שנים מספר לאחר מכן ייסדו השותפים חברה נוספת בשם מטוקס בע"מ (להלן: "מטוקס"), העוסקת בייבוא ושיווק של מוצרים וחומרי גלם בתעשיית האבץ. החברות פעלו במשך שנים רבות. שותפיהם של המערער ואדלשטיין פרשו, והשניים נותרו בעלי המניות היחידים בחברות, כאשר לכל אחד מהם 50% מהמניות בכל חברה.

4.         החברות עשו חיל וצברו רווחים, אולם רווחים אלו לא נמשכו על ידי בעלי המניות אלא שימשו לרכישת מלאי וציוד ולהרחבת המפעל. כך למשל בשנת 2006 צברה נומינור רווחים, לאחר מס, בסך של 4.7 מיליון ₪, אשר מרביתם הופנה לרכישת מלאי ולהענקת אשראי מסחרי ללקוחות (מע/2, סעיף 9). בסוף שנת 2006 נמצאו בקופת החברה מזומנים בסך של 27,000 ₪ בלבד (המאזנים צורפו כנספח 2 למע/2).

5.         בשנת 2007, החליטו המערער ואדלשטיין למכור את מניותיהם בחברות. ביום 15.10.2007 חתמו השניים על הסכם למכירת המניות בחברות לחברת א.א.ת. 1 בע"מ (להלן: "הרוכשת") (ההסכם צורף כנספח 1 למע/2) (להלן "הסכם המכר").

            על פי ההסכם, מכר אדלשטיין לרוכשת את מלוא מניותיו בחברות תמורת סך של 1,833,334$. המערער לעומתו מכר רק מחצית ממניותיו בכל אחת מהחברות (כלומר 25% מסך מניותיה של כל חברה) תמורת סך של 916,666$ (סכומים אלו התחלקו כך שכ- 3.5 מיליון ₪ שולמו עבור מניות נומינור ו- 0.8 מיליון ₪ עבור מניות מוטקס). המערער גם העניק לרוכשת זכות ברירה (אופציה) לרכישת יתרת  מניותיו בחברות (ראו המבוא להסכם ועמ' 15 לפרוטוקול).

6.         לגרסת המערער, הוא ושותפו אדלשטיין ז"ל ביקשו למשוך את הרווחים שנצברו בחברה במהלך השנים. לטענתו, הוא ראה ברווחים אלו כבסיס לפנסיה ועל-כן הוא ושותפו ביקשו למשוך את הרווחים כדיבידנד (עמ' 14). הואיל ובקופת החברה לא היו די כספים לתשלום הדיבידנד, גובשה הסכמה ולפיה הרוכשת תלווה לחברה את הסכומים הנדרשים, והחברה תשלם דיבידנד למערער ולאדלשטיין (עמ' 14). בהתאם נקבע בהסכם המכר בסעיף 3.03 (e), כי הרוכשת תלווה לחברות את הסכומים הנדרשים לצורך מימון תשלום הדיבידנד המאושר למוכרים. הוסכם כי הרוכשת תלווה לחברת נומינור 4,050,000 ₪ ולמטוקס 1,000,000 ₪. בסעיף 6.08 להסכם המכירה נקבע כי עד למועד הסגירה (Closing date) תשלם מטוקס לבעלי המניות דיבידנד בסך של 1,000,000 ₪. כן סוכם כי נומינור תכריז עד מועד הסגירה על חלוקת דיבידנד בסך של 8,100,000 ₪, שמתוכם 4,050,000 ₪ ישולמו למוכרים במועד הסגירה ויתרת הדיבידנד בסך 4,050,000 ₪ תשולם לבעלי המניות לאחר מועד הסגירה (Post closing date) בתשלומים. סוכם גם כי כל חברה תנכה במקור את המס המתחייב בגין חלוקת הדיבידנדים.

            ב- 4.12.2009 העביר המערער את יתרת מניותיו בחברות לרוכשת.