מימון בית משפט בידי עיריה - לא פוגע בעצמאותו השיפוטית

השופטת א' פרוקצ'יה:

העתירה

1.            זו עתירה שעניינה מעמדו ודרך פעולתו של בית המשפט לענינים מקומיים בירושלים; הסעדים העיקריים המבוקשים בה הם - להפסיק לאלתר את העברת הכספים מעיריית ירושלים להנהלת בתי המשפט עבור שכר השופטים והקלדניות של בית המשפט; להורות לעיריית ירושלים לדרוש ממנהל בתי המשפט תשלום שכר דירה ומיסי ארנונה כדין בגין השימוש שנעשה במבנה העיריה לצורך ניהול בית המשפט לענינים מקומיים בעיר; ולחייב את עיריית ירושלים לדרוש מהנהלת בתי המשפט לממן את עלות האבטחה של בית המשפט והשופטים, ולדרוש השבה של הוצאות האבטחה שהוצאו על ידי העיריה בהקשר לכך.

טענות העותרים

2.            העותר הינו תושב ירושלים, ושימש חבר מועצת העיר בעת הגשת העתירה. טענתו המרכזית בעתירה היא, כי אופן התנהלותו של בית המשפט לענינים מקומיים בעיר אינו מתיישב עם עקרון הפרדת הרשויות, מאחר שלמרות שבית המשפט הוקם מכוח חוק בתי המשפט, עיריית ירושלים היא הנושאת בנטל מימונו, משלמת את שכר השופטים והעובדים המינהליים המועסקים בו, ומממנת את סידורי האבטחה. כמו כן, הנהלת בתי המשפט אינה מממנת את השימוש במבנה העיריה שבתחומו פועל בית המשפט, ובכלל זה - תשלומי שכר דירה, מיסי ארנונה וכיו"ב, ונטל העלויות של השימוש במבנה מוטלות על העיריה.

3.            טוען העותר, כי תשלום משכורותיהם של שופטי בית המשפט לענינים מקומיים בידי עיריית ירושלים פוגע פגיעה מהותית בעצמאות השפיטה, ובאי תלותם של השופטים בבעלי הדין המופיעים בפניהם, במיוחד כאשר העיריה משמשת בעלת דין בענינים שונים. מימון שכרם של שופטי בית המשפט על ידי העיריה, המשמשת היא עצמה בעל דין בבית המשפט לענינים מקומיים, מקים חשש של ממש לניגוד ענינים, הפוגע במראית פני הצדק ובאמון הציבור במערכת בתי המשפט. לטענתו, נשיאת העיריה בנטל מימון משכורותיהם של השופטים והמנגנון האדמיניסטרטיבי המשרת את מערכת השפיטה, הופכת את השופט לתלוי במערכת העירונית המשמשת גם בעלת דין בפניו. זיקה זו שבין בית המשפט ושופטיו למנגנון העירוני, מהווה פגם מהותי בשיטה, הטעון תיקון מהותי, אשר יהפוך את בית המשפט לענינים מקומיים לערכאת שיפוט בלתי תלויה, כמתחייב ממעמדה של ערכאת שיפוט ממלכתית בישראל.

טענות המדינה

4.            עמדת המדינה בתגובתה המיקדמית נשענת במידה רבה על דו"ח הועדה לבתי משפט מקומיים בראשותו של השופט יצחק זמיר מספטמבר 1995. על פי גישתה של ועדת זמיר, ביטול המעמד הנפרד של בתי המשפט לענינים מקומיים, ומיזוגם במערכת השיפוט הכללית, אינו רצוי, שכן היתרונות הגלומים בהפעלת מערכת נפרדת זו, תוך הבטחת עצמאות השיפוט במסגרתה, גוברים על החסרונות הקיימים בהפרדה. עם זאת, נדרשים פתרונות לענינים מסוימים, שמטרתם להבטיח את הניתוק המתבקש של בתי המשפט לענינים מקומיים מהמערכת העירונית, שיש לפעול ליישומם.

5.            אשר לסידורי אבטחה, טוענת המדינה כי החל מיום 1.1.03 מבוצעת האבטחה של בתי המשפט לענינים מקומיים על ידי משמר בתי המשפט, כאשר העיריה והנהלת בתי המשפט מחלקות ביניהן את עלויות האבטחה. מימון חלקי של העיריה אינו בגדר פגיעה באי תלות השפיטה, כך לטענת המדינה.

