מדינת ישראל נ' פ.

1. בתאריך, 1/1/17 הודעתי על זכוי הנאשם מן העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. להלן נימוקי: 

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה סתם – בן-זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

בחלק הכללי לכתב האישום נטען כי הנאשם והמתלוננת א. פ, היו במועד הרלנטי בני זוג והתגוררו תחת קורת גג אחת.

נטען, כי בתאריך 03/01/2014 בסמוך לשעה 23:45, ניטש ויכוח בין הנאשם למתלוננת בדירתם. המתלוננת הניפה זוג מספריים לעבר הנאשם. במעמד האמור תקף הנאשם את המתלוננת שלא כדין וללא הסכמתה בכך שסטר על פניה. מיד ובסמוך פצעה המתלוננת את הנאשם באמצעות מספריים ונגרם לו חתך שטחי באורך 1 ס"מ במרפק שמאל.

2. בתשובתו לאישום טען הנאשם כי ביקש להגן על עצמו בשעה שהמתלוננת הניפה לעברו זוג מספריים, ובסופו של דבר אף פצעה אותו. עוד נטען ע"י ב"כ הנאשם כי התקיים הליך משפטי כנגד המתלוננת, שבמסגרתו, בין היתר, נמחקה נגדה עבירת הפציעה.

3. מטיעוני באי כוח הצדדים, בחינת הראיות וסיכומיהם, עולה כי הינם חלוקים ביחס לנסיבות הארוע, בשאלה המשפטית לפעולה שנקט הנאשם כנגד המתלוננת – והאם פעולה זו עולה כדי הגנה עצמית, אם לאו. המאשימה אינה חולקת על כך שהמתלוננת דקרה את הנאשם באמצעות מספריים.

הצדדים חלוקים ביניהם באשר לסדר ההתרחשות באירוע עצמו, כשמחד טוענת המאשימה כי התקיפה לכאורה, בוצעה בטרם פצעה המתלוננת את הנאשם באמצעות מספריים, ומנגד, טוענת ההגנה שסדר הדברים הפוך, ועל כן מדובר בפעולת מנע.

נראה אפוא, כי ניתן לקבוע את הממצאים העובדתיים כדלקמן, וזאת בין אם נוכח הסכמת הצדדים, ובין אם משהוכחו הדברים ואינם מצויים במחלוקת של ממש:

• בעת האירוע, כמפורט בכתב האישום, הייתה הנאשמת חמושה במספריים.