מדינת ישראל נ' פלוני

הנאשם הורשע על פי הודאתו באחריות לגרם תאונת דרכים בנסיבות של סטייה מנתיב נסיעה, בניגוד לתקנה 41 לתקנות התעבורה (סמל סעיף3541) ; נהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה (סמל סעיף 7137) ; גרם חבלה של ממש לפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה (סמל סעיף 9923); והתנהגות הגורמת נזק, בניגוד לתקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה, (סמל סעיף 2425).

על פי עובדות כתב האישום ביום 12.04.22 נהג הנאשם ברכב ברמת גן ברחוב הרואה, סטה לפתע ימינה איבד שליטה על רכבו, עלה על המדרכה פגע בהולך רגל, הפילו ארצה והתנגש במעקה בטיחות.

תוצאות התאונה מתבטאות בחבלות של ממש להולך הרגל, מר אראל כהן (יליד 1989), שסבל מחבלת ראש, שבר בעצם הגולגולת, שבר בצלע, וחבלות פנימיות. הולך הרגל אושפז בבית החולים ושוחרר לאחר 8 ימים. אף הנאשם עצמו נחבל ואושפז בבית החולים. בנוסף רכבו של הנאשם ניזוק, ונגרם נזק למעקה הבטיחות.

דיון

טיעוני הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה עותר לפסילה בפועל שלא תפחת מ-3 שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס "מרתיעים", ותומך עמדתו בנסיבות התרחשות התאונה, רשלנות הנאשם שאיבד שליטה על רכבו ופגע בהול"ר שהיה על המדרכה, ובעיקר על החבלות הקשות שנגרמו להולך הרגל.

ב"כ המאשימה הגיש פסיקה התומכת במתחם הענישה המקובלת לשיטתה במקרים דומים, העומד על ריצוי מאסר בפועל (או בעבו"ש) ועל פסילה בפועל שבין 2 ל-3 שנים וכולל רכיבי מאסר מותנה. נראה כי לשיטת המאשימה מדובר ברשלנות ברף בינוני - גבוה.

הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1965 ולחובתו 24 הרשעות קודמות בתעבורה, בהן בעשור האחרון הרשעה אחת בלבד (בעבירה מסוג ברירת משפט). אין בעברו הרשעות בתאונת דרכים או בעבירות בריונות או הפרת חוק בוטה. לנאשם אין כל רישום פלילי.

ב"כ המאשימה עדכן בפתח הדיון את ביהמ"ש כי נציגי התביעה שוחחו עם הולך הרגל הנפגע, הסבירו לו את עמדתם העונשית ואת זכותו להתייצב בביהמ"ש להעיד לעניין העונש, וזה מסר כי אינו מעוניין להתייצב וכי אין לו עמדה באשר לענישת הנאשם, והוא סומך על ביהמ"ש.

לשיטת ההגנה מדובר ברף רשלנות נמוך, בהתחשב בכך שהתאונה ארעה במהירות נמוכה, כנראה תוצאה של חוסר תשומת לב רגעית. ב"כ הנאשם הפנתה במידה רבה למצבו האישי המשפחתי של הנאשם ובקשה לתת עדיפות ניכרת לשיקולים שאינם קשורים לנסיבות ביצוע העבירה וכן להעדיף שיקולי שיקום של הנאשם.