מינהל מקרקעי יש נ' ברכיל ברוך ואח'

פסק דין

רקע כללי ותמצית טענות הצדדים:

התובע מנהל מקרעי ישראל – מדינת ישראל (להלן: "ממ"י" או "התובע"), הגיש תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהנכס הידוע כגוש 7022 חלקה 48 (לשעבר 9) וחלקה 50 (לשעבר 10) ביפו (להלן: "הנכס"), ולהחזירו לתובע כשהוא פנוי וריק מכל אדם וחפץ.

לגרסת ממ"י, הנתבעים שמתגוררים בחלקה סמוכה לנכס (חלקה 8), סיפחו לעצמם את הנכס בלי היתר ללא כל זכות קניינית בנכס חרף דרישות המינהל לפנותו. לגרסתם, הנתבעים עושים בו שימוש ברצף כגינת ביתם מזה למעלה מ- 20 שנה ללא היתר.

לטענת הנתבעים, אכן הם עושים שימוש בנכס כגינת ביתם למעלה מ-20 שנה, ואולם שימוש זה לא בא מתוך חמדנות לנכס לעצמם שטח נוסף, אלא מתוך מצוקה מחמת המבנה הטופוגרפי בשטח ולאחר שהתובע במחדליו לא טיפח את השטח ולא דאג לפתרונות ראויים. לגרסת ההגנה, מחמת העובדה שביתם של הנתבעים נמוך משמעותית מהנכס, נוקזו לעבר ביתם מי גשמים שגרמו לשיטפונות והצפה כפי שעולה מהתמונות המצורפות. זאת ועוד, השטח שהיה שטח שכלל בור עמוק שימש במשך שנים כאכסניה לאשפה לתושבי הסביבה, עד אשר נקעה נפשם של הנתבעים בהעדר סיוע מהתובע ובעידודה של עיריית ת"א, הם פינו את האשפה, טיפחו את השטח, גידרו אותו בגדר בטון ומנעו הצפות מים כבעבר.

עוד לטענת הנתבעים, כל פעולותיהם נעשו בידיעת התובע ובאישורו תוך הבטחות חוזרות ונשנות בע"פ כי יתירו לנתבעים לרכוש חלקה זו ללא מכרז. לטענתם, הם נהנים מזכות שביושר כברי רשות בלתי הדירה שלא ניתנת לבטול.

לחילופין, טוענים הנתבעים כי יש לאפשר להם לרכוש את החלקה נשוא התביעה ללא מכרז, שכן שווק המגרש לבנייה במכרז תסכל את אפשרותם לרכוש מגרש זה. עוד טוענים הנתבעים, כי כל בנייה בשטח זה תביא אסון לביתם ובעצם "לקבורתו" או "הצפתו". הנתבעים שהסתמכו על חוות דעת מקצועית, טוענים כי כל בנייה אם בכלל שתצליח בשטח תסתיר את מקור האור והשמש היחיד שיש לביתם, ותגרום החמרה בשיטפונות ובהצפה בימי הגשם שעה שכל המים יתנקזו לשביל שבין שתי החלקות ומשם ישר לביתם.

לחילופי חילופין, מבקשים הנתבעים פיצוי נאות עבור ירידת ערכו של ביתם עקב בנייה בשטח נשוא התביעה.

בדיקת הזכות הקניינית בנכס

בתביעת פינוי וסילוק יד, אבן יסוד היא הוכחת הבעלות של התובע בנכס. בענייננו, בעלות זו הוכחה על פניה מעיון בנסחי רישום הטאבו (נספחים 1-3 לתצהיר עד התביעה מר גופר). כמו כן, הוכנה מפת מדידה המתארת את תפיסת החזקה של הנתבעים. מפה זו הוכנה עפ"י הוראותיו של עד התביעה מר בועז פרידמן המשמש כסגן מנהל מחוז בפועל ומנהל תחום למיפוי ומדידות בממ"י – מחוז ת"א.

הנתבעים לא יכלו לסתור חזקה זו הנתמכת ברישום בטאבו ובתרשים המדידה, ובעצם בכל התכתובות ובהתנהלות מול ממ"י בשנים עברו, יצאו גם הם מהנחת מוצא כי השטח נשוא התביעה בבעלות ממ"י.

עוד אין מחלוקת עובדתית, כי לנתבעים אין כל הסכם חכירה או שכירות או הסכם אחר בכתב עם ממ"י. משנשאלה הנתבעת אם יש לה הסכם עם ממ"י באשר לחלקה 9, השיבה:

"יש לי הסכם בע"פ ולחיצת יד, זה מה שנחשב לגינה בהסכמה. בהסכמה אני נמצאת שם, היו אצלי שלושה מנהלים מהמינהל, אני לא זוכרת שמות. היה אצלי אלי מורד, היה אצלי מיקי ורדי שהיה מנהל מנהל מקרקעי ישראל"...

(עמ' 32 לפרו' שורות 31-32).

אין אף מחלוקת, כי אין לנתבעים כל אישור בכתב מאת ממ"י להחזיק בנכס. הנתבעת נשאלה, האם נכון שאף אחד מהמינהל לא כתב לה ולא הבטיח בכתב שתוכל לקנות את המגרש, הנתבעת השיבה:

"מכתב ספציפי כזה אין לי, אמרתי לך את זה מהתחלה, למרות שהיו לי המון הבטחות".

(עמ' 36 לפרו' שורה 25)

ב"כ התובעת הוסיפה ושאלה, לפי איזה דין החזקה בחלקה? והנתבעת השיבה:

"מזה שהם ישבו אצלי ושתו קפה, זה דין בשבילי".

(עמ' 36 לפרו' שורה 28).