           אשר לאולמות בית המשפט וחדרי התובעים בירושלים, כעולה מתגובת העיריה, מאז שנת 2000, בית המשפט נמצא במבנה חדש יחסית השייך לעיריה, שהכניסה אליו נפרדת ומיוחדת. מדובר במבנה נפרד שאינו חלק מבנין משרדי העיריה, אף שהוא שייך לבעלותה.

           אשר לעובדי המינהל בבית המשפט, אלה הם עובדי העיריה וכפופים במישור המינהלי למשנה למנכ"ל העיריה, ובמישור המקצועי לשופטים ולהנהלת בתי המשפט. עובדי המינהל אינם כפופים ליועץ המשפטי של העיריה ולראש העיר. הכפיפות המקצועית לשופטים ולהנהלת בתי המשפט מבטיחה כי עובדי המינהל יתפקדו כראוי בעבודתם המקצועית.

           שכר הקלדניות של בית המשפט משולם על ידי מערכת בתי המשפט.

           אשר למלאכת השיפוט, בתחום המקצועי קיימת אי תלות שיפוטית מוחלטת.

           אשר למימון ימי שיפוט של שופטי בית המשפט לענינים מקומיים, על פי הסדר שהתקבל, ישנה השתתפות מסוימת על יד העיריה בכיסוי עלויות השפיטה והשתתפות זו מועברת להנהלת בתי המשפט. עם זאת, השופט מועסק על ידי הנהלת בתי המשפט, ומקבל את שכרו מההנהלה. הוא אינו מקבל את שכרו מהעיריה. לעיריה אין כל מעורבות במינויים של השופטים, בקביעת תנאי העסקתם או בתשלום שכרם. הזיקה הקלושה הקיימת בין הנהלת בתי המשפט לבין העיריה בכל הנוגע לפעילותו של בית המשפט לענינים מקומיים אינה מעלה חשש ממשי למשוא פנים או לניגוד ענינים. בודאי כך הוא כאשר מדובר בשופטים מקצועיים הפועלים על פי כללי השפיטה לכל דבר וענין.

6.            מוסיפה המדינה וטוענת, כי אמנם רוב הענינים הנדונים בבית המשפט לענינים מקומיים עוסקים באישומים המוגשים על ידי גורמים עירוניים, אך ישנם גם כתבי אישום הנוגעים לעבירות תכנון ובנייה המוגשים על ידי תובעים של המדינה. העיריה אינה בעלת הדין השלטונית היחידה שענייניה נדונים בבית המשפט. לדברי העיריה, השלטון המקומי מהווה חלק ממערכת השלטון במדינה, והשלטון הוא שמממן את אכיפת החוק ושמירתו, ובגדרו קיימות העברות כספיות בין השלטון המרכזי למקומי  והתחשבנויות כספיות בין הגופים, שאין למצוא בהם פגם מבחינת תיפקודה של מערכת השפיטה.

7.            בצד הסכמתה של המדינה למסקנות ועדת זמיר, לפיה אין לשנות באופן בסיסי את התשתית הארגונית של בתי המשפט לענינים מקומיים כפי פעילותם כיום, ואין במערך הקיים כדי לפגוע בטוהר ההליך השיפוטי, יש לדעתה מקום לשינויים מסוימים שעניינם בשיפור היבט "מראית פני הצדק" בערכאות שיפוט אלה. בהקשר זה התגבשה הצעה לשיפור במספר תחומים, שאלה עיקריהם:

           (א)    ככלל, בתי המשפט לענינים מקומיים לא ימוקמו בבית העיריה, ואף לא במבנה אחר בו מצויים משרדי התביעה העירונית.

           (ב)    עובד עיריה המועסק בבית משפט לענינים מקומיים לא יועסק בו זמנית ביחידה אחרת של העיריה.

           (ג)     עובד עיריה המועסק בבית משפט לענינים מקומיים יהיה כפוף להנחיות מקצועיות של המזכיר הראשי של בית משפט השלום אליו מסונף בית המשפט לענינים מקומיים.